ילדים זה שמחה
פוסטים אחרונים
- אתם שואלים- אני עונה 22/3/11
- גבולות. אז איך עושים את זה בצורה נעימה? חלק ראשון 20/2/11
- מה עושים כשהילדים לא רוצים ללכת לישון? 1/2/11
- מריבות של שבת אחר-הצהריים 18/1/11
- אני בטלויזיה, בתוכנית "המקצוענים 10" 4/1/11
- הבאנו ילדים לעולם כדי להנות מהם.לא? 26/12/10
ארכיון
רציתי לשתף אתכם בהתמודדות שלי
רציתי לשתף אתכם בקושי שהיה לי מזה הרבה זמן עם שתיים מהן. הגדולה, עוד מעט בת 11 והשלישית, בת 7.קודם כל נעשה הכרות קצרה: שתיהן מאוד דומות (אפילו במראה). שתיהן עקשניות, פרפקציוניסטיות, לוקחות אחריות, בכורות כאלה..אז לבכורה הכל בסדר, אבל לשלישית זו בעיה, כי יש לה אופי של בכורה אבל היא לא... כל פעם שהשתיים הגדולות לא נמצאות והיא נשארת הגדולה, עם שתי אחיותיה הקטנות, היא פורחת. סוף סוף היא יכולה להביא את עצמה לידי ביטוי, לארגן את הקטנות, לשחק איתן, לקחת אחריות. היא פשוט נהדרת בסיטואציות האלה.אבל כשכולן ביחד, זה כאילו שהגדולה קצת מדכאת אותה ואז היא נהיית מרירה ועצבנית ומוציאה את הצדדים התקיפים שלה, כלפי כולם...כשהן שתיהן ביחד לא ייקח הרבה זמן עד שהן יריבו. הן ממש כמו חתול ועכבר. וזה די מתיש...
עד שהחלטתי לשים לזה סוף.
הרגשתי שהגדולה כבר מספיק גדולה בשביל שאוכל לדבר איתה על הנושא. ישבתי לשיחה אישית איתה על כוס קפה (שזה תמיד כיף. גם לי וגם לה). הסברתי לה את הקושי שלי עם הבת השלישית. ניסיתי לשתף אותה במה שאני חושבת. שהיא בסה"כ די דומה לה, היא פשוט לא בכורה. ושהיא קצת במצוקה עכשיו ולכן היא מתנהגת כך ואנחנו צריכים לעזור לה. ביקשתי את עזרתה. הזכרתי לה שלפני כמה שנים גם לה היתה תקופה קשה, ואנחנו התגייסנו לעזור לה.הסברתי לה, שיש לה תפקיד מאוד חשוב במהלך הזה בתור בכורה, ושהשלישית ממש מסתכלת עליה ומושפעת ממנה.
בקיצור, היא לקחה אותי מאוד ברצינות והיא לגמרי מיישמת את מה שדיברנו. היא מקרבת אותה ועוזרת לה. אם מישהו רב בבית, היא ניצבת לצידה.מדי פעם אני באה אליה ומודה לה על העזרה, ומציינת שבאמת בזכות זה אנחנו רואים שינוי עצום. מה שנכון! ה"שלישית" מאוד נרגעה, היא אפילו מרשה לעצמה להיות קצת ילדה קטנה, להתפנק (גם אצלינו וגם אצל אחותה הבכורה), היא פתאום חושפת צדדים רגישים ולא תקיפים ובכלל האוירה בבית מאוד נרגעה בזכות זה.
בחיים, ובמיוחד בגידול ילדים אני לא מאמינה ב"הפי אנד" וזהו. תמיד צריך לשים לב, להיות עם אצבע על הדופק ולהגיב בהתאם. אבל בכל מקרה, בינתיים אני מרגישה שבמקרה הזה עלינו על הדרך הנכונה. |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הפוסטים שלך ממש מקסימים!
רק עכשיו ראיתי את הפוסט הזה.
נראה לי מעניין ומאלף.
לתת תפקיד חיובי לילד זה תמיד טוב. להראות לה שאת צריכה את עזרתה, שוב טוב.
לאפשר לגלות את הפן הרך והתפנק - חשוב מאוד. מי מאיתנו לא רוצה פעם רגע של פינוק, רוך וחיבה?
