מֵי גופי חושבים סדקים ושמעתי את השם המפורש בראשי, צועק. אמרתי: תניח, תניח, עד ישכח הזעם את שרצה לומר בעוברו ברחובי. אמר שטוען לעלטה, חשבתי: הרי בפנס הרחוב הוא מציץ על מפה.
עטף את בדידותי בחומֵר, השיב את נפשי במים, ליטש מחשבתי בחידות, סיתת את ליבי במריצה גדושת רגשות.
החלטתי, להתפקע להינמק ואצור עצמי מחדש. אחרת. ולא יזהה שברחתי ועודני נושמת חיים.
|
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ממש תודה רבה,
מקסים זוהר. פשוט מקסים
תודה רבה, אביגדור
המון תוכן במעט מילים!!
יפה
מסירה את הכובע.
תודה
יודעת את...יודעתלא ממש יודעת מהיכן האחד הזה הגיח ממני,
אני בטוב, אפילו בהסתמנות למאד.
תודה (:
ליצור את עצמך מחדש
המחשבה הזו והעשייה כל כך עוצמתיים בעיניי
הו, הנך.
זו ו"ו החיבוק, יקרה לי.
אח...
על זה תקבלי מה-זה חיבוק!
תתכונני...
:)
ויאללה שהשמש תצא כבר מעננותה.
נשל הנחש כבר הופיע, פעם,
מזמן או שלא מזמן או שרק אתמול..היום?
Raphson
עינת, תודה על מחמאות!
הו..תודה!מיכלולילולה,
עד לשקיעת השמש, שתהה זריחה קיומית ותהה מלאה צבע והדר ממלא.
חיוך לך, יפה, ממני
תודה וחיבוק ונדבר ואוהבת (וו החיבור לא רק היא מחברת)ז ו ה ר-
זה פשוט מקסים, עמוק ומלא תובנות,
מחכה כבר לשמוע עוד,
עינת בר אילן קיץ.
עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש:
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח,
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.
יופי של רעיון.. וביצוע !
(:
אחרת.
ולא יזהה שברחתי ועודני נושמת חיים."
גאוני,
חזק!
מיכל
הייתי פה, יקרה לי.
אני פה
ואשוב.