אני זוכר את היום שבו עזבתי את הבית, עם שתי בנותי בתוכו, אחת מהן פצפונת, לא מבינה למה אבא לא בא יותר בלילה. איך שילמתי למובילים שיקחו אותי משם, מתוך המשפחה. בכיתי שבועיים, ואז נאנחתי לרווחה.
אני זוכר את היום שבו עזבתי את הבית, עם שתי בנותי בתוכו, אחת מהן פצפונת, לא מבינה למה אבא לא בא יותר בלילה. איך שילמתי למובילים שיקחו אותי משם, מתוך המשפחה. בכיתי שבועיים, ואז נאנחתי לרווחה.
אני זוכר את היום שבו עזבתי את הבית, עם שתי בנותי בתוכו, אחת מהן פצפונת, לא מבינה למה אבא לא בא יותר בלילה. איך שילמתי למובילים שיקחו אותי משם, מתוך המשפחה. בכיתי שבועיים, ואז נאנחתי לרווחה.
אני זוכר את היום שבו עזבתי את הבית, עם שתי בנותי בתוכו, אחת מהן פצפונת, לא מבינה למה אבא לא בא יותר בלילה. איך שילמתי למובילים שיקחו אותי משם, מתוך המשפחה. בכיתי שבועיים, ואז נאנחתי לרווחה.
אני זוכר את היום שבו עזבתי את הבית, עם שתי בנותי בתוכו, אחת מהן פצפונת, לא מבינה למה אבא לא בא יותר בלילה. איך שילמתי למובילים שיקחו אותי משם, מתוך המשפחה. בכיתי שבועיים, ואז נאנחתי לרווחה.
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על המילים
מתוקה כל סוף זאת התחלה חדשה!
ובאמת עכשיו יהיה יותר טוב!
וכמו שאומרים
יש הרבה דגים בים ואם הוא לא איתך כנראה שהוא לא היה דג זהב!
תודה
אהבתי
בהצלחה
תודה לך יקירתי :)
אני בהחלט משתדלת לא להסתכל על הסוף , אלא אך ורק
על ההתחלה!!!
והמטרה היא כמובן להגיע אל חלקת האלוהים שלי... קראת אותי נכון :)
אני בדרך לשם...
לבד
כתיבה נוגעת .
החיים מזמנים אלינו התמודדויות שונות .
כאלו הם מטבעם ובכל הנוגע לאהבה...
עזה כמוות היא ...
קשה ליישום , אבל בכל-זאת...
אל תסתכלי רק על הסוף ,אלא גם על ההתחלה ...
וזוהי בהחלט התחלה .
אט אט ובפסיעות קטנות (לאן כולם ממהרים?...)
תגיעי אל חלקת האלוהים שלך ורק שלך .
בהצלחה
מותק שלי...
התברכתי שיש לי חברים טובים בתוך כל הלבד הזה...
חולה עלייך!!!
ממקור ראשון יודעת כמה את נהנת מה-
לבד
שקנית שולחן חדש
לבד
שקנית מזנון חדש
לבד
שקנית מיטה ומזרון חדשים
לבד
שקנית מגבות חדשות
לבד
שקנית וילון למקלחת ותלית
לבד
וקנית סדינים חדשים
לבד
ועוד מלאאאא דברים
לבד
אין ספק שהלבד הזה הוא חדש עם עוד הרבה דברים חדשים...
כוכב לכוכבת...
אמרתי כבר שאין עליך?????
תודה רבה תומר יקירי....
זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו... מסדרת את חיי ארגז ארגז...
את מותק את.
יש משהו מאוד מדכא בלטעון, אבל הרגשה מצויינת בלפרוק.
לאט לאט.
one way to find out, no?
מבטיח...???
זה עובד! :))
חיבוק... הכי פשוט!!!
כשאני אפסיק לשבת ולבהות הארגזים במקום לסדר ולהעיף אותם אני בטוח אחייך...
תודה מתוקה :)
מאד נחמד בשכונת הארגזים...תודה על העידוד כמו תמיד נשמה
מחכה לזה כבר... תודה :)
תסדרי, תתחזקי ובסוף אפילו תחייכי (בסיפוק).
עדיין, תמימות. עדיין, מקסים.
אני זוכר את היום שבו עזבתי את הבית, עם שתי בנותי בתוכו, אחת מהן פצפונת, לא מבינה למה אבא לא בא יותר בלילה. איך שילמתי למובילים שיקחו אותי משם, מתוך המשפחה. בכיתי שבועיים, ואז נאנחתי לרווחה.
דווקא נשמע נחמד בשכונת הארגזים שבנית לך שם... נעים וחמים. והלבד. גם ישתנה עם הזמן. בטוח.
כמה מוכר...
אוטוטו תתחילי לצבור זכרונות חדשים...