"כי סערת עלי לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך שוא אציב דלתיים"
הקשבתי למילים הנפלאות הללו בערב שבת לאור נרות דולקים שניה אחת לפני המולת ארוחת הערב וחייכתי .....
"לנצח אנגנך - כי סערת עלי" ידעתי סערות- בודדות, ספורות ,אבל ידעתי . אך לנצח ?
זילות הנצח בעידן האינטרנט הצ'טים והפייס ..
הסערה קימת עוד משחר ימי הבריאה הקידמה לא יכלה ולא תוכל לה כשהיא כאן אין מנוס ממנה היא כובשת סוחפת מנתצת כל מה שעומד בדרכה
אבל כשהיא ממשיכה ממני היא נושאת בכנפיה את הנצח בוש ונכלם מליט פניו מתכסה בשמיכת הוירטואל שם על פניו את כרית הריחוק ואני מנופפת לו לשלום ...לנצח האומלל כנראה שלעד
ואז הגעת נכנסת בדלת ולמרות רוחב כתפך ראיתי את הסערה מציצה מאחוריך והרגשתי את נשמתי עומדת אני רוצה אותה עכשיו ומיד
אני רוצה אותך לסעור עם הניגון רוצה שוב, לא להיות מסוגלת להציב דלתיים
הכוח שלך נוסך בי שלווה שמזמן לא היתה בי העוצמה שבה אתה מתנהל חושפת את כל הרכות שקימת בי פנימה
את הוירטואל שילחנו מעלינו לחלוטין המחשב לא מחבר ביננו רק המבט והמגע
הנצח ....עוד מוקדם מדי לבואו אבל אם יבוא אכסה אותו בשמיכת ההבטחה
אותה הבטחה שנוצרים שני אנשים שנגעו זה בזו
לגעת באמת ולגעת באמת ורק אז אולי נדע
|