כמדען נראה שהבלשן פרופ' חומסקי הוא אחד החשובים בזמננו. הוא "פרופ' מוסד" במכון הטכנולוגי MIT, שנחשב לאוניברסיטה החשובה בעולם (בין בוגריה גם ביבי שלנו). פרופ' מוסד ב-MIT הוא אחד מ-14 המובחרים שם כיום וכמובן, לא אני הקטן מסוגל להעריך את גדולתו במדע הבלשנות. וגדולתו זו לא שייכת בשום צורה לעמדותיו הפוליטיות. "עמדה פוליטית" היא הערך השוויוני ביותר הקיים באנושות: עמדתו הפוליטית של סנדלר שווה בדיוק לעמדתו של פרופסור באוניברסיטה או להטוטן בקרקס. עמדות פוליטיות הן רק שונות ושום דעה פוליטית איננה טובה או גרועה מחברתה.

עמדותיו הפוליטיות של פרופ' חומסקי ידועות כי הוא עצמו הגדיר אותן: הוא סוציאליסט ליברטריאני שתומך באגפים האנרכיסטיים של מפלגות הפועלים. כאנרכיסט מוצהר הוא מתנגד לכל הממשלות באשר הן ובמיוחד לממשלות ארה"ב וישראל. מחוללי האנרכיזם במחשבה הפוליטית העולמית נחשבים וויליאם גודווין האנגלי ואחריו מבחינה כרונולוגית מיכאיל באקונין הרוסי. לא כאן המקום לדון על האנרכיזם כתנועה פוליטית. התרשמותי האישית היא שהתנועה האנרכיסטית העולמית מתחילתה אי-שם באמצע המאה ה-18 התפצלה כמו אמבה מצויה בטבע לעשרות, אם לא יותר, פלגים שבאחד מהם, הפלג הסוציאל-ליברטריאני תומך פרופ' חומסקי.

לנוכח העובדות שתיארתי לעיל קשה לי להבין את הסערה בכוס מים שסירובה של ישראל לאפשר לו כניסה אליה עורר בציבור הישראלי. מבחינה פוליטית הסירוב לפרופ' חומסקי הוא זהה לסירוב הוירטואלי לסנדלר איטלקי שישראל לא מוכנה לאפשר לו כניסה מפאת עמדותיו המסוכנות לישראל.

ולבסוף דעתי האישית על האיש נועם חומסקי. הוא זכה לחוויות מגוונות בחייו הארוכים (הוא בן - 82). הוא זכה לכבוד רב מהקהילה האקדמית בעולם ומאינטלקטואלים רבים. מעמו הוא לא זכה לכבוד. וגם חוויה אחת הוא החמיץ בחייו: אהבת עמו ומולדתו.