בתי היקרה , את לא איבדת , אני לא מצליח למצוא . באופן מקרי הגעתי לאתר זה , ומוצא בצורה צובטת מילים קשות אלו . ראשית אין צורך לחפש הרבה , צריך רק כוונה ורצון להאמין שקיים בכלל אבא . אבא לא עזב מעולם את ילדיו האהובים , ובמיוחד לא אותך ילדתי האהובה . אני משוכנע , שכול מילה שתרשם על ידי לא תגיע למקומות הנכונים בקרבך , וכול זאת שהינך למרבה הצער משוכנעת שאיבדת אותו . אבא לא יניתן לאבד לעולם . לאבא יש גם כוונה , שתנתן לו לפחות הזדמנות להציג גם את ה'סיפור' שלו . למרבה הצער , לפחות ממך בתי האהובה , ובכך איני מנסה לצייר סיפור דימיוני כולשהו , לפחות ממך ציפיתי שתזוהה אבחנה מדוייקת בין אבא שאבד על פי גירסתך , לבין אבא שסולק בבושת פנים מהבית בעלילת שווא מרשעת באמצעות צו ביהמ"ש . קשה לי להאמין שכבר הספקת לשכוח את הנסיונות הנואשים שעשה אבא ע"מ לקרבו אלייך באמצאות מספר ס.מ.סים שנשלחו אלייך , ובתגובה משפילה מצידך נדחו על הסף . הכול למרבה הצער מתועד עדיין בסלולרי שלי . אין לי כאן כול כוונה לערוך חשבונות , אלא רק לתת לך להבין את המצוקה הנפשית שנתון הייתי בה ועליה דרכת ביתר שאת . כבר מלכתחילה , עם תחילת המאבק המשפטי המיותר היה אבא בעמדת מיגון נחותה . אמא שלך לא בחלה בשום אמצעי ע"מ לפגוע ולנקום באבא שלך וללא כול צורך . נסיונות לא מעטים נעשו על ידי אבא ליצור הזדמנות בינו לבין אימא , לפחות להיפגש ע"מ לדבר וללבן סוגיות שעל הפרק ע"מ למנוע את החמרת המצב . החמור מכול , אימא שלכם למדה מאז ומתמיד לספר לכם שאבא שלכם נכה וחולה , מוגבל ונטול יכולת להעמיד משפחה . רק אימא שלכם יודעת שאותם מסמכים רפואיים קשים וחסויים שהציגה בגאווה ובצהלה בביהמ"ש , הינם אותם מסמכים המשמשים עבור כול נכה ממוצע להציג תמונה רפואית מתאימה ע"מ לזכות בתנאים והטבות מטעם משרד הביטחון . זה לא חדש ולא מפתיע את אבא שלכם שזהו הכלי היחיד שאמא שלכם חשבה וחושבת שניתן עוד בידה לשנות אורח חיים לא הכי סימפטי שהיה קיים בבית . אני בטוח שאתם לפחות , ילדיי היקרים , ובמיוחד את בתי השרוייה במצוקתה הנפשית הקשה , רק את שמסוגלת להבין שאבא שלך , שאם לא בריא עבור אמא , אבא זה חזק במיוחד ובריא בעבור ילדיו . אבא שלך אינו מסוג הדמויות שמסוגל לעטוף בתארים לא מכובדים את אימא , כפי שהיא משתדלת בעת מצוקה לחשוב שבזאת מצליחה להשיג תועלות מיותרות , למרות ועל אף הנסיבות הקשות שעברתם . אם אמא הצליחה לצייר עבור ילדיה תמונה של אבא נכה וחולה , שנטש את ילדיו , אבא שחולה נפשית כפי שחטאה והציגה במסגרת הפרשה המשפטית הכאובה , אליה ניגשה ביוזמתה וביוזמת דודכם המוכשרת . אמא לצערי , לא ניסתה לעשות ולו חשבון מינימלי של תוצאות הרסניות צפויות שיעלו עליה אישית ויכסו את ילדיה . מותק . אבא לא חולה , ואם כן , לא צריך להתבייש בכך . אבא נכה (צה"ל) הוא קודם כול אבא הזכאי להכרה מטעם ילדיו ללא כול ציון או תנאי . עם אבא לא עושים חשבונות , עם אבא יוצרים קשר ומדברים . על אבא לא מדברים באינטרנט עם כולם אלא באופן ישיר עימו . איתך לפחות ניתן היה ליצור ערוץ של קשר תועלתי מניב ערוץ של עתיד ורוד וחם . כמעט שדרך הזדמנות זו שאת יכולה להעניק ניתן לפתח שביל של תקווה לשיקום אותה מסגרת משפחתית הזקוקה לכך היום ביותר . רק בך ביתי הבוגרת והמפוקחת אני מאמין , עם כול האינפורמצייה המקוטעת שמגיעה אליי דרך ערוצים לא הכי מיוחלים , בכך ניתן יהיה לפתח את כול אותם אנרגיות עצורות , אנרגיות שיביאו אותך להבין שאת אבא לא איבדת , ואבא לא חולה אולי במחלה שגורמת לו לכך . למרבה הצער במדינתנו הקטנה קיימים לא מעט אבות נכים , ובאף אחד מאותם מקרים הילדים לא מאבדים את אותם אבות . החשבון הקיים כיום בין אבא לאימא שלכם אינו חשבון שלכם . לכול אחד מהילדים יש צורך להבין שעמדת הילדים צריכה להיות דומה ושווה כלפי שני הצדדים , ללא כול צורך וכוונה להתערב , ועם כן רק לפעולות נחוצות ומועילות לטובת סכסוך זה . כול ילד צריך לראות גם את עצמו בעתיד , להורה לילדים שיצפה מהם לאותה התנהגות שהוריכם מצפים מיכם , וכמובן ללא כול העדפה מיותרת של אחד הצדדים . יש לאבא עוד הרבה לספר , הרבה הדורש לא ערימה של דפים , אלא קולות עטופי חום של בת ואבא אוהב . אני רק תקווה שאולי הצלחתי להמיס משהו מאותה שכבת קרח קפואה ועבה שבה עטפת את עצמך , ויצרת מצב שאיבדת דברים יקרים , ואולי בתוכם גם את אבא . ממני אבא האוהב .

זמן בהחלט יגיד...

תודה על ההבנה והשיתוף =)

 

חיבוק נוסף  

אביה ,

ראשית הרשי לי להחמיא לך על הכתיבה המעודנת ועל החשיפה הרגשית , דווקא החשיפה ברבים יכולה להביא מרגוע לנפש .

גם אני הייתי בת לאם חולה ,כל החיים היו לה בעיות ,בהתחלה זה היה הגב ,היא הייתה מהמנותחות הראשונות בישראל בשנות ה 50 בגב התחתון (כנראה שהייתה לה פריצת דיסק או משו בסגנון) בכל אופן , היה לה קשה לשאת דברים כבדים , להתכופף יותר מדיי, כך שתמיד הינו צריכים לשמור עליה , למרות זאת היא הייתה מאוד נוכחת ,עבדה כמו חמור והייתה אימא במשרה מלאה, עד הסוףהמר שהיא נפטרה מסרטן , היא הייתה נוכחת .

מכירה את המקום של להיות בת של הורה חולה, מקום לא טוב ,מלא ברגשות אשמה,כעס וטינה להורה, למה הוא לא כמו הורים אחרים , רגשי אימפטייה, המנעד הרגשי נע בין שינאה לאהבה , כעס ואכזבה .

הוריי שניהם נפטרו מהעולם , הם סבלו מאוד ויום מותם היה כיום היוולדם ,הנשמה שלהם עזבה גוף בוגדני אשר גרם להם לסבל בל יתואר, הם נפטרו מהסבל ומעצם כך גם אנחנו .

זה שהם אינם נמצאים באופן פיזי בעולמנו , זה אינו אומר שהם נפקדים מחיי הרגש שלנו , לכן הם נוכחים גם בחיים שלנו לאחר לכתם.

 שאלה אולי בגלל שהוא  היה ולא היה , קיבלת את שם התואר שלו ??

מאחלת לך , שיעבור מספיק זמן , שלא תשכחי אותו , אבל גם לא תכאבי את לכתו , אני משערת שככל שתגדלי , תמצאי בלב מקום לסליחה והבנה