זהו הרשומון השביעי אותו אני מעלה בבלוג. הדברים מובאים כפי שנכתבו בצורה אותנטית ביום שעלו על הכתב, מתוך אמונה, שהמחשבה הראשונה היא הכי מזוככת. תוספות טקסט, תוצאה של הבנה מאוחרת, בעת שקראתי מחדש את החומר המצטבר, או טקסטים שנכתבו בדיעבד, על סמך הזיכרון, בימים בהם התקשיתי להרים את ראשי מהכר, מובאים בתאריך בו אירעו ומסומנים בכחול. הרשומון הזה באופן ייחודי, כולל לא מעט מידע מתוך מחברת אותה רשמה חגית באותה תקופה. לצערי חגית פסקה מלכתוב וכך נמנעה ממני נקודת מבטה הייחודית, שהיה בה, מחד הזדהות מוחלטת עם המחלה, ומאידך ראייה המסתכלת כאילו ממבט מגובה רב על התהליכים שאנו עוברים.בדיקת הדמיה PET \ CT10 ספטמבר 2009 יום חמישיהיום ביצעתי בדיקת הדמיה הנקראת PET \ CT. זו בדיקת הדמיה המשלבת שתי בדיקות: CT רגיל, ו positron emission) PET tomography). שילוב שתי הבדיקות יעיל במיוחד. ה- CT נותן אינפורמציה אנטומית של האיברים וה- PET נותן אינפורמציה תפקודית של האיברים. מדובר בבדיקה מצוינת לאיתור גידולים סרטניים והתפקוד שלהם. בבדיקת ה- PET מוזרק לווריד חומר בשם FDG, שהוא אנלוג של סוכר, הנצרך ע"י כל תא ותא בגוף. תאים סרטניים צורכים יותר אנרגיה וסוכר בהשוואה לתאים רגילים ולכן הקליטה של ה- FDG באזורים של סרטן או גרורות תהיה גבוהה.
לשאלתכם מדוע לא לעשות תמיד את הבדיקה הזו ולא להסתפק רק ב – CT, התשובה, כמו בנושאים רבים, עלות. זו בדיקה מאד יקרה, שגם אורכת זמן רב. יש הגיון לבצע אותה בתדירות נמוכה, כאשר מתעורר צורך מיוחד. בבדיקה הזו רצה לדעת ד"ר נחושתן, לא רק מה גודלם של הגידולים, אלא גם מה מצב החיות שלהם, עד כמה הם פעילים.
מיקום הבדיקה במתחם שנקרא רפואה גרעינית. מעורר חשק לחיות! גרעיני! לא מספיק שיש לי סרטן? כחמש שעות לפני הבדיקה הייתי בצום. השהייה במתחם הגרעיני אורכת בין שלוש לחמש שעות והבדיקה עצמה עורכת כארבעים וחמש דקות, הארוכה מבין בדיקות ההדמיה.
השהייה הזו בבית חולים, מתישה. שעת הבדיקה נקבעה לאחת עשרה בבוקר. כחולה ממושמע אתה מגיע לפחות חצי שעה מראש, כך שעזבת את ביתך בעשר בבוקר, אליו תחזור בחמש בערב לערך. מתוח ומותש.
חגי תשרי – זריקות נאופוגן15 ספטמבר 2009 יום שלישי
קמתי בשעה שלוש לפנות בוקר. יש לי דם בפה. מחליף אימלים עם ד"ר נחושתן. נו, יש עוד רופא מיוחד כזה? ד"ר נחושתן משער שהדם קשור לתרופת האווסטין, אחת משלושת החומרים המשתתפים בחגיגת הכימותרפיה שלי. התבקשתי לעקוב אחר הדימום. בדיעבד הדימום הוא תוצאה של היחלשות החניכיים, שדיממו, ולא היה לו קשר לריאות, או לגרון. כמובן שהאווסטין לא תרם לחוזקם של החניכיים.
בפעם הראשונה, כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים וההקרנות, ספירת הדם שלי, הספירה הלבנה, אינה תקינה, מה שמסכן אותי בחשיפה למחלות וזיהומים ומעמיד את הטיפול הכימותרפי המתוכנן ליום שני הקרוב בספק. לכן, קיבלתי זריקת נאופוגן ראשונה במרפאת "טרם" כדי לעלות את כמות הכדוריות הלבנות. המטרה הושגה.
נאופוגן היא תרופה, שתפקידה לעודד את מוח העצם לייצר תאי דם לבנים מסוג PMN, נויטרופילים. הנאופוגן ניתן בזריקה תת- עורית. ניתן להזריק אותה כמעט בכל מקום, והמקומות הגורמים לפחות כאבים הם מקומות עם שכבת שומן עבה יותר. מספר הזריקות תלוי הן בטיפול שניתן והן בתגובת הגוף. יש שנזקקים לזריקה באופן כמעט קבוע. למזלי הגוף שלי, מערכת החיסון שלי, התאוששה לרוב באופן סדיר ויחסית נזקקתי למספר קטן של זריקות. אני נשבע לכם, שהסיבה לכך היא לא החוזק שלי, אלא הפחד מלחלות, הפחד מלפספס טיפול שאמור לשמור על חייך, וכמובן, לעזאזל, מדובר בזריקה כואבת.
הירידה הצפויה בתאי הדם הלבנים מתרחשת כעשרה ימים מן הטיפול, בתלות בסוג הטיפול הכימותרפי ובתגובת הגוף. לעיתים, לא אצלי, הזריקות ניתנות כטיפול מונע, כדי למנוע זיהומים, או כדי שהטיפול הכימותרפי הבא לא יידחה בגלל ספירה לבנה נמוכה, לא נותנים טיפול אם הספירה מתחת לערך מסוים.
בשורות טובות מד"ר נחושתן. בבדיקת ה – PET\CT התברר שחל צמצום בגידול בריאות והוא נחלש.
בשפה של ד"ר נחושתן כפי שנכתבה בהודעת דואר אלקטרוני, "בינתיים טו טו טו (יריקות נגד עיין רעה למי שלא מבין), נראה בהחלט שאתה בכיוון הנכון".
בערב יצאנו לפאב דבלין, שתיתי בירה וכמעט ולא אכלתי דבר.
16 ספטמבר 2009 יום רביעי.
קמתי בארבע וחצי לפנות בוקר. מעט דם מהפה. השארתי את סימני הדם על נייר טואלט כדי שחגית תוכל לראות זאת. כשקמה כמעט התעלפה, מאז הסתרתי ממנה את הדימום אם היה.
אני קם מוקדם מאד כי אני יושן מוקדם, כך ששעות השינה יחד עם השינה בשעות הצהריים מספיקות לי. עם כל עוגמת הנפש שבחוסר הערנות הזו, בדיעבד, כך אני מאמין, הגוף הנלחם במחלה זקוק נואשות לשינה הזאת.
ד"ר נחושתן ביקש שאבצע בדיקות דם לקראת הטיפול הכימותרפי הצפוי ביום שני. שלמה כהן ומשה קלדרון, חברים מהצבא שכמוני פרשו מצה"ל, באו לבקר אחרי הצהריים. אנשים יקרים.
"רעות" זה שיר של חיים חפר וכנראה, בתודעת אנשי הצבא, רעות קשורה למוות. חודשים רבים לאחר מיכן חלחלה התובנה הזו למוחי והצלחתי להבין מדוע שני אלה הם החריגים, שאינם מצביעים על הכלל.
17 ספטמבר 2009 יום חמישי. את הבדיקות לבקשת ד"ר נחושתן ביצעתי בסניף מכבי. עדיין לא היה קושי מיוחד לאתר וריד לצורך עירוי. פריבילגיה זו תיעלם ככל שנתקדם בטיפולים. לפני שאותר וריד ראוי נדקרתי מספר רב של פעמים, עד שגם לאוזנינו הגיע הסוד הגדול על קיומם של שני האלופים, ניסים ומישל, בעלי עיני הרנטגן לאיתור ורידים.
תוצאות הספירה אינן טובות. ד"ר נחושתן ביקש שהגיע לבית החולים לקבל זריקת נאופוגן.
הזעקתי את חמי שלקח אותי. עד אותה תקופה ניסינו להסתדר לבד, טעות. בתקופה זו התלות שלנו באבא של חגית הלכה וגברה. יאמר לזכותו, אף לא לרגע אחד הרגשתי תלות, או הרגשה לא נוחה, העזרה ניתנה מתוך אהבה גדולה לחגית ואלי.קיבלתי זריקת נאופוגן במחלקת האשפוז האונקולוגי. זו הפעם השנייה השבוע בה אני מקבל את הזריקה. אני חייב להודות, שהזריקה ממלאת את יעודה במהירות, אך גם גורמת לתופעת לוואי של כאב בלתי נסבל בגב התחתון, בנקודה בה עמוד השדרה נושק לעצם הזנב. אצלי זה מתרחש שאני מתיישב, או שוכב וידוע לי שאצל אחרים הכאב לא מרפה. לאנשים כאלה מומלצת זריקה חליפית, שאומנם יותר יקרה, "בעיה" של קופת חולים ולא של החולה, אך היא אינה גורמת לתופעת הלוואי המתוארת. תדרשו את הזריקה "היקרה", אני לא ידעתי על קיומה.
בשלב זה הטיפול הכימותרפי המתוכנן ליום שני מבוטל.
סתיו לא מרגישה טוב וסובלת משיעול וצינון. כמובן שהיא מתרחקת ממני כדי שלא אדבק. מקרים כאלה גורמים לעצבות רבה.
18 ספטמבר 2009 יום שישיערב ראש השנה תש"ע
את הבוקר פותחים בנסיעה לבית מרקחת מכבי ללקיחת זריקות נאופוגן, שיהיו ברשותנו בימי החג.
הסרטן ותופעות הלוואי המתלוות אליו, אינם נוהגים להבחין בין ימי חול, מועד וחג. קיבלתי זריקת נאופוגן שלישית במרפאת "טרם". לא עברה בי שום מחשבה עמוקה על שנה חדשה. להיפך אני בשיא החרא. יחד עם זאת, "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה ובירכותיה".
שיפור בבדיקות הדם. עדיין מעט דימום מהפה.
בערב חגגנו את השנה החדשה אצל הוריה של חגית. אימא שלי ז"ל בטח הייתה אומרת, חג כזה שיהיה לשונאים שלנו. אכלתי חצי דג דניס. חזרנו הביתה בערך בעשר בלילה, עייף וחלש.
סתיו נסעה לראשל"צ יחד עם ליאור הבן של האחיינית שלי, גלית. אני שמח שהם מבלים. גיל עשרים הוא פעם בחיים.
למאיר אריאל היה תקליט לו הוא קרא, "שירי חג ומועד" מועד מלשון נופל ולא במשמעות חג. נפלתי למיטה.
19 ספטמבר 2009 יום שבת
א' ראש השנה.
בבוקר נסענו שוב למרפאת " טרם". ביצעתי בדיקות דם וקיבלתי זריקת נאופוגן שלישית.
לקראת צהריים באו האחיין שלי, איציק ומורן אשתו והביאו איתם ג'חנון. גם רויטל האחיינית הצטרפה לארוחה. בקושי אכלתי, אך אני מוקיר, ללא סוף, את השבתות בהם עזב הזוג הטרי את ביתו ובא עם סיר הג'חנון, רסק העגבניות והסלט הקצוץ, להעניק לנו חיים.
20 ספטמבר 2009 יום ראשון
ב' ראש השנה.
לא הרגשתי טוב. כבר בשעה אחת עשרה בבוקר הגענו למרפאת "טרם". ושוב בדיקות דם וקבלת זריקת נאופוגן רביעית לחיזוק והגדלת מספר הכדוריות הדם הלבנות. מחר צפוי לי טיפול כימותרפי ו"מוטב", שאגיע אליו עם בדיקות דם תקינות, אחרת ידחה הטיפול ואני לא אוהב דחיות, שיאפשרו לסרטן להרים ראש. שיפור משמעותי בתוצאות בדיקות הדם העברתי את הממצאים באימל לד"ר נחושתן.
בצהריים נסענו לפגוש את החברים אצל ציון בשערי תקווה. ציון עשה על האש. סטיקים טריים מצוינים שנרכשו ביפו. אכלתי. הרומן שלי עם הבשר הולך וצובר עור וגידים.
בערב קיבלנו אימל מד"ר נחושתן שמתיר לי לעשות טיפול כימותרפי, אך בכמות של שבעים וחמישה אחוז מהכמות שהייתה בטיפולים הקודמים. היות והוא בחו"ל, התבקשנו להדפיס את האימל ולמסור אותו לרופא האחראי בטיפול יום אונקולוגי.
21 ספטמבר 2009 יום שניפיני אבא של חגית לקח אותנו להדסה.
בדיקות הדם תקינות, אין צורך בזריקת נאופוגן נוספת והן מאפשרות לי לקבל טיפול כימותרפי. אלא, שהרופאה התורנית אינה מוכנה לאשר לי טיפול ולהזמין את התרופות לעירוי. לטענתה צריכים לעבור ארבעים ושמונה שעות מקבלת זריקת הנאופוגן האחרונה, לפני קבלת כימותרפי. מעט באגרסיביות ובהרבה רגישות אמרתי לה, שתהיה זו שטות להפסיד את הטיפול ולעצור את המומנטום של התכווצות הגידול. שכנעתי אותה וקיבלתי טיפול כימותרפי מספר חמש בהתאם להנחיות של ד"ר נחושתן באימל, שבעים וחמישה אחוז.
מחד אנחת רווחה ומאידך עוד יהיו הרבה אנחות על תופעות הלוואי... 22 ספטמבר 2009 יום שלישיקבענו מראש להיום פגישה במרכז למימוש זכויות רפואיות. נסענו לת"א, אין להם סניף בירושלים. יום אחד אחרי הטיפול הכימותרפי אני עדיין מסוגל לתפקד. חנינו בחניון קניון עזריאלי וחצינו את הכביש לצידו השני, למגדל המשרדים, שאם אינני טועה, מכונה מגדל הקריה. טיפסנו במעלית לאחת הקומות הגבוהות ונכנסו למשרד מהודר עם נוף מקסים. זה יוצר רוגע וביטחון. אחרי שבדקו את החומר שלי ביסודיות ראויה, הם הגיעו למסקנה, שאני ממצה בצורה טובה את זכויותיי ולכן אין להם במה לסייע לי. יחד עם זאת הם זרזו אותנו להגיש תביעת נכות לביטוח לאומי ההמלצה שלהם הייתה מאד נכונה.
ככלל, אני ממליץ להתייעץ עם החברות הפרטיות העוסקות במימוש זכויות רפואיות. באשר לשכירת שירותיהן , זו שאלה של עלות - תועלת והיכולת, או אי היכולת שלך לממש את זכויותיך. זכויות לרוב משמעותן קבלת פיצוי כספי ואין להתבייש בכך. כסף לא מרפא את המחלה, אבל הוא יכול לסייע רבות במלחמה בה ולהקל על חייך.
בלילה סתיו וליאור יצאו למועדון הקמפוס בו ינון מתקלט. ליאור ישן אצלנו. החיים ממשיכים וטוב שכך.
25 ספטמבר 2009 יום שישי
את הקנייה השבועית בסופר עשה היום פיני, אבא של חגית. זאת עזרה בלתי רגילה ואם אתם שואלים את עצמכם, מהי דרך ראויה לעזור לחולה סרטן ולמשפחתו? אז לבצע למענם קניות היא בהחלט דרך ראויה. אינני מדבר על עזרה כספית, אלא ביצוע הפעולה עצמה. אני באופן אישי התקשיתי מאד בביצוע פעולה של קניות באותה התקופה. העזרה שקיבלנו מפיני, מספר רב של פעמים, פשוט הצילה אותנו.
בצהריים הלכתי להביא לחגית זר ורדים ענק, ורדים כמספר שנות חייה, בהתאם להזמנה שביצעתי כמה ימים קודם לכן. יום הולדתה יחול בעוד שלושה ימים, יום כיפור. החלטתי להקדים.
אכלתי סטיק משובח, מעט צ'יפס ושתיתי בירה. סביר בהחלט.
חגית קיבלה ממשפחתה של זיווה אחותי עציץ ירוק עם פרחים אדומים, שנקרא "אנטוריון". העציץ לווה בברכה נפלאה. התקרבות מאד משמעותית החלה בין זיווה לחגית והקשר הלך והתדהק.
26 ספטמבר 2009 יום שבת
חגית טיגנה קציצות. כל כך אהבתי אותם בעבר ועכשיו אינני יכול להריח את ריח הטיגון, בחילה מציפה את נחירי ומוחי. אני בורח לחדר השינה וסוגר את הדלת.
27 ספטמבר 2009 יום ראשון
ערב כיפור
רק טיפשים, כמו שאני הייתי, מדוכים בערב כזה. הייתי מוכן לתת הרבה כדי להרגיש בריא שוב ולהתכונן ליום הנורא על כל כלליו ודקדוקיו. עוד מעט ירד השקט, קולות הילדים הרוכבים על אופניים נשמעו מרחוק ועצב ללא סוף יקיף אותי.
חגית והילדים אכלו ארוחה מפסקת. אני הצטרפתי אליהם בשתיית תה, שיעול מציק התחיל ללוות את נשימתי. קודם לכן אכלתי מעט דג מקרל, שבטעות אנו מכנים אותו לקרדה, ושתיתי בירה לבנה. זו הייתה ארוחתי לקראת הצום.
29 ספטמבר 2009 יום שלישי
יום כיפור
רוב הזמן בילינו חגית ואני במיטה. אצל חגית זו מסורת ביום כיפור ואצלי זה אילוץ של השנה הזו. כמובן שצמנו, אם כי שתיתי תה בבוקר. השיעול לא מפסיק, צורב ומכאיב את גרוני. כוס התה הקלה עלי במעט.
לקראת צאת כיפור בצעדים כבדים, שקשה לתאר, צעדנו לבית חב"ד לשמוע תקיעת שופר. לא קשה לנחש מה ביקש כל אחד מאיתנו בשעת רצון זו.
הלילה עבר עם שיעול מתמשך שלא מרפה.
29 ספטמבר 2009 יום שלישיביקרתי אצל ד"ר דרעי, רופא המשפחה. יש לי שיעול חזק ולחה. מחלה "רגילה" אצל חולה סרטן מכניסה את החולה וסביבתו ללחץ. צריך להיות ערניים וקשובים לגוף ולמנוע הידרדרות. הרופא המליץ שאבצע בדיקות דם וצילום ריאות. המתנתי יום נוסף.
30 ספטמבר 2009 יום רביעימרגיש רע. חולה כנראה בסוג של שפעת. יש לי מעט חום ושיעול חזק. אחרי חצות נגשנו למרפאת "טרם" – טיפול רפואי מיידי. חגית מגוננת עלי. מטפלים בי די מהר ואינני ממתין בתור. חולה סרטן ללא מלווה אוהב, משול לאדם ללא רגליים. בדיקות הדם סבירות וצילום הריאות תקין. נרגענו.12 אוקטובר 2009 יום שני
היום ביצעתי את הטיפול הכימותרפי השישי והאחרון. קצת מצחיק להגיד, טיפול אחרון! נדרשת אמונה גדולה, לי יש. האמת היא שנדרשה תמימות לחשוב כך וכמובן זה לא היה הטיפול האחרון. בביקור הראשון אצל ד"ר נחושתן הוא דיבר על שלושה מחזורי טיפול כימותרפי, הערכת מצב ועוד שלושה מחזורים, כלומר סך הכול שישה. אולי, אמר הד"ר, נזדקק לעוד שלושה מחזורים, בהתאם לתוצאות . "רבאק" רדו ממני, תנו להתאושש, אני כבר בריא. כך באמת הרגשתי באותו היום ולא ידעתי עוד כמה ארוכה הדרך.
ככל שמתרחקים ממועד הטיפול הכימותרפי ומתקרבים למועד הטיפול הבא, הופכים הימים לסבירים ואפילו לטובים מבחינת ההרגשה והחוזק. היום בו מרגישים הכי טוב הוא היום בו מקבלים טיפול כימותרפי, או לפחות השעות הראשונות של אותו היום. קמתי משינה בשעה שלוש לפנות בוקר, זה הפך דפוס קבוע בלילה שלפני טיפול כימותרפי. בדקות שלפני הקימה מהמיטה, אני חושב על הנושאים עליהם אני עתיד לכתוב. זה כל כך פשוט. המחשבות רצות, השורות מודפסות הכול נמצא במקום, מנוסח היטב ואף מרשים. ובדמיוני אני שואל את החבר שלי, ארי, מה דעתו על פיתוח מכשיר שיוצמד לראש, נניח בגודל דיסקאונקי, ויתרגם את המחשבות למלל כתוב על גבי מסמך במחשב? מה באשר להשתלטות על מוח האדם, מסוכן מאד, מחריד מזעזע אבל ממילא בעוד מספר שנים יגיעו לכך. אז ארי, בוא נעשה זאת עכשיו ותעשה אותי מאושר. שעות חשיבה איכותיות אובדות !
עד אז אני כותב ולא יכול ליהנות ממחשבות, שיתורגמו למסמך כתוב באופן אוטומאטי. היום אקח עימי את המחשב הנייד לטיפול, לנצל את השעות הרבות לכתיבה. אני חייב לשפר את קצב הכתיבה שלי. אני סובל מהפרעות ריכוז. אני כותב בסלון הבית. זה לא מקום לכתוב בו!
מאז כתבתי שעות רבות בקפה דובשנית ובקפה קולנוע סמדר, שם מצאתי סוג של השראה ושלווה.
אני מוזג לי משקה הנקרא "אנשור פלוס" המקובל כמשקה לחולים המתקשים, או שנאסר עליהם לאכול מזון מוצק, או חולים כמוני, שאיבדו את התיאבון ואת הטעמים החביבים עליהם. למשקה האנרגטי הזה יש ארבעה טעמים, שוקו, החביב עלי, קפה, תות וטעם וניל. זה לא נורא כמו שנוטים לחשוב. שהמשקה קר, הוא מעורר את הגוף וטעמו יותר מסביר. כל פחית מכילה 385 קלוריות, בהחלט מנת קלוריות יפה, אך לא מספקת לבדה לשמירת משקל. המסע שלי בזמן קיבל ביטוי יפה במשקל גופי בספטמבר 2005 שקלתי שמונים ק"ג, שנה לאחר מיכן ועד לגילוי המחלה במאי 2009 שקלתי כשישים וחמש ק"ג ולעיתים מעט יותר. ביולי 2009 חזרתי לשקול שמונים ק"ג.לאחר אכילה, שלא ידעה שובע, בעיקר בגלל כדורי סטרואידים אותם נדרשתי ליטול. הרגשתי מנופח ודוחה. בתחילת החודש הזה, אוקטובר 2009, חזרתי למשקל סביר, שישים ותשע ק"ג. במהלך דצמבר המשכתי לרדת במשקל ומאז חודש ינואר 2010 התייצבתי על משקל של כשישים וארבע ק"ג.
מה אני אוכל ? כמעט כלום.
באותה התקופה באמת שכמעט לא אכלתי דבר מלבד שתיית פחיות האנשור. זה נבע מחוסר תיאבון. עם הזמן התיאבון השתפר אבל טעמים רבים, שכה אהבתי, טרם חזרו אלי.
בחירת כותר לספר
בחודש אוקטובר עסקתי משום מה בבחירת שם לספר שטרם נכתב. יש בכך המון אופטימיות ותקווה בקביעת כותר לסיפור שסופו אינו ידוע ויש בזה ניסיון להכתיב מראש את סוף העלילה.
בישראל מתפרסמים עשרות אלפי כותרים חדשים בשנה, אז מדוע שדווקא הספר שלי יזכה להתעניינות כלשהי! מניסיוני למדתי, שמלבד עורך טוב, מו"ל טוב, סיפור טוב ויחסי ציבור, צריך כותר טוב. בחירת כותר נראית לי החלק הקל בעסקה שלא קיימת. הקונה הפוטנציאלי קורא את הכותר ולפי מידת העניין והסקרנות שהכותר מעורר בו, הוא מחליט האם לקחת את הספר לידיו ולעיין בו.
אבל מי אמר שהספר יגיע לחנות הספרים בה נפגשים הקוראים הפוטנציאלים עם הספרים? אם לא יגיע, נפיץ אותו באינטרנט. תוך כדי כתיבה, אני חוזר בי. לא צריך להפיץ אותו דרך הוצאת ספרים. אני מעדיף להפיץ אותו דרך בתי החולים והמרכזים אליהם מגיעים חולי הסרטן. כפי שאני אספתי את חוברות ההדרכה של האגודה למלחמה בסרטן ובית החולים. ניתן חסות לחברת תרופות כזו או אחרת, כדי שנקבל מימון להדפסת הספר במינימום של העתקים ועם ההצלחה נמצא את הפתרונות המתאימים. חסות לחברת תרופות! הפנטזיות שלי מרחיקות לכת, שלא לומר אבסורדיות, נראה שאני מאבד שפיות.
בעצם בשביל מה צריך ספר? החולים ובני משפחותיהם לא צריכים ספרים, הם צריכים מרפא וכמה שפחות סבל בתקופת הטיפול. ואני אגיד לכם מדוע, עם גילוי המחלה, רצים החולים, בני המשפחה והחברים לאינטרנט ומקישים בגוגל "לנצח את מחלת הסרטן" ונכונה להם אכזבה קשה. כמעט ואין כותרים כאלה, כי אין באמת ניצחון. בעיקר יש הישרדות וגם שיש ניצחון הוא שלב במלחמה ומחכים להתפרצות הבאה של הסרטן. בשלב הזה עוסקים בסטטיסטיקה המייאשת, הקובעת, שבשורה תחתונה אין לך סיכוי אמיתי. בעניינים אלה קיבלתי מספר החלטות סמוך מאד למועד גילוי המחלה. אני אנצח את המחלה גם אם אצטרך לעשות זאת ביותר מניצחון אחד. אני באמת מאמין שניתנה לי הזדמנות שנייה על מנת לתקן דברים. אני "מאה אחוז" סטטיסטיקה והיא תהיה של ריפוי, או כפי שנכתב באגרת הרבי, בריאות נכונה. אני לא מסתבך עם מספר חוות דעת רפואיות ולא מעמיס על המוח,בעצם על הנפש, מידע מקצועי פרטני ואין סופי על המחלה, שממילא אינני מבין אותו לאשורו על כל משמעויותיו. ד"ר נחושתן חובב הוא הרופא שלי ואני משוכנע שבסיוע שלי ובהכוונה של הרבי, הוא יעשה את עבודתו כשליח בצורה הטובה ביותר.
בשנת 1981 פורסם בישראל הספר הראשון עם הכותר "לנצח את הסרטן", שנכתב ע"י ד"ר לוסיאן ישראל, בהוצאת עם עובד. הספר אזל במלאי. מפתיע איך לפני כשלושים שנה טען רופא, שניתן לנצח את המחלה, או שמא זה היה כותר ליחסי ציבור בלבד.
לא מצאתי ספרים שמשתמשים בכותר זה למעט אחד הטוען דבר דומה במשחק מילים : "סרטן אפשר לנצח, טיפולים טבעיים בסרטן", מאת שלמה גוברמן.
אז לספר שלי לא יקראו "לנצח את הסרטן" ,לא משום שלא ניתן לנצח את הסרטן, אלא דווקא משום שיש אין סוף דרכים ושילובים לעצור אותו. אינני אוהב להעתיק מאחרים וגם לא אעשה זאת, אך להשתעשע מותר. בשינוי קל, הייתי מעתיק את הכותר בספר של צבי אייל, "כששומעים סיפור זה אחרת", אלא שבמקום המילה "כששומעים" הייתי משתמש במילה "כשכותבים".
אני לא יכול להימנע מלציין את ספרו של לאנס ארמסטרונג, שחלה בסרטן הריאות עם גרורות בגיל עשרים וחמש ומאז ניצח חמש פעמים בטור דה פרנס. הכותר של ספרו מאד אופטימי ויחד עם זאת ראלי, "בחזרה לחיים" וכותר המשנה, "זה לא רק סיפור על אופניים". בסיכום ספרו כותב ארמסטונג. "אנחנו מזכירים לעצמנו שזה רק מיתוס לומר שגברתי על הסרטן. התרופות גברו על הסרטן. הרופאים גברו על הסרטן. אני רק שרדתי אותו. אנחנו מזכירים לעצמנו שלפי שיעורי ההישרדות האחרונים מסרטן אני בכלל לא חי."
על משקל הכותר של ארמסטרונג הייתי כותב:
"הסרטן זה סיפור של דרך, בחר לך דרך כרצונך, אני התחלתי בתפילין" או "בחזרה לתפילין, זה לא רק סיפור על מחלת הסרטן".אני מאמין בכל מילה שכתבתי אז. הקשר עם התפילה והתפילין החזיק אותי בחיים ואת העבודה עשו ד"ר נחושתן והתרופות.
המשך יבוא... © כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2010 |