לילה
פוסטים פופולאריים
-
אני חייבת להגיד לי משהו דחוף, אחרת באמת אתפוצץ
23/5/10 | 531 צפיות
-
חלום יעקוב וסולם תווים
11/5/10 | 521 צפיות
-
מסננת פנימית מאובקת עמוסה אותיות נשברות
20/5/10 | 626 צפיות
-
מראה שעל הקיר
29/4/10 | 485 צפיות
-
כשהלב שבור הרוחות שורקות והעולם מאבד צבעים
8/5/10 | 499 צפיות
-
אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל?
2/6/10 | 666 צפיות
פוסטים אחרונים
- אברהם-הרהורי דת 26/10/10
- יש עין בעינית של הדלת 18/8/10
- צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים 13/8/10
- העולם שייך לילדים מבוגרים ניצבים בו 12/8/10
- קשקוש בלב 9/8/10
- רעד פנימי שואל 8/7/10
אשת לוט ורחמים עצמיים
על אשת לוט נאסר להביט לאחור פן תהפוך לנציב מלח
אני חושבת שיש בזה משהו שמקביל גם למצבו הנפשי של אדם כאשר אדם חווה חוויה שלילית בעברו ונמשך בנפשו לשחזר אותה שוב ושוב (לאש כוח מהפנט) סופו שיהפוך עצמו לנציב מלח (דמעה ועוד דמעה ועוד דמעה...)
ההשוואה בין אש לבין זכרון צורב מהעבר מתבקשת בעיניי: האש מהפנטת לא רק את האדם עצמו אלא גם את סביבתו ואפילו מרחוק רואים את העשן וגבות מורמות בסקרנות. כלומר האדם מפיק סוג של תועלת ממשיכת צומת הלב וגם מרחמיו רחמים עצמיים נותנים משקל, כובד ואפילו סוג של "סיבה" לחיים כיוון שהמניע שלהם מכיל בתוכו את החצי הנסתר שמסמל את ההיפוך כלומר את המוות. ההפיכה לנציב מלח שהיא הסימפטום של דמע מעניינת כיוון שנציב מלח זה משהו שנשאר עם משקל, נוכחות , צבירת שכבות וגוון צבע מצד שני הוא לא יכול לזוז ממקומו, מקובע.
נראה לי שהמאבק בין היצר לשכל פה הוא קשה ומרתק |
תגובות אחרונות
-
מטפלת באמנות- איריס
בתגובה על אברהם-הרהורי דת
-
בילבית-גינגית
בתגובה על ברוש
-
אבא הוריד ראש
בתגובה על זקא תציל ממוות
-
אני השני
בתגובה על יש עין בעינית של הדלת
-
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים
-
אני השני
בתגובה על העולם שייך לילדים מבוגרים ניצבים בו
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הבטחתי שאשוב.
מקיימת:
גם הפוסט, גם אי אילו מהתכנים בתגובות, מעניינים לי.
(רק לדוגמא - תודה, דני. 'פוסט טראומה'
היא 'כותרת' שקורצת לי כבר זמן מה... :) )
וגם גיל - שהביא את המשפט של ג'. סיינפלד.
מהרחמים, אני בוחרת את המילה חמלה,
ואני מבקשת לשתף כרגע, ככה:
כשאבא היקר שלי הלך לאן שהלך
צצו נגד עיניי כל המילים מהשורש
חומל
חולם
מוחל
לוחם
ואצלי,
היה
מלוח.
כולן, אותו שורש בשינוי סדר אותיות.
אולי לא בכדי.
אולי, 'לחם חוקנו'.
וברגע של חיוך
הוא השתכר ועשה מה שעשה
היא הפכה נציב מלח
אולי מאז
הוא
לוט בערפל.
?
תודה על הפוסט הזה ועל השיתוף בהרהורייך.
("הזהרי מעצי באובב... ייתכן שאבוא שוב, לקרוא ולהוסיף :)) )
חשיבת מעמקים תודה!
מאד מתחברת , לעולם
לא הבטתי לאחור וכך
הגדרתי את ההתמודדות
במאבקי ב19 שנות מחלת
הסרטן שלקיתי בה פעמים.
מחבקת
(:
מסכימה איתך
הטובעים ברחמים עצמיים משדרים צורך באהדה למצבם.
זה מעורר את הסביבה לספק צורך זה, ובכך גם בא על סיפוקו אותו חלק החוסה בצל התודעה - "להיות חזק על חלשים".
המרחמים על המתמכרים לרחמים עצמיים, אינם באמת פועלים לטובתם, הם אך מסייעים להם להשתרש עמוק יותר במצב שראוי לכנותו תחליף בלתי מוצלח לחיים.
כאשר אדם חווה חוויה שלילית בעברו ונמשך בנפשו לשחזר אותה שוב ושוב
(לאש כוח מהפנט) סופו שיהפוך עצמו לנציב מלח (דמעה ועוד דמעה ועוד דמעה...)
וזו בעצם ההגדרה לפוסט טראומה לא?(:
כתוב יפה וחכם***
לע"ל יקרה
כמה מדברות אליי מילותייך שלעיל.
ויש לי גם מה לומר
אבל לא הלילה.
אשוב ואוסיפן.
תודה.
לא רק שאינה יכולה לנוע, מבטה נשאר מופנה לאחור, אל ההרס והחורבן.
באשר לכוחה של האש, מי אני שאדבר
והשכל, בקפאונו, מביא אש רעה
אכן המאבק בין שכל ליצר קשה ומרתק.... וגם מלוח :-)
מעורר מחשבה *
מצאתי ענין בפוסט שלך
וגם כיכבתי את הנושא.
אני מציע לך "חברות"
על בסיס שווה. להתראות אלי.