חנה, מאוד אהבתי את מה שכתבת פה והתהליך שאת עוברת.
את היא המודעות שמתבוננת במודעות.
כשאת מאפשרת לעצמך להתבונן מתוך ידיעה מבלי לחשוש שזה יפגע בך, גם כעס וגם פחד לא ישלטו בך אלא ההיפך - ידך תהיה על העליונה.
הכעס והפחד אינם אויבים שלנו. הם רגשות. שלנו. מי שאינו מוכן לאפשר לעצמו לחוות כעס, בעצם מכניס את עצמו תחת מרותו של הכעס, וזה תוקע אותו בעבר. מי שמוכן לחוות זמן הווה עם כל מה שהוא מביא, מסוגל להתמודד עם החיים כפי שהם - דינמיים ומלאי רגשות מגוונים ומשתנים ללא הרף.
מאחל לך המון הצלחה בהמשך התהליך ושנה נפלאה!

הכעס הינו אחד מהאויבים שלנו.

****

חנה יקרה  

הנשוא  מרתקת וחשוב .

תהליכי שינוי  חשובים לכל אחר והעמקת המודעות העצמית

מועילה מאוד לחיים מאוזנים .

תחושת הכעס הוא מכרסם ומשתק אותנו כאשר הוא נמשך יתר על המידה , הכעס הוא שותף פעיל בחיינו ואנו חווים אותו לעיתים קרובות וזה בסדר אם , הנושא והסיטואציה באמת אמורים להכעיס וזה  בפרופורציה נכונה וומשמש כמניע לשינוי הסיטואציה המכעיסה .

 

צטט: ביטונה 2010-05-27 11:10:15

צטט: irisoded 2010-05-25 17:12:23

כאחת שלא עוברת תהליכים הדרך שהצגת כאן נראית לי מרתקת

אבל מהזווית שלי כמעט בלתי אפשרית.

להביט עלי מהצד? זאת יכולה נרכשת, אני בטוחה.

מהפוסט הזה אני גם מבינה שזה שווה.

מצדיעה לך.

הי איריס

-

עד גיל 40 בערך----הייתי כמו פוליאנה-----צוחקת כל הזמן.

-

חייתי בתוך תחושת אושר קבועה-----וכל שטות גרמה לי אושר נוסף.

-

השמש זורחת---נפלא-----סיבה לאושר

-

ראיתי ציפור יפה????????----- עוד שעה של אושר.

-

בסביבות גיל 40 -----איבדתי את זה ----לנסיבות חיים מצטברות.

-

הרבה שנים חשבתי שפשוט-----עשיתי את גיל ההתבגרות----בשנתי הארבעים.

-

הפכתי לאדם מאד ביקורתי-----וחשבתי שזו התבגרות.

-

דברים פשוטים מאד הכעיסו אותי-----תגובותי היו בהתאם-----וחשבתי שזו התבגרות.

-

הפסקתי לחיות עם חיוך מרוח על הפנים------וחשבתי שזו התבגרות.

-

ויום אחד התחלתי להתגעגע להיא ----שלפני גיל 40---- ויצאתי לחפש אותה.

-

זה לא היה פשוט. עדיין לא מצאתי אותה לגמרי-----אבל מידי פעם היא מופיעה.

-

התחלתי להסתכל על עצמי מהצד-----ולא אהבתי את מה שראיתי.

-

החיפוש הביא אותי למקום חדש-----ישן.

-

אני רואה את העיקולים----שהסיטו אותי מהדרך ההיא---ולאט לאט שמה שם תמרורים חדשים וברורים.

-

תודה לך על תגובתך.

-

נראה לי שאעשה מזה פוסט

-

חנה

 

יקירתי, זה לא ילך ככה רק דרך הפוסטים

יום אחד נפגש לקפה ונדבר, אני בטוחה.

בינתיים אני קוראת אותך בשקיקה ומנסה להבין מרחוק.

תודה על כל זה.

 

 

צטט: עמיר פריימן 2010-05-26 13:36:13

תודה על ההסבר מאיר העיניים והלב.

 

השאלה "בשביל מה טוב להיות מודע למודעות עצמה?" נובעת מההרגל הנפשי שלנו, תמיד לחפש "מה אני יכול להרוויח כאן לעצמי?".

