המישהי הזאת היא אני
פוסטים פופולאריים
-
16.05.10
17/5/10 | 510 צפיות
-
01.03.2010
1/3/10 | 405 צפיות
-
03.05.10
3/5/10 | 464 צפיות
-
מונדיאל 2010
21/6/10 | 421 צפיות
-
26.02.10
26/2/10 | 424 צפיות
-
ואולי.....
23/6/10 | 448 צפיות
פוסטים אחרונים
- 13.09.2010 13/9/10
- לאן פנינו? איזה פחד........ 29/8/10
- אני, רק שאלה !!! 29/7/10
- מוקדש באהבה לאלינור ריגבי קדושת האתר 26/7/10
- לחיי הפולניות 20/7/10
- חיים של אחרים 14/7/10
כותבת ההספדים
היא אהבה להיות מתה כשהייתה חיה. אבל עכשיו כשמתה באמת זה היה ממש מאכזב. את כל פנטזיות המוות והלוויה והבכי שאחרי והצחוקים והכיבוד והרוח שתפזר את תסרוקות הרומניות המהודרות , אבל את הכול , תכננה לפרטי פרטים אך למוות חיים משלו. כשלא ענתה לטלפון שלושה ימים החלטתי לראות מה שלומה. ומצאתי אותה על הכורסא ההיא ליד החלון, לובשת מכנס טרנינג סגול וחולצה אפורה שפעם חברה קנתה לה כשהייתה מאושפזת, מאפרה מלאה על השולחן, משקפי הקריאה החדשים שמוטים לה על האף ו "כימים אחדים" של מאיר שלו פרוס על השטיח. על השולחן הייתה ערמה של דפים עם מחיקות ועיטורים בשוליים, פרחים קטנים ועלים והמון קוצים . היא לא נראתה שלווה. גם לא במותה. על הפנים הייתה הבעת אי שביעות רצון. המוות הזה לא בא לה בזמן. וגם לא בשעה הנכונה כשהיא רוצה לקרוא בלי הפרעה, וגם הוסיפה אחרי הניתוח איזה שבעה קילו שסירבו לרדת והרי היא ביקשה להיקבר בארון ואז יצטרכו למדוד לה את ההיקפים ובטח הקברן והשוליה שלו יצחקו על בזבוז העץ. בקיצור, המוות הזה בא בניגוד לדעתה ולזה לא הייתה רגילה בחייה. מאז כתבה את סיפור "המספיד" היא חיכתה לו. למוות שלה. כשהייתה פותחת את הדלת כשחזרה מהעבודה הריח של המוות כיסה את הריח של הכלבה ושל העובש במקלחת ושל הרהיטים הישנים. היא ידעה שהיא כבר לא בודדה. שהוא שם. ממתין לרגע שתעצום את העיניים ותשקע במתיקות אסורה ואז ייקח אותה אליו. גבר גזלן המוות הזה. כמו רוב הגברים . ככה חשבה והתעייפה מלחלום על הגבר בשבילה וכשאין חלומות על אהבה המוות מציע זוגיות. היא תכננה את הלוויה שלה לפרטי פרטים. נזכרתי שפעם היא חלמה על החתונה השנייה שלה. על המצדה בזריחה. היא והוא עולים בשביל הנחש, הילד שלה והילדים שלו סוחבים את מקלות החופה, הזקנים המעטים שעוד נשארו במשפחה עולים ברכבל. לכולם יש סנדוויץ' ומים בתרמיל. אולי איזה פרי או ירק. בלי ממתקים. קוראים איזה קטע (היא לא הצליחה להגיע עם עצמה להחלטה איזה), מתנשקים ומתחבקים וזהו. "את הארון תצבעו בכתום. בלי פרחים בבקשה. בלי הספדים ובלי בכי. תרכלו עלי, תצחקו עלי, אל תתלבטו האם אני שומעת או רואה. סביר להניח שלא. העולם הוא פה. לא שם. מניסיון. מאז שאבא שלי מת אני מבקשת איזה סימן ממנו. אין. שלא תהיה לוויה ארוכה. אין לי סבלנות למייללים. זריז. להכניס את הארון, לכסות יפה. לא בשכבה עבה של אדמה. אולי איזה בעל חיים ירצה קצת מזון. בלי מכתבי פרידה ובלי שירה בציבור. תחסכו ממני את הבושה. שאני אקבר לצלילי שירת הגבעטרון?הוראות כיבוד: הרבה נובלס. לחלק בנדיבות גם ללא מעשנים. פפסי מקס. בעצם עדיף קולה זירו. כי למקס יש הכשר של בד"צ ואני וחברה שלי החלטנו נגד. אפרופו לא אפוי. שיהיה מטוגן, סקסי, שומני. חבל למות בריאים, לא?"".........................והיום, כשאנחנו מלווים את חברתנו בדרכה האחרונה, נזכור שבחייה היא כתבה את מותה. וכמה מאיתנו זוכים לזה? יהי זכרה ברוך ? תלוי את מי שואלים. " |
תגובות אחרונות
-
Lucid Dream
בתגובה על 13.09.2010
-
יואב ש.
בתגובה על לאן פנינו? איזה פחד........
-
Lucid Dream
בתגובה על מוקדש באהבה לאלינור ריגבי קדושת האתר
-
Lucid Dream
בתגובה על אני, רק שאלה !!!
-
Lucid Dream
בתגובה על לחיי הפולניות
-
יואב ש.
בתגובה על ואולי.....
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני אוהבת נובלס. בשפע.
וגם אפרופו.
גם אני אמרתי לעצמי פעם "חכי עד אחרי החתונה"
ומהר מאוד הגענו לרבנות.
אין לי שום קשר לצניחת הבורסה....נשבעת.
גם אין לי קשר לנורמליות....נשבעת שוב.
אבל מנחם לדעת שיש מי שאוהב אותי כמו שאני.
אולי בכל זאת תשקלי ניתוח לשינוי מין?
שלא אצטרך להתאמץ הרבה בחיפושים.
וואלה זאת את בהתגלמותך....
אהבתי את הנובלס
אהבתי את האפרופו
אהבתי את מצדה
אהבתי את ים וגורי בכניסה לבית
רק תעשי טובה - חכי עד אחרי החתונה?
את יודת מה ? גם מפה אני אומר לך את זה: "מאיפה הבאת את זה??????????????? יש לך מזל שהבורסה צוללת אז גם אני במצברוח קרבי... זה "מורבדיות דה-לוקס".. הכתיבה משובחת, אבל זה הרי צפוי, אבל מה שלי מפריע זה שאת מצליחה לחשוב על טקסטים כאילה. וכשמסתכלים עליך, את דווקא נראית נורמלית.. (את זה אמר לי פעם הבוס שלי הקודם, לפני שנסעתי לקמבודיה..) אוהבת אותך מאוד, ואת כל כל כל מה שאת כותבת, ומה שאת. פשוט כך.