לא יודעת אם את נמנעת להשתמש במילה תוקפנות - בכל אופן את כותבת תקיפות - שזה בעל משמעות אחרת. לגלות תקיפות זה לרוב עניין חיובי . מות ר לבני אדם להיות בעלי עמדה ולעתים גם לדבוק בה.
תוקפנות היא סוג של אלימות והיא מופעלת כלפי האחר. ולכן פחות נסבלת.
לעניות דעתי, כמו שטוב לקבל את הפן הרך, נכון להכיר גם בגילויי תוקפנות כחלק של ההתנהגות שלנו.
תמיד טוב לדעת - שתוקפנות אינה סופנית. אפר ללמוד להתנהג אחרת. אפשר לצמצם תוקפנות.
בהצלחה עם הילדים...
רינה
למה?
יש משהו בדרך...אבל מה זה משנה אם זה יהיה בן או בת?
גם ממילא פער הגילאים יהיה כבר גדול מדי
הי איילת,
תודה על ההערה שלך, אני מסכימה איתך מאוד,
כתבתי את זה כבר באחת התשובות שלי,
בדיוק בגלל הסיבה הזאת, שהרגשתי שזה "גדול" עדיין על הגדולה להעמיס עליה, הפתרון הזה לא היה אפשרי קודם לכן.
עכשיו זה מאוד משמח אותה, ובעיקר משמח אותה שהיא מצליחה ופתאום השלישית נהיית חברה שלה, מוכנה להיות "קטנה" לידה מה שלא היה קודם. אז גם היא עצמה נהנת מאוד מהשינוי.
אבל אני מסכימה שאני צריכה להיות עם אצבע על הדופק, כל הזמן...
שוב תודה!
לאה
דורית,
תודה על תשובתך המחכימה!
אני מסכימה איתך מאוד שעיקר המסר שעובר לילדים הוא אינו מסר מילולי. הילדים מרגישים אותנו!
ולכן, אם מאחורי ה"בקשה" ישנה בעצם דרישה, או אפילו טענה סמויה, זה ודאי לא יעזור.
זה תלוי באוירה הכללית שיש, בקשר שיש בנינו.
וגם כמו שאמרת, ודאי שהדרך הנכונה לשיחה היא לשאול את הילד איך הוא מציע לפתור את הבעיה ולא "להפיל" עליו את הפתרונות שלנו. הילדים בדר"כ מפתיעים אותנו עם פתרונות מאוד יצירתיים וטובים.
וגם אנחנו מרויחים את הערך האמיתי של לתת להם לקחת את האחריות.
שוב,
תודה על תגובתך, יום טוב!
לאה
הי,
תודה רבה על התשובה שלך שיוצאת מהלב!
אני מסכימה איתך שזו ודאי לא הדרך האחרונה. הילדים הם כמו מראה בשבלינו, מכריחים אותנו לעבוד כל הזמן!
אבל זו עבודה מאתגרת ומשמחת!
מאחלת לכולנו שנצליח לעמוד במשימה היומיומית הזאת של גידול הילדים בשמחה!
שיהיה יום נפלא,
לאה
דגנייה,
תודה רבה על התגובה שלך.
אני מסכימה איתך לגמרי שצריך לשים לב כל הזמן שאנחנו לא מעמיסים יותר מדי על הילד הגדול.
אני ממש מנסה לשים לב לזה (אגב, בגלל זה הפתרון הזה חיכה עד עכשיו למרות שהבעיה היתה כבר הרבה זמן.)
אבל באמת במקרה הזה, היא שמחה ב"תפקיד" שלה, היא גם רואה שזה מצליח וזה משמח אותה מאוד.
אבל אמשיך לשים לב,
תודה לך!
קשה מאוד לענות בלי להבין את כל הסיטואציה.
כלומר, אולי מה שצריך זה לא לגייס אמפטיה מהגדולה?
אולי בעצם הקטנה "מנצלת" את גילה הצעיר ומציקה לגדולה?
ואז כשאת מבקשת עזרה מהגדולה היא מרגישה נפגעת פעמיים?
אם את כן חושבת שדיבור עם הבכורה הוא המפתח לפתרון, אז אני מסכימה עם תגובתה של דורית, שהתייעצות ושיתוף זו הדרך. שתפי אותה בקושי שלך עם המצב ותשאלי אותה אם ואיך היא חושבת שהיא תוכל לעזור.
