
נכתב כשבוע וחצי לאחר הגעתנו אישה אחת, ילד ואיש אחד (עם "ראש" של ילד) יצאו לעיר להזמין מחברות וציוד לבית ספר וגם להחליף קצת דולרים לפזוס מקסיקני. הם לקחו מונית קטנה ודחוסה מתחנת המוניות שמתחת למתחם בו הם גרים ב 30 פזו שהם בערך שניים וחצי דולר ונסעו למרכז אינטרלומס. בדרך הם נזכרו ששכחו לקחת את הדרכונים ולכן לא יוכלו להחליף כסף בבנק אלא רק בצ'יינג'. אבל איפה יש צ'יינג' לעזעזל?! אז הם ירדו מהמונית וניסו להחליף בכל זאת כסף בבנק. נגשו לדלפק ואז שני שומרים, אחד עם רובה צלפים גדול ואחד עם עוזי קטן ניגשו אליהם בעיניים מאיימות ואמרו משהו בספרדית. האישה נסתה להסביר בחצי אנגלית, חצי רומנית וחצי ספרדית (אולי שליש שליש אבל לא ספרתי) שהם בסה"כ רוצים להחליף כסף אבל בסוף החליטו השלושה לוותר וללכת משם כי שני מקסיקנים על רכס זה שיר נחמד של מאיר אריאל אבל שניים עם רובים זה שיר שעלול להפוך לרקוויאם של השלושה. אז הם הלכו והלכו ובדרך הילד אמר פתאום שהוא חושב שהוא מכיר את הדרך לקומרשיאל מקסיקנה שזה מרכז קניות גדול בו מזמינים ציוד לביה"ס בין היתר. הוא צדק. הילד צדק. פתאום הרגישו שני המבוגרים כמו שני ילדים שלא מבינים כלום ואף אחד גם לא מבין אותם והילד אישר להם בעל פה שהם צודקים והוא מרגיש שאי אפשר לסמוך על המבוגרים האלה כמו פעם. הם הזמינו מחברות וכלי כתיבה בתנועות ידיים ורשימות שנכתבו מראש ואח"כ עשו דרכם לקניון "שידראווי" שהוא מפואר מאין כמותו. מצאו צ'יינג' והחליפו ניירות, ראו רהיטים מדהימים ויקרים\זולים יחסית לארץ מולדתם וטלוויזיות נאות, קינחו בגלידת יוגורט שהמתיקה את זרותם למקום והצליחו למצוא את תחנת המוניות הקרובה ולחזור עם מונית שהפקיעה את המחיר ללוס סאוסס, מתחם התענוגות שבו הם גרים. עכשיו הם הולכים לשתות קפה בבית וכל זה בזמן שישנתם... והאיש ההוא הוא אני! |
אין רשומות לתצוגה
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה