רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2034 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3171 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2479 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
ניצחון
הן מזכירות לי את גרם המדרגות הלולייניות שראיתי בסרט ישן של היצ'קוק, אולם הסגנון העיצובי הפנימי של הבנייה הוא מטורף קמעה, בהשראת המבנים האדריכליים של גאודי , דוגמת אלה הפזורים בברצלונה, ועם זאת, הצורה החיצונית של הבניין היא כשל הבניינים לשימור ברחבי פריס, אותם שיפצו הצרפתים חלקית, תוך הקפדה על שמירת האותנטיות שמאפיינת אותם.
בעודי מטפסת במעלה הקומות הראשונות, כוחי במותני, אני נרגשת ומלאת תקווה והתלהבות לקראת המצפה לי.
אני מאזינה בריכוז לצליל נקישות כפות רגלי המטופפות על העץ. בהגיעי אל הקומה התשיעית, אני שומעת דלת נטרקת, ומיד לאחר מכן את צלילי נעלי העקב הרועשות שלה.
רגעים ספורים חולפים בטרם מפציעה למולי דמות אישה אלגנטית, כשבמפתיע היא מאבדת שיווי משקל ומועדת על עכוזה, מחליקה ומתדרדרת במורד המדרגות לכיווני.
כשאני שואלת אותה בבהלה ובדאגה אם היא בסדר, רוכנת ומושיטה ידי לעברה על מנת לעזור לה לקום, היא מתבוננת דרכי כמו לא הייתי קיימת, מתרוממת לאיטה בגמלוניות, תוך שהיא נאחזת במעקה ,הבעת ייסורים של כאב על פניה, וממשיכה לרדת בצליעה איטית, חולפת על פני בהתעלמות מוחלטת.
יכול להיות שאני בלתי נראית ? אני נאלצת להסיק שכן, אחרת אין כל הסבר הגיוני אחר שמתקבל על הדעת לכך שהאישה הנופלת לא הבחינה בי.
אני מסובבת אחריה את מבטי, ומגלה שאין לה זכר. - התפוגגה כמו היתה אבק ברוח, וגם צלילי נעלי העקב שלה נדמו. רק שובל ריחה המשכר נותר בחלל המדרגות.
אני ממשיכה בדרכי למעלה, ובקומה העשרים אני כבר מרגישה את רגלי כבדות ממאמץ באיזור השריר הארבע ראשי הקדמי של ירכיי. אני נחלשת אולם לא נעצרת לנוח, כי ברור לי שאם אפסיק כעת - לא בטוח שיהיה לי כוח להמשיך לאחר מכן, וסביר שפשוט אתמוטט ואתפרק לגורמים.
מסביבי שקט מוחלט, כל הדלתות מוגפות, אין יוצא מהן ואין בא אל פיתחן, גרוני ניחר מצימאון, הדופק מהיר והולם בפראות, חום גופי עולה ועולה עם כל שלב שאני מתקדמת בטיפוס המסוייט הזה, כל מדרגה מקרבת אותי אל היעד, אני נוטפת זיעה, העייפות מאיימת להכריע אותי, הדם אוזל מעורקיי ואני מחווירה כליל.
בקומה החמישים שוב חולפת בי הכמיהה למנוחה על אחד משלבי המדרגות. אני משתוקקת להשתרע אחורנית, משוועת להתמתח, לחלץ את עצמותיי , לעסותן, ולהפיג את נוקשותם של אברי גופי המכווצים.
אין לי אויר, אני מתנשפת בכבדות מהחוסר בחמצן, שואפת ונושפת בקושי רב, מותשת וחלשה, אני מאטה את הקצב, אך מחליטה להמשיך.
בשלב מסויים הכאב נעלם, ואני מרגישה איך אני מתחזקת מרגע לרגע. במלוא אוני, המרץ חוזר אליי , כמו גם הצבע ללחיי, ורגליי הופכות קלילות. אני בתנופה. אני בשיאי, מגבירה מהירות, מאיצה, כמעט מדלגת.
אני מתעודדת. הנה, הסוף כבר קרב, אני מריחה אותו, רק עוד טיפ טיפה, עוד קצת ודי.
בהגיעי לקומה המאה, אני חשה איך איזור החזה שלי מתרחב, דפיקות הלב שלי מתייצבות, ונשימתי מוסדרת מאליה כמו של עולל בשנתו.
אני שלווה לחלוטין, ודמעות של סיפוק, הקלה ואושר זולגות להן כמעיין מפכה במורד הלחיים הסמוקות שלי.
הנני כאן, לאחר שגברתי על כל המכשולים שעמדו בפניי לאורך המסע המפרך הזה.
אני חשה את עוצמת הנוכחות שלי קיימת וממשית עד קצה גבול המיצוי.
ניצחתי.
כעת אני ניצבת בפני הדלת , ובעודי מפשפשת בכיסיי על מנת לאתר את המפתח, אני נזכרת בשיר של רחל שפירא "רגע ניצחון", (באודיו המצורף, בביצועה המושלם של רבקה זוהר) , - אחד השירים שהכי אהובים עלי בעולם, כי הטקסט שלו תמיד מציף אותי ברגש עז ואת עיני בדמעות.
אני תוחבת ביד רועדת את המפתח דרך כף המנעול, והיא נפתחת בפניי לרווחה, כמו גם נשימתי.
ואז היא שוב נעתקת מן מחזה העיניים המרהיב אשר מתגלה למולי במלוא הדרו.
נהר זורם ושוצף של מים צלולים בצבע טורקיז מנצנץ וזוהר, הגלים גועשים לעברי ושוטפים אותי באהבה.
אני ממלאה את ריאותיי באויר לקראת הצלילה הממושכת, מתמסרת לרכות הנעימה של מגע המים על עורי, נסחפת עימם אל האוקיינוס הגדול, עד שאני נעלמת בתוך המערבולות ומתמזגת איתו כליל אל האינסוף , הופכת לאגלי טיפות מרוות , זולגות, שקופות ונצחיות.
רגע ניצחון מלים: רחל שפירא
|
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה ג'ו
:-)
שמחה שקפצת לביקור,
ושהתרגשת
}{
אלוהים אדירים, יניב,
הצלחת להרגיז אותי עם הפרשנות שלך.
אבל ממש.
וממתי מוות זה ניצחון ואושר ?
(המשך התגובה ליניב)
האלמנט הסופני הוא לגמרי פרשנות שלך !
מוות ?? מה פתאום מוות ???
אוייש יניב, איזה אפל אתה !
:-((
מוות זה סוף,
ואני כתבתי על אינסוף !
מוות הוא בדיוק ההיפך מהתיאור שלי,
שכל כולו חותר לחופש.
חופש חופש חופש ורק חופש,
מרחבים של אינסוף.
לא הבנת כלום (כלום !) אם חשבת על מוות.
ברגע שכתבת "הנני כאן"
נהני מאוד :)
זה מעבר. הפוסט מעבר לעובדה שמתאר "היטהרות" נפשית וגופנית, הוא מתאר מטהמורפוזה . שינוי מהותי. מפוסט שמתחיל ב-"עצמי" הוא מסתיים בהתמזגות כללית תוך ביטול העצמי. שתהייה רק בריאה,חן,כמובן..אבל יש אלמנט סופני שמזכיר מוות כשהוא מסתיים. ואוליי מוות העבר והתחלה חדשה שונה באופן מהותי..?
קודם כל, אני מוכרחה להחמיא לך, יניב.
אני לא זוכרת שהשארת לי אי פעם תגובה מעניינת וכזו רצינית, נטולת שמץ של הומור ציני, מעמיקה, מתייחסת לטקסט.
(אני מתרשמת, יניב ! זה חידוש מרענן }{ )
הפוסט אכן מלא בניגודים - אבל זה משום שהוא מייצג אותי.
זה פוסט אישי מאד,
ואני הרי מלאה בסתירות ובניגודים.
אני גם וגם,
ולכן גם הפוסט יצא כזה.
(אתה באמת מופתע ? חשבתי שאתה קצת מכיר אותי..)
יניב, זו פנטזיה, זה משל.
אל תחפש הגיון.
תתעמק בנמשל ובמשמעות של הסמלים שבמשל.
בקשר לנהר שבסיום המסע, היו כמה סיבות לבחירה שלי במוטיב של מים.
התייחסות לטקסט שבמשל עצמו -
אחרי פעילות גופנית כזו מאומצת, מה הדבר הראשון שרוב האנשים מייחלים לו ?
מקלחת !
:-)
מים זורמים ששוטפים את הזיעה, מטהרים, מנקים, מרגיעים, מרפים את השרירים הדואבים, מרעננים, מעניקים חיות ומשיבים כוחות נפש.
זה ידוע שיש אפקט נפשי ולא רק פיסי לאחר מקלחת הגונה של מים זורמים.
תיזכר איך אתה מרגיש בכל פעם שאתה יוצא מהמקלחת - "כמו חדש".
התחושה היא כאילו אתה באמת מישהו אחר שלא היית קודם.
יש את התחושה של "הלפני" ויש את "האחרי".
התחדשות, טרנספורמציה, שינוי.
{ ובקשר לנמשל - אני שומרת את הפרשנות לעצמי,
ולא מעוניינת לתת הסברים ולפרש.
כי מה שזה מסמל עבורי הוא מאד אישי ופרטי. }
הניצחון אינו ביחס לאחרים, אין מתמודדים נוספים זולתי.
הניצחון הוא לעומת התבוסה, לעומת הכישלון, לעומת ההפסד, לעומת הויתור.
הניצחון הוא ההצלחה, המימוש, העשייה, המיצוי, הכיבוש, השיא, הנוכחות, ההגשמה.
העובדה שאף דלת לא נפתחת עבורי היא מכוונת,
על מנת להעצים את ההתמודדות שלי וההתגברות שלי בכוחות עצמי, ללא תלות בזולתי.
זה היה המסע הפרטי שלי עם עצמי,
והיה עליי לעבור אותו לבדי,
כי רק אני יכולה להציל את עצמי מעצמי
ולגבור על המיכשולים שעומדים בדרכי.
תודה על התגובה הרגישה ויוצאת הדופן
}{}{}{
כמה נקודות מעניינות..
טיפסת 100 קומות כדי להתמזג עם משהו שבדרך כלל נמצא בגובה אפס (נהר) . החוויה שלך היא אישית מהקומה הראשונה ועד להתמזגות.. ..הרצון שלך לעזור לאותה אישה לא מתמזג עם ההחלטיות והכיווניות שלך בשאר הפוסט. היא "פתרה" לך את הקונפליקט בכך שהתעלמה ממך.היה וחלף. מהר מאוד לא נותר ממנה זכר מוחשי או תודעתי.
אף דלת לא נפתחת לעברך בדרך,לעומת קבלה והתמזגות מוחלטת אחר כך. כלומר, הפוסט מלא בקונטרסים. ולמה הפוסט קרוי נצחון? נצחון על מי?
אי אפשר באמת להפריד בין הפיסי לנפשי - הם מהולים זה בזה.
ההשפעה היא הדדית, סימביוטית.
(יש כאלה שלא שמים לב לאחד מהם, אבל זה לא אומר שהוא לא קיים, זה רק אומר שהם מתעלמים ממנו)
שמחה שנסחפת, אלון.
}{
משהו סוחף בכתיבה שלך הכניס אותי ממש לתוך הדמות שרצה למעלה במדרגות,
מתנשמת וכואבת עד שאיפה שהוא לקראת הסוף הכאב הופך לחלק ממך והבעיה פחות פיזית ויותר בראש.
ינון,
אתה הורג אותי (softly),
עם הבחירה שלך במלה הזו.
תודה (רבה) !
}{
כל הכבוד לך, טל !
אני מתרשמת מהמוטיבציה שלך.
:-)
בעצם זו אחת מתמות המרכזיות שבהן עוסק הפוסט שלי
- המוטיבציה
(עדיין לא נכנסתי לקישור/הסרטון שהוספת, לכן לא התייחסתי לנושא)
זה אינו סוד.
מרוץ עזריאלי - 54 קומות, 1144 מדרגות. הפיקו אפילו סרט על הנושא...
השיא בערך 7 דקות, למיטב זכרוני אני ביצעתי בכ12 דקות ללא אימון.
בזמנו התאמנתי מול המעלית לבית הורי בקומה ה17 והצלחתי להגיע לפניה, עם 4 שניות לקומה. כך שעם אימון סביר אני מניח שאוכל לשבור את השיא לגילי...
טיפסתי גם במדרגות האייפל, אם כי ללא מדידת זמן.
:-))
אין ספק שחידשת לי עם המידע הזה.
תודה על המשוב המקורי, טל
:-)
השתתפת בריצות של בניינים רבי קומות ??
בכמה קומות היה מדובר ?
מה היה השיא שלך בנידון ?
(אני מקווה שאני לא מחטטת.. זה סתם מסקרן אותי..)
מאחר ואני יודע להתייחס למספרים, וגם השתתפתי בריצות מדרגות של בנינים רבי קומות, הנושא הזכיר לי משהו:
צמד הבנינים הראשון שעברו את ה100 קומות, מחסום בלתי עביר בזמנו, היו ה WORLD TRADE CENTER בניו יורק...
אם אינני טועה הם הגיעו ל110 קומות.
לבנין הגבוה ביותר בעולם כיום, ה DUBAI BURGE, יש 160 קומות...
:-)
בייחוד כשמדובר בהגשמה עצמית.
}{
אנוצ'קה
}{
תודה
:-)
האמת היא שבאמת לא הבנתי. אבל זה ממש לא חשוב.
רוח הדברים די ברורה גם אם לא מבינים או טוחנים פרשנות.
קלטתי שמדובר במשהו אישי/פרטי והמחשבה שהאשה במדרגות היא את במצב/זמן אחר קפצה במוחי.
חוץ מזה, העיקר שניצחת :)) את זה כן הבנתי.
אין כמו ניצחון שהושג בשיניים.
כשמגיעים למעלה, אל השיא,
אז האויר חוזר בריבוע,
(איזה בריבוע ? >> בחזקת מאה !),
וזה מפצה על כל הסבל שבדרך.
תודה מירי , על ההערכה שלך
}{
ובוקר טוב
:-)
מאוד יפה,
גם השיר שהבאת.
נותרתי חסרת נשימה מהטיפוס במדרגות.
מירי
בכלל לא קטן עלי.
תראה באיזה תעצומות נפש זה כרוך
:-(
צריך הרבה אורך רוח, אני עובדת על זה.
תודה על העידוד והתמיכה, וינס
}{
גם לי יש
:-(
עדיין לא ניצחתי.
תודה, אמיר
}{
מעניין !
לא מכירה ספרות מיסטית קדומה, (ולכן לא כתבתי כך מתוך מודעות..)
אבל ההשוואה (!) אליה נשמעת לי מחמיאה ביותר..
וואו, איזה פידבק מיוחד, משה.
חידשת לי
:-)
תודה
}{
נינה (לכלילדמגיע) -
תודה על הכוכבים
:-)
הלה (הילולה) -
תודה רבה על המשוב החם
:-)
לא היתה לי ברירה.
אין מעליות בבניינים עתיקים לשימור..
;-))
תודה, מיא
}{
אני יודעת שנדמה לך שכן הבנת, ושסתם התבדחת, אבל בעצם לא הבנת הרבה דברים, שרק לי הם ברורים ורק אני יודעת למה כתבתי אותם ומה הם מסמלים עבורי מבחינת המשמעות שלהם.
הטקסט לכאורה בהיר, אבל זה רק לכאורה.
את התמונה השלמה רק אני רואה.
הפרשנות של הקורא, כמה שהיא תעמיק בדימויים ובמשל - היא לא תצליח להיות מדוייקת לחלוטין בקשר לנמשל.
ניקח נניח את הסוף של הפנטזיה הזו - קשה לי להאמין שמישהו הצליח לרדת לסוף דעתי בכוונה שהיתה לי בפיסקה האחרונה.
וגם האישה שפגשתי בדרך היתה חלק ממני, מהמהות שלי, פגשתי למעשה את עצמי ואת מי שהייתי.
האישה הזו מגלמת את הספקות שהיו לי, ולכן הייתי שקופה לה.
כשאדם מפסיד ונופל, אז הוא לא מבחין בכלום, הוא לא רואה את היד המושטת והוא מרגיש לבד.
הוא לא מבחין בסובבים אותו, הם בלתי נראים, אפילו אני עצמי הייתי שקופה לעצמי כשניסיתי לעזור לעצמי במדרגות.
האישה הזו היתה העבר שלי, ובדרך למעלה נפרדתי ממנה לשלום, כי לא היה לי צורך בה עוד.
ותודה על השנינות שלך, רונן, במשפט הסיום שלך
:-))
אוהבת אוהבת.
אותך.
