76 תגובות   יום שלישי, 25/5/10, 09:47

 

אחת מאהבותיי הגדולות היא ללמד תלמידים מחו"ל. לבחון את הבעות פניהם, את הלך מחשבתם ואת מנהגיהם השונים. כשאני נכנסת לכיתה - אני חשה שאני נמצאת בעולם אחר, מנותק מהווייתי, וכשמתחיל השיעור כולנו ביחד מתרוממים לאיזו נקודה סמויה, רחוקה ודמיונית.

 שמואל ואנוכי עובדים באוניברסיטה. השעה 7 בבוקר. שנינו מגיעים יחד במכונית. שמואל יורד בבית הכנסת, שם הוא מתפלל במניין לפני תחילת העבודה. אני ממשיכה לנסוע ומחנה את המכונית במגרש שממול כיתת הלימוד שלי.  לפעמים אני יוצאת מהמכונית ומקיפה את הקמפוס ברגליי, אבל מאז שהתחלתי לצעוד בערב עם חברה, אני מוותרת לעצמי ונשארת במכונית. לפעמים אני יוצאת ומתיישבת על ספסל מוצל בשדרה הקרובה, נושמת את האוויר הצח, גומעת את הרוגע השורר בכל, ומתחילה לשרבט. מילים שאולי יהפכו אחר-כך לשירים או לסיפורים. יש לי שעה ורבע לגמרי שלי. רק בשעה 8.15 מתחיל השיעור.

עתה עולים בי הרהורים על תלמידיי. כמה שונים הם זה מזה במנהגיהם, בדרכי חשיבתם, בדיבורם. אני מנסה לדמיין מה יאמרו לי תלמידים שיאחרו היום לשיעור:

אגי, התלמידה מהונגריה, בוודאי תאמר שחִיא הלמה הלום והשבה שחשעון שצלצל חוא בְּהֶצֶם רכבת, ולָהֵן לא קמה בזמן. התלמידים ההונגרים תמיד מתבלבלים בין ה' וח' . לעומת זאת אצל הגרמנים כל סָמֶך הופכת לזַיִן. ולכן יש להניח שאם דניאל הגרמני יאחר, הוא יאמר לי שאַנְדְרֶה, הצרפתי, זימֵז לו בטלפון שהיום מתחילים רק בשעה 9  כי אתמול היה יום הזטודנט, והייתה מזיבה גדולה באוניברזיטה.

אנדרה, הצרפתי, מצידו, יספר לי שהוא בכלל הלך בַּדוֹדה שלו לישון ולא במעונות הסטודנטים, ולכן איחר.

אצל הצרפתים האלה, כל ח' הופכת ל ר' וההפך, ובכלל - הם לא יודעים לגמור. ולכן כשקֶלי תיכנס לכיתה באיחור היא בטח תאמר: "חָרֵל, אני ממש מצטעחת. דיבחתי עם אימא שלי בטלפוֹ ולא שמתי לב שמאוּרָך. אַרַך-כָּר  ריפסתי  ולא מצאתי את הספר והמַחְברוֹ.

הרוסים יגידו שהם לא יכולים לגור (לחיות) ככה שכולם מאחרים, ושזה ממש קטסטרופקה. אצל חלקם כל ה' הופכת ל- ג' וההפך.

 "איפה את גרה?" אני שואלת את נטשה. "אני הָרה ברחוב בן יגודה" היא אומרת לי. פעם הלכתי לחפש במפה את רחוב בן יגודה, ואז התברר לי שיש רק בן יהודה.

אצל שרונה האיראנית כל תנועת 'אָה' היא בסיס שינוי ל- 'אוֹ' וכל צ' היא ס': "אוני מומוש מסטוערת שאיחורתי. זה לא אוני, זה הואוטובוס שלא עוסַר בותוחונו.

עמרם מוונצואללללללה יגיד: "קמתי וָווֹקֶררררררר   בְּפתאום רררררררראיתי שזה עוד לילה. וָסוף יצחק צלצל  בְּאמרררררר לי שאני מאחרררררררר כברררררר."

אוי, ה- ר' של עמרם תמיד מגלגלת אותי מצחוק, ואני מיד סולחת לו על האיחור.

אצל האמריקאים יש בעיית זהות מינית. בכל תנועת צֵירֶה הֵים מוסיפים  י', והזמנים וכינויי הגוף שלהם - בלאגן אחד גדול.

יעקב בטח יאמר: "רחֵיל, אני ממש מצטערת. שירה אמר לי שהיום הייתי מבחן קטנה, אז למדתָּ בבוקר.

וזה מזכיר לי שאבי, שנולד בגרמניה, שר לי תמיד:

 "בחוץ לארץ בעיר ברלינה היה גננת יפֶה.

 אהב אותה אחת סטודנט,

אהב אותה הרבה.

אחרי חצי שנה, נולד להם ילד יפָה

אַך זוֹ

בחוץ לארץ בעיר ברלינה היה גננת יפֶה"

מה השעה? הצילו! כפרה עליכם!! כבר שמונה ורבע. אני טסה לכיתה.

וחסר למישהו שיאחר לשיעור שלי!

כל הזכויות שמורות לרחל נפרסטק

דרג את התוכן: