לקחה אותנו, הג'ינג'י העצבן, שהקפיד להשאר עצבן כל הטיול (הוא יראה לי שהוא גבר ולא נשבר)
הנסיכה, ואנוכי, בתה הגרושה (היא לא מתאוששת, כאילו ממי למדתי?)
לאורי.
אורי הוא איש העמק
בעמק צפוני בו מתייבש לך המוח מהחום.
גם אורי הוא סוג של התייבש לו המוח,
רק בצורה חיננית.
עם אברום סוסו האציל
ועוד כמה סוסים, עיזים, תרנגולות, ארנבים ושאר ירקות
חי לו בבית בודד (לשם עבר אחרי ריב עם איזה קיבוץ)
ולפרנסתו לוקח עירוניים לטיוליי כרכרות.
אותנו הוא לקח (בפרוטקציה) לטיול סולו בשקיעה.
אורי רכב איתנו לקברו של שימון הצדיק.
אני מהרתי לומר שכשאני הייתי ילדה לא היה לא צדיק ולא קבר, אבל אורי התעקש והראה לנו.
שימון (הסוס) הצדיק נקבר אחר כבוד תחת עץ אקליפטוס ענק,
אבן בזלת ענקית, שנגררה למקום ע"י שופל עובר אורח, הונחה כמצבה
והנה לכם קברו של צדיק, שאורי טוען שהוא ערובה לבנים (אני וגם אמא שלי כבר לא צריכות ברכות כאלה).
אז, כרכרה וסוסים ושקיעה וצדיק - דייט עם הילדים
ושאפו לאמא שלי, שלמרות הקיטורים על ספת הפסיכולוג
מצליח לה לפעמים.
|