אבל שזו לא תהיה דרישה מוסוות בצורה של בקשה.
בכל מקרה את מוזמנת לפנות אלי באופן אישי,
אשלח לך את מספר הטלפון
פולנית זה אני....
אבל, אפילו לא צריך לחכות חמש שנים,
כבר למחרת הילדים מזמנים לנו חזיתות חדשות...
אבל אני בטוחה שעוד חמש שנים יהיה הרבה יותר מעניין,
5 בנות בגיל ההתבגרות...
עדינה יקרה,
תודה רבה על תגובתך.
מסכימה איתך לגמרי. הילדים הם פלא והשינוי הוא מהיר ברגע שמוצאים את השביל הנכון.
לאה
תתפללי לבן זה הפתרון :)
אמיר
כל הכבוד ונפלא שהצלחת לעזור לה לעשות את השינוי. (:
אני מאוד מאמינה בלתת להם להגיע לפתרונות לדברים עם קצת עזרה והכוונה. יש לי רק הסתייגות אחת והיא שצריך להזהר לא לשים על הכתפיים שלהם יותר מדי אחריות לסיטואציות. כי גם הגדולה, למרות שהיא גדולה, עדיין ילדה.
לפי התאור שלך השכלת לעשות את זה בצורה עדינה ונפלאה.
ילדינו מפתיעים אותנו.
בכל פעם מחדש, אנו מגלים כמה הם יכולים להיות
רגישים, קשובים ונבונים.
מינסיוני, שיתופם במהלכי חיינו, גם בקשיים ובהתלבטויות
תורם רבות גם לנו וגם להם.
ההדברות מוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש.
יום נעים, ובוקר רגוע.
אולי יעזור אם במקום "לדבר" עם הבכורה ולבקש ממנה התנהגות מסויימת -- תשוחחי איתה על הבעייה באופן כללי, ותבקשי שהיא תציע איך היא יכולה לעזור/להתנהג, כדי שהמצב ישתפר.
כשאנחנו מדברים איתם ומבקשים (ופעמים רבות זהו הדבר הנכון לעשות!!) יש בזה משום "הנחתה" או דרישה שלנו כהורים כלפיהם. לעיתים זה הדבר הנכון. אך אם במקרה שאת מתארת זה לא עוזר, אולי שווה לנסות ליזום שיחה פתוחה יותר.
התחילי בחיזוק (אמיתי, לא להגיד דברים סתם) שהיא כבר גדולה, ולכן את רוצה לשתף אותה בתחושה שלך שמצב X זקוק לשיפור (לא הבנתי מה בדיוק הקושי, האם הקטנה זקוקה לחיזוקים, או הן רבות. התאימי ההסבר למצב, ככל שאת יכולה לדייק מבלי לפגוע בפרטיותה של הקטנה).
בהמשך, בקשי את עזרתה של הגדולה במציאת פתרונות אפשריים / דרכים לשיפור המצב. ייתכן שהיא תפתיע אותך ברעיונות טובים. יתכן שתבחרי "לעזור לה" להגיע לכיוונים החשובים בעינייך. אם תעשי את הדברים מתוך כבוד אמיתי ליכולתה של הבכורה לגייס עצמה ולהיות אחראית גם לרעיונות וגם ליישומם, אולי זה יעזור.
בהצלחה!
יקירתי -אימא צעירה ונפלאה ,
בבית הספר של ההורות האין סופית המתבקשת בחיינו גם אנו ההורים לרגעים משתנים ולומדים וזה גם לילדים תמיד מפתיע כל פעם מחדש - שיחתך לדעתי הינה הפתעה עבור בכורתך תחילה , הפתעה שנתקבלה מבחינתה בברכה תחילה וזה המון והעיקר אחרת אין כל משמעות ליוזמתך ומידת הבנתך לתת פתרון ומענה לבת השלישית .בהורות בכלל הדרכים מורכבות ואינן תמיד בהירות להחלטה מיידית ואין זוהי הדרך האחרונה שתחפשי לדעת שהיא רק הנכונה והחשוב שאת מודעת לצורך לחפש מענה ופתרון לכל מצב וזה מעיד עליך שבמקום שיש רצון יש גם דרך.