שאלה זו נובעת מההרגל שלנו לחשוב שאני הוא האינדיבידואל, הגוף והרכוש וההיסטוריה והידע שנקראים (במקרה שלי) עמיר פריימן.

כשאתה מודע למודעות עצמה, שקודמת לכל, אתה יודע שאתה הוא המודעות הזאת, ושהיא/אתה לא צריך דבר.

אידיאלית, בגילוי זה מתחילה להתמוסס הזהות שלך כאינדיבידואל נפרד, ואתה מתחיל להתעלות מעבר לצורך האובססיבי "להרוויח משהו לעצמך", כולל הרצון להרגיש טוב, לא לסבול, להיות אדם טוב, להיות מואר וכדומה.

 

עמיר

 

כל מילה נוספת מיותרת. בדיוק זה.

-

המון תודה על התגובה הנפלאה

-

חנה

צטט: irisoded 2010-05-25 17:12:23

כאחת שלא עוברת תהליכים הדרך שהצגת כאן נראית לי מרתקת

אבל מהזווית שלי כמעט בלתי אפשרית.

להביט עלי מהצד? זאת יכולה נרכשת, אני בטוחה.

מהפוסט הזה אני גם מבינה שזה שווה.

מצדיעה לך.

הי איריס

-

עד גיל 40 בערך----הייתי כמו פוליאנה-----צוחקת כל הזמן.

-

חייתי בתוך תחושת אושר קבועה-----וכל שטות גרמה לי אושר נוסף.

-

השמש זורחת---נפלא-----סיבה לאושר

-

ראיתי ציפור יפה????????----- עוד שעה של אושר.

-

בסביבות גיל 40 -----איבדתי את זה ----לנסיבות חיים מצטברות.

-

הרבה שנים חשבתי שפשוט-----עשיתי את גיל ההתבגרות----בשנתי הארבעים.

-

הפכתי לאדם מאד ביקורתי-----וחשבתי שזו התבגרות.

-

דברים פשוטים מאד הכעיסו אותי-----תגובותי היו בהתאם-----וחשבתי שזו התבגרות.

-

הפסקתי לחיות עם חיוך מרוח על הפנים------וחשבתי שזו התבגרות.

-

ויום אחד התחלתי להתגעגע להיא ----שלפני גיל 40---- ויצאתי לחפש אותה.

-

זה לא היה פשוט. עדיין לא מצאתי אותה לגמרי-----אבל מידי פעם היא מופיעה.

-

התחלתי להסתכל על עצמי מהצד-----ולא אהבתי את מה שראיתי.

-

החיפוש הביא אותי למקום חדש-----ישן.

-

אני רואה את העיקולים----שהסיטו אותי מהדרך ההיא---ולאט לאט שמה שם תמרורים חדשים וברורים.

-

תודה לך על תגובתך.

-

נראה לי שאעשה מזה פוסט

-

חנה

 

תודה על ההסבר מאיר העיניים והלב.

 

השאלה "בשביל מה טוב להיות מודע למודעות עצמה?" נובעת מההרגל הנפשי שלנו, תמיד לחפש "מה אני יכול להרוויח כאן לעצמי?".

שאלה זו נובעת מההרגל שלנו לחשוב שאני הוא האינדיבידואל, הגוף והרכוש וההיסטוריה והידע שנקראים (במקרה שלי) עמיר פריימן.

כשאתה מודע למודעות עצמה, שקודמת לכל, אתה יודע שאתה הוא המודעות הזאת, ושהיא/אתה לא צריך דבר.

אידיאלית, בגילוי זה מתחילה להתמוסס הזהות שלך כאינדיבידואל נפרד, ואתה מתחיל להתעלות מעבר לצורך האובססיבי "להרוויח משהו לעצמך", כולל הרצון להרגיש טוב, לא לסבול, להיות אדם טוב, להיות מואר וכדומה.

 

עמיר

צטט: debie30 2010-05-25 16:55:10

חנה,

העלית את הנשוא בצורה מרתקת וברורה.

הגעת אל כל החושים.

תהליכי שינוי והעמקת המודעות העצמית

מאוד חשובים לכל אחד.

יש כלים שונים להגיע אליהם.

שמתי לב שמכל התחושות בחרת לתת דוגמא

דווקא לתחושת הכעס.

הכעס אינו לטובתת הכועס,

אך חושבת שיש מקום לכעסים בחיינו,

ולא כל כך ברור לי למה הוא קשור למודעות העצמית.

תודה על המאמר

דבי

 

קודם כל תודה חברה חדשה.

-

הסבר קטן----אני לא מדברת על מודעות עצמית---אני מדברת על מצב המודעות שמתוכו אנחנו--- חיים ---קולטים מצבים---ומגיבים אליהם.

-

דוגמא קטנה מהשבוע האחרון.

-

עמדנו כבר לחתום על חוזה של קניית בית. הנכס היה אומנם קצת יקר לערכו---והיו כמה דברים שלא אהבנו בו---אבל החלטנו ללכת על העיסקה.

-

כשהמוכרת קיבלה את טיוטת ההסכם שסוכם בין עורכי הדין---גילתה שיש בו סעיף המדבר על מס השבח שחל על המוכר. מס שנקבע על ידי המדינה ואין לו שום קשר אלינו.

-

תגובתה הראשונה היתה כעס נוראי. קודם כל התקשרה לבעלי וצעקה עליו----אחרי נסיון שלי להרגיע אותה----האשימה את עורך הדין שלי בהכנסת סעיפים שדופקים אותה-----ובטלפון השלישי צעקה עלי 3 פעמים שאם לא ימחק הסעיף מהחוזה היא לא תחתום עליו.

-

אחרי כל הצעקות עלינו החלטנו שהעיסקה ממש לא שווה את הצעקות עלינו בגלל רצונה להתחמק ממס וביטלנו את העיסקה.

-

אחרי יומיים כשהבינה שממש ממש הפסידה עיסקה טובה -----היא התקשרה כולה נופת צופים נורא מתנצלת-----על כך שבזמן האחרון היא צועקת על כולם------ושהבן שלה הסביר לה שזה בכלל לא קשור אלינו או לעורך דין שלנו----ושהיא רוצה שנמשיך בתהליך. אנחנו הבנו בינתיים שאנחנו לא רוצים לעשות עסקים איתה ----כי ברור שתבוא הפעם הבאה שהיא תצעק עלינו סתם---וסרבנו.

-

מה שקרה בעצם----שהיא לא רצתה לשלם מס וזה גרם לה לכעס. אם הייתה רגע מסתכל על עצמה ועל הסיטואציה מהצד----הייתה מבינה שלצעוק עלינו לא יפתור את הבעיה. אבל עד שיצאה ממצב הכעס ---למצב של   הבנה שזה לא קשור אלינו---למקום השקט והשקול שלה----פיספסה את העיסקה.

-

אבל כך היא רגילה להגיב למצבים שלא מוצאים חן בעיניה----זה מצב המודעות שהיא רואה את מבינה ומגיבה לכל דבר בחייה.

-

בזמן----שהכעס בעצם לא מקדם אותה לשום מקום. שלווה והקשבה והתייעצות---היתה מונעת את ביטול ההסכם. ולה היו חיים הרבה יותר טובים.

-

תודה

-

חנה

כאחת שלא עוברת תהליכים הדרך שהצגת כאן נראית לי מרתקת

אבל מהזווית שלי כמעט בלתי אפשרית.

להביט עלי מהצד? זאת יכולה נרכשת, אני בטוחה.

מהפוסט הזה אני גם מבינה שזה שווה.

מצדיעה לך.

חנה,

העלית את הנשוא בצורה מרתקת וברורה.

הגעת אל כל החושים.

תהליכי שינוי והעמקת המודעות העצמית

מאוד חשובים לכל אחד.

יש כלים שונים להגיע אליהם.

שמתי לב שמכל התחושות בחרת לתת דוגמא

דווקא לתחושת הכעס.

הכעס אינו לטובתת הכועס,

אך חושבת שיש מקום לכעסים בחיינו,

ולא כל כך ברור לי למה הוא קשור למודעות העצמית.

תודה על המאמר

דבי