כאשר רופא שיניים ניתקל בשן הדורשת טיפול יכולים להיות 3 מצבים: השן במצב טוב – הרופא יציע את תוכנית הטיפול סטנדרטית וישמר את השן השן במצב גרוע – הרופא ימליץ על עקירת השן השן במצב בינוני – כאן הבעייה. בנוגע למצב זה ארחיב... שן עם פרוגנוזה בינונית (סיכויי השרידות אינם טובים אך גם אינםגרועים) ניתן לנסות לשמר. ניקח דוגמה בה יש צורך בהכנת כתר. לא ניתן להסתפק בביצועהכתר בלבד (כפי שניתן כמצש השן טוב), אלא, יש צורך בטיפול שורש חוזר, הכנת החניכייםלקבלת הכתר (לעיתים דרוש ניתוח חניכיים) ואז להכין מבנה וכתר בתנאים לא אידאלים. אם הטיפול הצליח...הרופא "יוצא גדול". הוא נחשב לשמרני,"הציל את השן", חסך עלויות של שתל. מכיוון שמדובר במצב התחלתי לא אידאלי, יתכן והכל "יכשל"ויהיה צורך בעקירת השן בטווח הקצר. התוצאה...מטופל מאוכזב, ששילם ממטיב כספו וצריך לאחר העקירה לבצע שתל. הוא עלול לאמר לרופא "אם הייתי יודעשזה ייכשל לאחר שנה, לא הייתי מסכים לתוכנית הטיפול", זאת למרות שהרופא יידע אותו לפני בסיכונים. רופא השיניים בדילמה : עקירה ושתל נראית כפתרון "פשוטיותר". פשוט יותר למי? לעיתים גם לרופא וגם למטופל. אך האם זה הפתרוןה"נכון"? ברב המקרים הדבר תלוי בשני הצדדים. הרופא צריך להיות בטוח ומנוסהמספיק כדי לבצע תוכניות טיפול "אתגריות" יותר. המתרפא צריך להסכיםלתוכנית הטיפול ולתת לרופא את התחושה כי יקבל מצב של כשלון בטווח הקצר. במידהוהרופא יעריך כי מדובר במטופל שאינו מוכן ל"נסיונות" (גם במצב שאין לואת היכולת הכספית) ימליץ לו על עקירת השן. הוא לא יקח סיכון אלא ילך על תוכניתסטנדרטית ו"בטוחה" יותר עבורו (הרופא). עקירת השן מציבה את המטופל במצבבילתי הפיך. מחקרים מראים כי כדאי להשקיע בשן עם פרוגנוזה בינונית וכי ההשקעהמשתלמת. מחקרים אחרונים מראים אף כי "שתל" הוא לא פתרון אידאלי. גםשתלים נכשלים (יותר משחשבו בעבר),. מתרפא עם נטייה למחלת חניכיים יפגין את אותהנטייה לסיבוך בחניכיים סביב השתל. מתרפא עם כוחות לעיסה אגרסיבים, יפעיל את אותםכוחות הלעיסה ההרסניים לשתלים. מתרפא מעשן מגדיל את הסיכון לדחיית השתל. לסיכום, אני ממליץ לפני החלטה בלתי הפיכה על עקירה להתייעץ עם מומחהלטיפולי שורש ועם מומחים מדסיפלינות נוספות כדי לקבל את התמונה הרחבה, ואת מגווןהאפשרויות.
ד"ר רונן דביר אנדודונט מומחה |