מאחלת לך המון נחת והמון שלווה
נשמע שאת יודעת איך "לבוא" לבני משפחתך
ולכוון נכון. כי הרי במבחן התוצאה, הכל הסתדר.
הייתי רק שמה לב שהבת הבכירה לא לוקחת
על עצמה יותר מידיי אחריות שאינה לגילה...
אז ככה, לי יש 4 ילדים , וגם אצלי קיימת מתיחות מסויימת בין הבכורה לשלישית.
וכל כמה שאני מנסה לדבר עם בכורתי שתהיה קצת יותר רכה, משהו שם לא עובד
מדובר בגילאי 8 וחצי ו 5, אולי יש לך רעיון איך אפשר להוציא מבכורתי מעט אמפתיה
כלפי אחותה, ואם אפשר אז לא באופן מילולי, כי בדרך הזו לא הצלחנו?
תודה
הלה
בפולנית היו אומרים לך "חכי חכי" ...
עוד חמש שנים, זה יהיה הרבה יותר מעניין...
מקסים.
פעלת נכון וכך העצמת את השתיים ופתחת להן אופקים חדשים שישפיעו על חיהן .
כל הכבוד.
רינה שינברג
פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית להצלחה.
*מומחית ביצירת מהפך בחשיבה ועצמה אישת.
*לווי והעצמת מטופלות פוריות.
מכירה מטופלות פוריות? הזמיני אותן להצטרף לסדנת אימא'לה אשר נפתחת ב-30.5.10 . תודה.
איזה יופי של סיפור,
זה רק מראה כמה חשובה תקשורת פתוחה
יום טוב
הבאת לכאן יופי של תובנה. בטוחה שהרבה הורים יפנימו ויעזרו בה.
אחד הכלים המעצימים את הדימוי העצמי של הילד הוא השיתוף שלנו אותו. כמו כן התעייצות ובקשת עזרה נותנים לילד הרגשת חשיבות והערכה וכך יש יותר סיכוי לשיתוף פעולה מצידו.
הראית דוגמא איך אפשר לייצר הצלחה ממקום של שיתוף הילד ובקשת עזרתו ולא ממקום של כעסים והורדת פקודות כמו שקורה לעיתים בחוסר ניסיון של הורים.
הילדים שלנו הם פלא מהלך. יש רק למצוא את המפתח הנכון לליבם והפלא יקרה מייד.
עדינה מוסקוביץ'
מנחת קבוצות הורים
מאמנת משפחתית להורות וזוגיות
דיוטימה יקרה,
תודה על תגובתך שיוצאת מן הלב.
אכן, זה דבר שאנחנו צריכים אולי ללמוד מהילדים. כמה מהר הם מוכנים להשתנות. זה תמיד מפתיע אותי מחדש.
לפעמים אנחנו ההורים נכנסים לתסכול מהמצב, בגלל שנראה לנו שיהיה כ"כ קשה לשנות אותו,
אבל עם ילדים, כשמוצאים את הדרך הנכונה, הבעיה נפתרת הרבה יותר מהר ממה שציפינו...
ראיתי את זה הרבה פעמים אצלי (גם את התסכול וגם את השינוי...)
וגם שמעתי את זה מהרבה הורים שהיו אצלי
מדהים לגלות פעם אחר פעם איך מצבים שנראים על פניהם כה מסובכים וטעונים, מקבלים תפנית, כאשר להורה יש מידה מספקת של ביטחון, המאפשרת לו להיות בחזקת "לא כל יודע" וזקוק לעזרה בעצמו.
אותנטיות היא יסוד לאינטימיות ויחסים הדדיים של כבוד.
דבר זה כה בולט בדרך שבה בחרת לנקוט עם הבוגרת שלך.
אשרי הבנות שזכו באימא שפויה ונבונה שכזו!
תודה רבה על תגובתך!
אני מסכימה שהכי חשוב בתור הורה זה לדעת לקחת את שרביט הניהול (קראת לזה להוביל), ולא להגרר.
למרות שלפעמים זה לוקח זמן, עד שיודעים מה נכון לעשות..
כמו במקרה הזה.
איזה יופי כל הכבוד לך ביקשת עזרה קיבלת .
חשוב לדעת להוביל.