}{}{}{
יש בדברים שאת כותבת בבלוג שלך לפעמים תמימות ולעתים בהירות, ותמיד כנות,
ובפוסט הזה זה מאוד בולט. קטן עליך ניצחון :)
רגע הניצחון מתוק במיוחד שנדרש מאמץ אמיתי כדי להשיג אותו..
כיף לך שניצחת! (לי יש עוד מדרגות רבות לטפס..)
ואני שומע בפוסט הזה הדהוד של הספרות המיסטית הקדומה, ספרות ההיכלות והמרכבה, שבעיקרה העלייה במרכבה, מהיכל להיכל, וכשמגיעים בסוף להיכל שיש גדול - אסור לומר 'מים מים'.
סוחף ומקסים, את אשכרה עשית לי חשק לעלות מאה קומות ברגל,
ולו כדי לנשום אחרי זה את התאור שלך
תודה
הלה
טוב, לא הבנתי כלום רק שאת כותבת נורא יפה, אבל את זה הבנתי מזמן, אז בעצם לא הבנתי.
חוץ מזה, גם אני אם הייתי נופל על התחת כמה מדרגות לא הייתי רואה אף אחד ממטר.
היא בטח ראתה כוכבים. עכשיו גם את.
תודה, עופר
:-)
}{
כייף לקרא אותך כמו תמיד ((:
מהו "מצבך", סנה בוער ?
:-)
לגבי "הנופלת" -
או שהיתה עיוורת,
או שכל מעייניה היו נתונים לסימנים הכחולים
שיכערו את הטוכ'עס שלה בעקבות המעידה..
;-)
כיף שבאת לקרא ולהגיב, תודה
}{
יופי קול קוראת, בדיוק השיר שאני צריך במצבי :))
לגבי האישה שנפלה, זה לא שאת שקופה, היא פשוט עיוורת.
כרגיל אצלי, זה מעורבב..
:-)
גם משאלות לב, גם שאפתנות, גם פנטזיות על כיבוש יעדים, גם דימיון פורה (ממש הייתי שם בדימיוני, ראיתי והרגשתי את כל התיאורים קמים לתחייה באופן ממשי).
תודה, סקינית שלי
}{
:-))
למה ?
אתה רציני ?
או שסתם מתחכם ?
:-))
תודה מקרב לב, מעיין
}{
מרגש אותי מאד
לקרא שאני מצליחה להעביר את הרגש שלי באמצעות הכתיבה,
להיות מובנת וברורה,
ולגעת בנפשות של אחרים.
הפסקתי לקרוא ב-
השריר הארבע ראשי הקדמי של ירכיי...
טעם החיים הכי מזוקק ומרוכז,
ממלא את רגעי הניצחון הללו.
כתיבתך משובחת וסוחפת, המנגינה מרחיבה את הלב, והנושא מרגש. תודה.
צימררת.
הרסת אותי, איילת.
אני לא יודעת את נפשי מהמחמאות האלה..
}{}{}{}{}{
תודה רבה !
יקירתי,
מחניף לי מאד ומחמם את ליבי לקרא את הפירגון שלך !לגבי הכינוי שבחרתי לעצמי "קול קוראת",
הרבה שואלים אותי (בפרטי) למה ומה הוא מסמל עבורי,
אז הגיע הזמן שאענה בצורה מסודרת -
1) ההשראה היא גם מהמשפט התנ"כי (קול קורא במדבר") - רק בנקבה (התחכמות קלה:-))
2) גם כי זה הקול שלי שאני מביעה פה בקפה, וכן קוראת ומגיבה על התכנים באמצעותו.
3) גם כי אני כל קוראת (ב-כ'), כך שזה דו משמעי, גם בכ' וגם בק'.
4) וגם בגלל הטופס הבירוקרטי שיש למלא ולפני שמגישים, שנקרא "קול קורא", כשרוצים למשל להציע הצעת חוק רשמית במשרדים ממשלתיים ולהשפיע לשינוי.
(לא כל אחד יכול להגיש "קול קורא", זה לא ניתן אם אתה אזרח פשוט ויחיד,אתה צריך לייצג נניח עמותה,
אבל אני לא נכנסת לזה עכשיו..)
אז זה הכל ביחד, מעורבב כזה.
:-)
כתבתי לך בפרטי ואכתוב לך גם כאן:
זה בערך הפוסט הכי יפה שקראתי בחיים.
יש לך קול צלול, ברור, ורך. כינוי נכון בחרת לך - קול קוראת.