כשתהיי בת 16 תתאהבי בבן של המנקה שלכם, הוא יבוא לקחת מפתחות מאמא שלו, ויהיו לו עניים גדולות ושיער מתולתל ובאותה תקופה תחליטי שאת אוהבת תלתלים. 

ותמשיכו את ההתבגרות שלכם מהנקודה הזאת ביחד, תשכבו על המיטה בחדר שלך ותקשיבו לדיסקים של להקות שגם ההורים שלכם התבגרו איתם.

כשתהיי בת 16 תאהבי עד הסוף, אהבה כזאת ששורפת, כשאת עוד לא מפחדת להישרף.

הציונים שלך ירדו, וההורים שלך לא יאהבו את זה שאת מדרדרת בלימודים. 

אבל כשתהיי בת 16 לא יהיה איכפת לך כל כך מהאהבות של ההורים שלך, וגם לא מהלימודים, כי שתהיי בת 16 תהיה לך אהבה, כזאת כמו שחלמת כשהיית בת 12.

ותלכי איתו כמעט עד הסוף, ותגלי שלפעמים הדברים האסורים הם אלו שמרגישים הכי נכון.

ויום אחד הוא ילך לצבא, ודברים ישתנו, יום אחד תיפרדו. 

כי בגיל 16 בדרך כלל האהבות הם לא לנצח.

ויכאב לך כמו שעוד לא כאב, ותידרי נדר שלא תאהבי ככה יותר, נדר שתפרי.

 וזיכרון שילך איתך, ושחור או לבן, ומלחמת עולם וראות לקויה, בגיל 16 זה מותר. 

אחר כך יישאר לך זיכרון.