כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הסקרנות לא הורגת

    המסע אל תוך עצמינו הוא המסע אל תוך היקום כולו.
    מביטה סביבי, מחדדת יכולותיי, קופצת לאיזורים חדשים ושופכת על הדף...שיכיל מה שיכיל.

    ארכיון

    פרופיל

    לימור הדדי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ה"אני" הלא -חושב...

    4 תגובות   יום שני, 24/5/10, 14:35


    "למדו לקבל בנינוחות את מצב "חוסר הידיעה".

    הוא מוביל אתכם אל מעבר לגבולות המוח,

      

     מאחר שהמוח מנסה תמיד לפרש ולהגיע למסקנות. הוא פוחד מחוסר-ידיעה.

    כאשר אתם מרגישים בנוח עם חוסר-ידיעה,

    כבר חרגתם מגבולות המוח.

    ידיעה עמוקה יותר, שאיננה מוגבלת למושגים ולהגדרות, עולה ממצב זה. "

     

     

    אקרהט הול

     

     

    ומה יקרה אם נשחרר את המחשבות שלנו על עצמינו ועל אחרים...?

    כבר כתבתי שמחשבות מעוררות רגש והרגש מעורר עשייה במציאות הפיזית שלנו.

    ולכן, מחשבות שליליות - מציאות שלילית, וההיפך.

    אנחנו מזדהים עם הרגשות והמחשבות ובטוחים שהם מגדירים אותנו. מכאן נובעות הבעיות בחיינו.

    הניחו לשאלות ולספיקות והניחו לעצמיכם לא לדעת.

    אם תחקרו אותן באמת, תבינו שאתם הרבה מעבר להן...גילוי מדהים כשלעצמו ושחרור הנשמה מכילאה.

    זיכרו - הסורגים היחידים שכולאים אותנו הן המחשבות שלנו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/10 21:51:

      "המדבר יפה", הוסיף הנסיך הקטן.
      זה נכון. תמיד אהבתי את המדבר.
      כשיושבים על דיונת חול במדבר, דבר לא נראה, ודבר לא נשמע, ויחד עם זה, מבעד לדממה משהו פועם ומנצנץ...
      "מה שעושה את המדבר יפה", אמר הנסיך הקטן, "הוא באר הנחבאת בו אי־שם..."
      הופתעתי להבין פתאום מהו הזוהר המסתורי הקורן מן החולות.
      כאשר הייתי ילד קטן גרנו בבתי ישן, והאגדה סיפרה שאוצר טמון בו. כמובן, הוא מעולם לא נמצא, אולי גם מעולם לא חיפשו אחריו, אבל הוא זרה קסם על הבית. לבית שלי היה סוד כמוס במעמקי לבו...
      "כן", אמרתי לנסיך הקטן. "הבית, הכוכבים, המדבר - מה שמעניק להם את יופיים הוא משהו סמוי מן העין!"
      "אני שמח", הוא אמר, "שאתה מסכים עם השועל שלי".
      כשנרדם, נטלתי אותו בזרועותי והמשכתי ללכת. נדמָה לי שאני נושא בידי אוצר שברירי, נדמָה לי שאין דבר יקר ועדין ממנו על פני האדמה. לאור הירח הבטתי במצח החיוור, בעיניים העצומות, בקווצת שער שרעדה ברוח, וחשבתי: "מה שנראה כאן לעיני איננו אלא קליפה. הדבר החשוב סמוי מן העין..."
        26/5/10 21:32:

      לימור יקירה,

      פשוט לקרוא את המלים שלך ולהתמוגג

      לחיות מחוץ לחשיבה

      והייתי מוסיף לחיות מחוץ למלים

      זו הדרך לזרום במעגל החיים המרתק

      שקיים בשבילנו ואנחנו מהווים חלק ממנו

      חיבוק מהבוסתן הגלילי

      חג חיים שמח

      ממני באהבה


      הסורגים היחידים שכולאים אותנו הן המחשבות שלנו.

      את זה אני צריכה לשנן ולחקוק לעצמי היטב היטב

      הלוואי ואשכיל לעשות כן

      תודה לך

      וליל מנוחה

        24/5/10 23:03:

      לימ

      למדתי ללמוד, שלמוח אין גבולות.