כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עיצוב-תכשיטים / טאי-צ'י / הנאה לחך / העולם הפנימי.

    נושאים שקרובים לליבי ולנישמתי.

    ארכיון

    0

    "המחפש" / סיפור של חורחה בוקאי

    0 תגובות   יום רביעי, 26/5/10, 14:13

               "המחפש" / חורחה בוקאי


    זהו סיפור על איש בארץ רחוקה במזרח, שמקצועו היה לחפש דברים שאבדו לאנשים וביקשו ממנו למצוא את הדבר היקר להם ולהשיבו אליהם והוא נקרא "המחפש".

    אנשים היו באים אליו עם כל מיני בקשות והוא היה מחפש עבורם את אותו הדבר שחשוב להם.
    יום אחד בא אליו אחד מאנשי הכפר וביקש לחפש עבורו חפץ בעל ערך משפחתי רב שאבד לפני שנים בעיר "קימר". זו הייתה משימה לא רגילה,כיוון שבדרך כלל אנשים ביקשו לחפש דברים שמציאתם לא דרשה לצאת מהכפר. העיר "קימר" הייתה במרחק של שלושה ימי הליכה במידבר. אך מכיוון שאהב את עבודתו וגם לעזור לאנשים, הכין תרמיל עם מספיק אוכל ושתייה ויצא לדרך.
    לאחר שלושה ימי הליכה במדבר הצחיח ראה את העיר מרחוק.
    בהתקרבו לעיר משכה את תשומת ליבו גבעה לצד הדרך.
    הגבעה הייתה מכוסה בצבע ירוק נפלא ועלייה עצים ופרחים וציפורים. גדר מעץ הקיפה את הגבעה.
    המחפש שכח את רצונו להגיע לעיר וביקש לנוח על הגבעה היפה.
    הוא נכנס דרך השער הנחושת והחל להתהלך בינות לאבנים הלבנות הפזורות בין העצים.
    על אחת האבנים קרא את הכיתוב הבא:
    "
    טארג´ חי 8 שנים,6 חודשים,שבועיים ו-3 ימים".
    הידיעה כי האבן הלבנה לא הייתה אלא מצבה גרמה למחפש לחוש צמרמורת
    והוא חש צער על הילד הרך בשנים הקבור במקום.
    הסתכל מסביבו וראה שגם על אבן אחרת הייתה כתובת:
    "
    דאמיר,חי 5 שנים 8 חודשים ו-3 שבועות".
    ולאחר שקרא בעשרות מצבות "המחפש" חש זעזוע. אחת, אחת התבונן בכל המצבות וגילה לחרדתו שהנקבר שחייו היו הארוכים ביותר היה בן 11 שנים בלבד.
    המקום הנפלא הזה היה בית עלמין לילדים. כאב וצער רב שטפו את ליבו של "המחפש" שפרץ בבכי.

    שומר בית העלמין שהיה במקום, הבחין באיש ניגש אליו ושאל אותו אם הוא בוכה מצער על מותו של קרוב משפחה.
    "
    לא, אף קרוב משפחה", ענה "המחפש" ושאל; מה קורה בעיר הזאת?
    איזו קללה נפלה עלייה? מדוע מתו כאן כל כך הרבה ילדים?
    השומר הזקן חייך ואמר,"אתה יכול להירגע,אין כאן קללה.

    יש אצלנו מנהג עתיק יומין: כאשר נער מגיע לגיל 15,נותנים לו הוריו פנקס במתנה,כמו זה שתלוי על צווארי; מאותו הרגע בכל פעם שהוא מרגיש "אושר" הוא פותח את פנקסו ורושם בצד שמאל מה גרם לו להיות מאושר ובצד ימין כמה זמן נמשכה הרגשת האושר הזו.
    למשל, הכיר בחורה והתאהב בה,כמה זמן נמשכה התשוקה?שבוע?שבועיים?,
    הנשיקה הראשונה,כמה זמן ארכה?דקה?דקותיים?יומיים?
    וכך עם ההריון הראשון,החתונה של החברים,נסיעה מיוחדת,וכדומה. וכך אנו רומשים בפנקס כל רגע של אושר בחיינו.

    כאשר האדם מת, תפקידי הוא לפתוח את הפנקס שלו ולסכם את הזמן של כל רגעי האושר שחווה בחייו, וסכום זה נרשם על המצבה שלו וזה בעצם מה שאתה ראיתה.
    שכן עבורנו זהו הזמן היחיד שהאדם חי באמת.

     

    ...וכך חזר "המחפש" לכפרו נרגש מהגילוי הגדול והחשוב ; אסף את כל אנשי הכפר וסיפר להם את הסיפור ואת הגילוי הנפלא, "שרגעי האושר הקטנים שבחיינו הם הדבר הכי חשוב לאדם".

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      AbyWilly
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין