
כדי לברוח מהבית , התחתנתי וכמו שאומרים מהפח אל הפחת נפלתי . אני את שלי נתתי , אני את שלי עשיתי , עכשיו אני חושבת עליי ורק עליי.כל החיים נלחמתי בקשיים , מילדות ועד היום אני נלחמת , רק שהיום אני אישה בת 65 עם חשיבה עצמאית ועם ביצים . מכות חטפתי בבית ולא מההורים אלה מאחי יעקוב, הוא היה ,"מֵחָלֵאַה" אותי במכות , לא משנה מה עשיתי .אחותי רחל הייתה אחות קטנה ומכוערת ואני היפה סבלתי ושלמתי על כך בריבית דה ריבית. כל הזמן היא הייתה מלשינה עליי לא משנה מה הייתי עושה ,היא הייתה רצה לאימי ואומרת לה "אימא מרוס מדברת עם גבר " בעוד שבכלל דיברתי עם ילד מהשכונה .יצא לי שם של זונה , זונת המשפחה ועל השם הזה שילמתי במכות . לפעמים הייתי עושה דווקא .דווקא יוצאת בערב מבלי להודיע, דווקא ישנה אצל חברה , דווקא לא הולכת לבית הספר , הכול היה דווקא , למה ? בכדי שישימו אליי לב , אבל תשומת הלב היחידה שקיבלתי הייתה "מכות " – את כל סוגי המכות חטפתי , סטירות , בעיטות , מכות עם חגורה ,מכות עם מקל , אפילו פעם כשיעקוב לא הצליח לתפוס אותי הוא הרים אבן וזרק עליי ואני בכלל הייתי ילדה בת 12. נכון אני מודה הייתי ילדה מרדנית , לא רציתי להיות כמו כולם , לא רציתי ללבוש חצאית "ולשחק" אותה דתייה, לא רציתי לנקות את הבית , לא רציתי ללמוד , פשוט לא רציתי , לא יכולתי . היום אני יודעת שהקוצים שהיו לי בתחת , היו בעצם בעיות רגשיות , אני יודעת כי לנכדה שלי , יש את אותם הבעיות ואותם ההתנהגויות .גם היא מותחת את העצבים של הוריה עד הקצה.
בגיל 16 החלטתי שאם אני רוצה להיות ברשות עצמי אני חייבת לעבוד , אז יצאתי לעבוד בתור מלצרית בבית קפה ע"י קולנוע עדן בת"א.שם הייתי אדון לעצמי.בבית הייתי מתלבשת בגדים רגילים , חצאית ג'ינס וחולצת טריקו חצי שרוול , אבל כשהייתי מגיעה לעבודה ,הייתי מחליפה לחצאית מיני , נעלי סירה וחולצה חושפנית החושפת כתף אחת .את השער הייתי מרטיבה במים , מסדרת אותו בסגנון שובב , משרטטת קו שחור בעניי וכך הייתי יוצאת לקהל הלקוחות , אם היו שואלים בת כמה אני הייתי משקרת ואומרת שאני בת 18. וכך לאחר שנה , פגשתי את יקי , גבר שרמנטי, יפה תואר ורמאי מארץ הרמאים אך אני התמימה נפלתי בקסמיו . הוא סיפר לי כי הוריו נפטרו והוא נותר יתום וערירי , הוא סיפר שהוא רב חובל ושעכשיו הוא בחודש חופש , כל ערב הוא היה מגיע שעה לפני הסגירה , מזמין קולה , מעשן סיגריה וממתין לי ללוות אותי הביתה. המניאק היה חכם , הוא לא נגע בי ורק שוחח איתי, נשביתי בקסמיו , ראיתי בו דלת יציאה מהבית של הוריי. יום אחד לאחר שחטפתי מכות מאחי יעקוב , החלטתי שאני בורחת לאילת .שאלתי את יקי , אם בא לו לברוח איתי והוא כמובן שמח וכך תפסנו טרמפים וירדנו לאילת , באילת ישנו על החוף , עשינו קניות במכולת ועשינו "חיים" שבוע בבית אף אחד לא ידע לאן נעלמתי ואני הרגשתי שעשיתי מעשה לא טוב , אז ביקשתי, ממנו שנחזור , חזרנו לת"א ואני חזרתי הביתה , כל משפחתי הייתה בנוכחות מלאה בבית , כולל הגיסות והאחיינים , כאילו שהם ממתינים לי , נכנסתי כאילו כלום לא קרה ואיך שרגלי דרכה על מפתן הדלת , תפס אותי יעקוב עם התיק וזרק אותי למרכז הסלון ואז בצעקות קרב , הוא החל לחטיף לי מכות " זונה איפה היית ??, יצאנו מדעתנו מרוב דאגה, חסרת אחריות , אני אשבור לך את הרגליים שלא תוכלי ללכת יותר , אני אראה לך מה זה לברוח מהבית ".וכל האחים שלי עמדו בצד בשקט ולא התערבו ואני שוכבת על ריצפה , חוטפת מכות ומחליטה , שאני עוזבת את הבית וחוזרת לאילת .באיזה שהוא שלב , הוא התעייף ואימי הגישה לו מים שיירגע וליטפה לו את הגב, ה מחווה הזו ממש גמרה אותי .איך היא דואגת לו שהוא מכה אותי ואני ששוכבת על הרצפה כמו שק חבטות לא מעניינית אותה . חודש אחרי באתי עם יקי להוריי , אמרתי שאני בהריון ואני רוצה להתחתן איתו .החתונה נערכה בבית הוריי , הם גרו אז בכפר שלם , צריף עם גינה קטנה מתחת לסוכת הגפנים נערכה החופה.בהתחלה החיים עם יקי היו משוגעים וכיפים ,גרנו אז בשכונת התקווה ,השכרנו דירה עם שני חדרים , קרוב לשוק , כל יום הוא יצא "לעבודה" ובערב הוא היה אוסף אותי מבית הקפה והיינו הולכים לחברים שלו , מעשנים , משחקים קלפים שותים וחוזרים הביתה מסטולים . שנה אחרי החתונה נולדה יפית , במשפחה הייתה שמחה ואני הייתי בעננים , לא ראיתי מה קורה מסביבי , פתאום יש לי בובה שהיא שלי ורק שלי , חשבתי איך שאני מגדלת אותה באהבה, מלבישה אותה בגדים יפים , לוקחת אותה לשחק בגן השעשועים , חלמתי לעשות איתה את מה שהוריי לא עשו איתי . בינתיים הכסף נגמר , יקי הפסיק "לעבוד" ואני הייתי בחופשת לידה ולא היה כסף , פתאום הבנתי שאני כל הזמן מימנתי חלק גדול מההוצאות , ואז התחילו להגיע אלינו הביתה כל מיני טיפוסים מפוקפקים , פושטקים , מהעולם התחתון של תל אביב.הסתבר לי שהוא רימה את זאב , נוכל קטן ועלוב , פתאום הבנתי עם מי התחתני , יקי , נוכל , רמאי , קלפן אשר חייב לאנשים כספים .יום אחד הוא נעלם ואני בחודש הרביעי , השאיר אותי לבד עם תינוקת בת שנתיים ובהריון , עם חובות ובלי אגורה על התחת .חיכיתי לו שבוע , בלב חשבתי שרק המנייאק הזה מגיע ואני זורקת עליו מכל מה שבא לי ליד , מפצחת לו את הראש, אבל הוא לא בא, מזלו כי אולי הוא היה גומר ת'חיים שלו קבור עמוק באדמה ואני בבית הסוהר לנשים . |
ה ד ר ק ו ן
בתגובה על לפעמים
תגובות (78)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי דיגי ,
תודה על הביקור והצפייה לפרקים הבאים !!
יפה את כותבת. בגובה העיניים
וקל מאד להכנס לסיפור ולהזדהות..
מחכה לפרקים הבאים
יודית ,
לקח לך זמן לבוא ועכשיו אני מבינה גם למה , צר לי על אובדנך , אך מנגד (יש לי נסיון רב ) החיים ממשיכים ולנו נותר להנות מהם , להנות מהקימה בבוקר , מילדנו (בעתיד מנכדנו ) מבן הזוג ,מהעבודה ומהעובדה שאנחנו בריאים .
אהבתי את ניתוח הסיפור ואפילו הוספת לי משפט תבוני "קשר שמושתת על שקר " תודה לך נשמתי והייה בטוב.
הסיפור מאוד אמיתי , קיימים סיפורים כאלה מסביבנו והרבה.
תודה על הביקור ועל התגובה.
יא חביבתי אורלי,
הסיפור של מארוס עצוב.
בקלות הייתי לוקחת אותו להריה של אירן, אבל מה שראו עיניי היה מעבר למכות.
אלימות יש בכל תרבות המכבדת את עצמה.
אישה יפה היא סמל הפיתוי. יעקוב מכה את אחותו היפה ,הוא רוצה להכניע אותה ומקבל אישור מהאמא הגדולה להכות את אחותו. האחים לא מתערבים, האחות המכוערת מקנאה ומלשינה והאחות היפה מוכה. המוצא מהאלימות הוא העבודה שלה, שם מנערה מוכה וצנועה היא הופכת לנערה מרדנית וחילונית. בהתנהגותה היא משוועת לאהבה. אהבת אמת. הדרך להשגתה היא השקר. הוא מוסיפה לגילה שנתיים ומסייעת לחברה בדבר עבירה. הוא בועל קטינה. אחר כך מתברר שהוא לא רב חובל אלא טיפוס מפוקפק שהוליך אותה בשקריו. משקר לשקר נולד קשר שמבוסס על שקר-אין סוף טוב, כי החיים אינם דבש.טוב שהזכרת לי, עוד לא ממש חזרתי לעצמי מאז השבעה על אבי
סיפור לבטח אמיתי
כי יש הרבה סיפורים כאלה...
כל כך כתוב יפה
שמרגישים את הנפש המיוסרת...
קראתי את הספר שלך אלפא רומיאו ויוליה -
אתה תותח http://www.youtube.com/watch?v=-wH44OcMjI4
:)))
למה את חושבת שאמרתי לך "נסי ותהני" ?
אלפא - מפתח שיטות, ממציא המצאות ומענג עגונות
היי מתוקתי,
בהחלט יש המשך , לא פשוט אבל הוא מתחיל להתבהר כשאנו מגיעים עם מרוס לגיל 65 כשהיא כבר סבתא.
תודה על הביקור .
אורלי יקרה,
גם לי השארת טעם של עוד...
אני מצטרפת לקודמיי - המשך יבוא?...
זה נגדע כמו "עוד דקה נשוב" - לאילנה דיין... חחח...
לצערנו- גם היום, יש כל כך הרבה ילדים מוכים שידוע על מצבם, ואיש אינו נוקף אצבע :(
סיפור מהחיים
מדהים.
חיבוק.
עמוסי,
המשך יגיע , כאמור לא היו לה חים קלים ....
נשמה , תעשה חיים בחו"ל אל תשכח לחזור אלינו .
נסיעה טובה.
תודה על המחמאה, אתה לא רחוק מהמציאות
רוחו של עו"ד צבי לידסקי נכנסה בי .... ואווווו ..בו.......
כפרה well came to the clube
תרגעי , תנשמי נשימה עמוקה , תרפי מהלחץ , את בבית , אוהבים אותך , צריכה עזרה?? צריכה עצות ? אני אלופה , בלגדל תאומות ועוד בת - יעני יש לי תואר בגידול בננות .
תהני ממנה כל עוד היא קטנה, מגיע היום והם כבר לא סופרים אותנו ממטר (למרות שאני עדיין לא שם וחושבת שזה פונקצייה של חינוך , אני מודעת לעובדה שהם נהפכים לעצמאים מחשבתית ורוצים עצמאות בכל מחיר!)
שולחת לך בפרטי , שלחי לי גם .
נשיקות ושוב מזל טוב
היי מתוקה,
אכן התעללות בנשים וילדים זה לא רק בכפר שלם,/ התיקווה - זה קיים ברמה"ג , במודיעין , ת"א בכל מקום אליו תפני את מבטך.
זה כגבר לא שייך רק לאנשים חסרי השכלה, מזרחיים ועוד מיני סטיגמות למינהם .
זה כאן בכל מקום , מקטן עד גדול , ממשכיל מאוד עד לבור , מעני לעשיר....
שהרי כבר נאמר טבע האדם רע מנעוריו!!
תודה .
שאלה טובה , יש המשך לסיפור ...
סיפור קשה ונוגע ללב
שבוע טוב יקירה ותודה שהבאת:))*
דחוף דחוף תשלחי לי את הטלפון שלך או ההיפך במסר
בקושי נושמת
מיקה הפושטקית מריצה אותי
אין כמו בישראל! - בבית
געגעגע מחכה לך
אורלי
אני מסכימה עם תגובתך למעלה.
סיפורים סובבים אותנו.
רק להקשיב
לגלות אמפטיה.
אני מרותקת מסיפורים של אנשים. אני מחבקת אלי כל מפגש כזה
ומקשיבה באהבה.
זו האוניברסיטה של החיים.
מצער לדעת שאוכלוסית הקורבנות לא פחתה
זה לא רק שייך לכפר-שלם / התקווה
לא למעמד סוציו-אקונומי
*
רק אהבה!!
וברור שאני אוהבת את כתיבתך. ברור שגם הנושאים קרובים ללבי.
את כלבבי.
אורלי נשמה
העם דורש המשך
מה עלה בגורלו של יקי
ואיך הסתדרה האימא הצעירה באותם שנים
תודה על הסיפור המופלא
יום מבורך
עמוס
אם הוא נעלם כיצד התגרשו , אם בכלל ?
יפתי הגעת , סוף סוף רואה אותך , שומעת אותך
מה שלום מיקה??
איך בישראל ??
וואי כמה שאני מתאפקת מלא לכתוב בפרטי ולבלבל לך ת'מוח .
חזרת אלינו ???
גמני התגעגעתי אליך .
נשיקות וחיבוק חזק .
מזמן ..
כבר שכחתי איך נראה נווה תרצה
גם לי היה דז'ה-וו
לסיפורים מהחיים שפרסם שנים עו"ד
צבי לידסקי המנוח ב"לאשה".
אגב .....השתחררת ?
גדול
קודם שיכרתו להם אח"כ נדבר ...
ארנון יקר,
אני מביאה ספור של אישה חייה (בניגוד לרוב הנשים מאפגניסטן)
אישה זו חייה כאן בישראל של מאה ה 21 ואני כאן כקול בשבילה.
יש לי סיפור שמתבשל דווקא על אישה , שחייה במציאות מדומה , יש לה הכל
אבל בעצם אין לה את עצמה וזה לא קשור בבעל ולא קשור בילדים , קשור רק לשריטות המולדות שלה.
זה גם תחתית ???
שהרי החיים בנויים מחומרים לא פשוטים לא כך ?!
סיגל יקירתי ,
עם הייתי ממשיכה הרוב היו בורחים באמצע , מרוב מילים ואורך פוסט אף אחד לא היה נכנס יותר.
יש המשך לסיפור.
דווקא המשך טוב יותר, מרוס היום סבתא ל 3 נכדים מקסימים , ביתה נישאה בשנית לדרום אמריקאי , עובד זר ,מדהים !!!
והם חיים יפה הלוואי ועל כל בנות ישראל בחור כזה והלוואי על כל החמות בישראל חתן כזה.
וכן היא עברה דרך קשה , אבל היום היא מפוייסת עם עצמה ועם העבר , היא הותירה אותו מאחור , יש לה חברים , משפחה קטנה , היא אהובה על כולם , גם הבוסים שלה אוהבים אותה , היא בהחלט מסודרת היום יותר מתמיד.
וואוו איך התגעגעתי לסיפורים שלך
סיפור מעלף!!
ג ע ג ע גע
רינה
אוסי מצחיקה, ....
אחרי שהתגלגלתי מצחוק החלטתי "להאיר" את טעותך,
אני בשנות ה 40 לחיי , נשואה לאיש מקסים ותודה לאל יש לי 3 בננות קטנות .
זה לא סיפור אוטוביוגרפי שלי ..
בכל אופן - סימפטייה למרוס זה בהחלט טוב.
סיפוריך מתבלים את החיים...
אבל הסוף חסר...
סיגל
איזה חיים היו לך. איומים . אבל הצער הוא שיש המון המון נשים כמוך ואין מי שיעזור להם .
כואבת את כאבך
אוסי
אורלי, מה רצית לספר לנו פה ?
עד כמה שידוע לי, יש אלפים ואולי עשרות אלפים מקרים כאלה וגרועים כאלה בארץ.
יעקב
בדיוק תתמקדי רק במחקי כדורגל ושפשפות
בכל השאר אין שום עליות - רק ירידות...
אולי יקרה
ואם יכרתו להם את הביצים?
איזה סימן היכר יהיה להם?
אפילו את חתולי הרחוב שכורתים להם את הביצים מסמנים אותם המרשעים בחתך של האוזן
אותם צריך לזהות גם בלי בגדים
אני הייתי כורתת להם את האף
שלא יוכלו לעולם להריח אישה, ילדה, ילד, גבר שום גוף...
גם ההדעפות שלי הם קודם בעלי חיים
הם לעולם לא יעשו מה שמסוגלים בני אדם לעשות
אולי נקים ארגון כזה? מה דעתך?
בת חן
הסיפור יותר אמיתי מאמיתי , לצערי זה עוד סיפור שנשים רבות חוות גם היום .
תודה על תגובתך .
אותך רציתי לשמוע , לשמוע את מה שאת כותבת .
ואני איתך , אני בכלל אומרת שאל לנו לרחם על אף פושע (למעט גנבים אולי )
פדופילים ,עברייני מין , סוטים - לכרות להם ת'ביצים (ולא סירוס כימי ובבלטים אחרים)
גברים או נשים מכות - יש לשרוף להם את היד המכה , כך שתהיה כוויה שבכל פעם שהם יניפו את ידיהם , הם יראו את הכוויה
והם יורידו מהר - כי הם ידעו שהעונש הבא זה כריתת היד המכה!!
ולא לא צריך צער בעלי יידים מכות - אני לא שמה אותם ע"H צער בע"ח - מעדיפה כלבים וחיות אחרות על בהמות אדם.!!
אחותי מה רע בלטיפשה???
תארי לעצמך את הסיפור בין , דיווח על משחק כדורגל ברצלונה נגד גרבצ'ונה ...
לבין דיווח על עליית מדד דאו גונס ופונגציט לטיפול בשפשפת ((-:
*
וכמה בקלות זה יכול לקרות...
הולכת הילדות של הילדות, של ילדים, שחושבים שהם יודעים, שלא רואים ברירה. כואב הלב, חיים שלמים
המציאות חזקה יותר מהדמיון .
סיפור לא קל ואפילו אכזרי שממנו אפשר ללמד הרבה ,
מקווה כי זה רק סיפור ,-והוא כלל לא אמיתי,
רגשת וכתבת מפורט וטוב ביותר ,
תבורכי באושר אור והרבה אהבה,
שבוע טוב לך
*
אני טוענת שגם בישראל וגם בעולם יש לנהוג בשן תחת שן עין תחת עין
מי שאלים יש לחתוך את ידו
האכזריות הזו חייבת להיות מסומנת כפי שמסמנים את חתולי הרחוב אחרי שלוכדים אותם ומסרסים אותם
מקווה שיוםאחד אדם אחד יקים ארגון כזה
"צער בעלי הידיים המכות"
נו באמת הגיע הזמן שתעשי כסף כמו בלאישה.
נסי - לגבר! (צא ולמד..)
סיפור מדהים ,
על פי התגובות הבנתי שהוא אמיתי
מהיכן היצירתיות הזו ?
אולי תכתבי ספר?
אריהל היות ואתה בא מבאר שבע
אני יכולה לומר לך שכשגרתי שם בעברי (סטודנטית)
בכל בית בבניין ,היה סיפור אחר - הזכרת לי סיפור של שכנים שהיו לי אולי אעלה אותו.
תודה שהגעת .
אמאל'ה...
וזה עוד על קצה המזלג..?
נשמע סיפור חיים מדהים!!
מתי הספר..?
סופ"ש נפלא!!
שון.
סיפור מקסים
אני מכיר סיפור דומה לזה
סיפורך נשמע מאד אמיתי
אני שייך למשפחת המגיבים כאן
כפרה ,
זה אחד מהתגובות המהנות שהיו לי מעודי .. אהה כן כן Yes yes ye......
שיטה מגניבה יש לך .. אתה פיתחת אותה??
הפרש של 10 שעות.
כשאצלך 13:45 בצהרים אצלנו :03:45 בלילה
שיטת החישוב הכי קלה היא להוסיף שעתיים לשעון אצלך ולהפוך יום ללילה או לילה ליום בהתאם.
נסי ותהני :)))
סיפור תיקווה
ארוכה הדרך אל החופש אבל הוא שם וקיים ולו רק לרגע ולו רק בסוף (למצער)
פעם אחת ולתמיד מה הפרש השעות בין הסיליקון וואלי לבין מודיעין ??
אצלי עכשיו 13:45 אצלך ???
אני משלים בהפסקות קפה :)))
מקווה שחתכת לו גם את הבצים !!
היה לי אחד בכיוון אבל איך שהריח לי שהוא מתדרדר עמוק
חתכתי.
גילגול
בכל משפחה יש סיפור על , בן , בת , דוד\ה שכאלה.
וזה עצוב מאוד!!
לילה טוב נשמה. או יותר נכון בוקר טוב .
ד"ש לסאן ולדייאגו ((-:
תודה מקסימון !!
אחותי הסיפור יותר מאמיתי והוא ניתן כאן על קצה המזלג...
שמחה על החברות המצחיקולית שלנו .
שמעון אנחנו דומים לא ??
מזכיר לי ת'שיר אנחנו שנינו מאותו הכפר...
אורלי, וכל המוסיף גורע !
אוקי אורלי
ברור שזה לא סיפורך - אך זה עדיין סיפור כואב ונוגע ללב
לצערי, ישנם די הרבה סיפורים כאלו. אני לא צריכה ללכת רחוק. לבת דודתי יש סיפור דומה
ערב נפלא לך מתוקה *
יפה, היה שווה לחכות!
שאלה - ישנת מספיק בסדיר , שעכשיו אתה לא זקוק לשינה ???
אורלי
איזו מקסימה את
איזה סיפור יפהפה ...
האם הכל פרי דימיונך או שהסיפור אמיתי?
יש לך כישרון ענק ... אשמח לקרוא עוד
תודה על חוויה מענגת
שיש לך את הכשרון הזה גם להקשיב וגם לתאר את זה בצורה כל כך ברורה.
תראי, בכל זאת הסדיר שלי היה לפני ככה וככה שנים...
:)))
בתור התחלה אתה יכול להכיר לו אותי
unbe-fuckin-livable...
אם זה מעודד אותך אני דווקא הכרתי בצבא יקי אחד - חמד של בחור, את אחותי הייתי משדך לו ;)
י'עמוס אני לוקחת ת'מחמאה רק חבל שאני לא עושה כסף כמו עיתון לאישה ((-:
גם בלב !!
מענינת הכותרת שלך -כ היקים שהכרתי היו קקים !
פעם היה לי בוס כזה ,היה חראה של בן אדם- כל הזמן היה מתחיל עם העובדות .
יש אחד כזה שהצטרף למאבק איתי כנגד הרשויות -חכם אבל מנייאק, כל אדם אצלו עובר כתישה ונהפך לאבק לכמה ימים.
ויש את יקי של מרוס - אישה אמיתית שהיו לה חיים קשים מאוד -
נפגשנו ביום העצמאות האחרון והיא סיפרה לי 4 שעות על חייה - צ'מע היא עברה חתיכת חיים קשים !
תאמין לי שאין צורך להפעיל את הדמיון , פשוט להסתכל מסביב ולהקשיב .
יקי קקי.
סאמק, איזה עלוב נפש.
תגידי אורלי, מאיפה את מביאה את הסיפורים האלה ?
זה אמיתי או שאת ממציאה ?
מזכיר לי את אחד מהסיפורים האלה בלאישההההה
אחלה סיפור
ראשון !