השבוע עברתי חוויה יוצאת דופן (פרטים אצל הכותב) שגרמה לי להבין טוב יותר התנהגויות מסויימות של אנשים. התנהגויות שעד היום התייחסתי אליהן בזלזול והתנשאות יחסיים. לא היה בחוויה שלי שום דבר שלא ניתן למצוא במאמרים רלבנטיים שחלקם אפילו קראתי. אבל עד שלא עברתי את החוויה הזו לא נוצרה בי ההבנה למה שעובר על אחרים.
לפני כשנתיים שמעתי את דוד גרוסמן מרצה על הסופר הממציא דמויות וצריך להבין כל אחת מהן מתוך תוכן. כל אחת מהדמויות יש לה עולם משלה ועל הסופר להיות בעל היכולת להרגיש אותן כאילו זה הוא עצמו. אז הבנתי את מה שמבדיל בין סופר לבין כל האחרים שעיסוקם בכתיבה. מה שמבדיל הוא היכולת להבין את שלל הדמויות, כל אחת מתוכה על השונה שבה.
הסופר איננו נזקק לעבור את החוויה באופן אישי.
אבל אצל רובנו זה שונה. אנחנו מצליחים להבין את האחר רק כאשר אנחנו חווים משהו שהוא קרוב לחוויות העוברות עליו.
יש לזה בודאי השלכות בתחום הפוליטי/מדיני. אני מבקש להביא את זה למגרש הניהולי. אמרתו המפורסמת של נפוליאון בונפרטה כי "כל חיל נושא בתרמילו את שרביט הגנרל" נועדה להדגיש את היכולת של הפרט להשפיע במעשיו על הכלל. זה מתחיל בנציג במרכז השרות, אנשי קו החלוקה, איש הנה"ח וחבריהם משפיעים על ביצועי הארגון ועל דימויו. במקרים מסויימים הם עלולים להיקלע למצב שעלולה להיות השלכה ברמה האסטרטגית של הארגון.
ככל שעולים במדרג הארגון, עולה הסיכוי של היחיד להשפיע ברמה האסטרטגית על הארגון כולו. בכדי להקטין את הסיכון מפני השפעה שלילית, על היחיד להבין טוב יותר את השיקולים המנחים את מנהלי הארגון. בדרגים הנמוכים יותר אנחנו עושים זאת בעיקר באמצעות פעילויות הדרכה והסברה. בדרגים הגבוהים יותר זה כבר עלול להיות מעט מידי.
ומכאן חזרה לענין החוויה. הדרך המתאימה יותר להביא את הבכירים יותר להבנה מלאה יותר של צרכי הארגון היא ביצירת חוויה של קבלת החלטות ברמת הארגון כולו. מתבקש כאן להביא משפט שלצערי קיבל קונוטציה שלילית לאחרונה "מה את/ה היית עושה?". ככל שנציב מנהלים בכירים, בעיקר באמצעות משחקי סימולציה, בסיטואציות הניצבות בפני הדרג שמעליהם, כך יגדל הסיכוי שהם יבינו טוב יותר את המדיניות והשיקולים העומדים בבסיס המדיניות שהם נדרשים לפעול לפיה.
בעולם של התפוצצות מידע, ניתוחים, מאמרים והרצאות גדלה החשיבות של יצירת החוויה הניהולית ככלי לשיפור ההבנה והביצועים של היחיד בארגון ושל כל הארגון. |