היתה לי פרה כזו, שאכן הצרה את צעדי, ודי נתקעתי ודרכתי במקום לאורך מספר שנים.

נכון שהמשכתי לעבוד, להביא ילדים לעולם, לרכוש רכב ואף דירה במקום זו שהיתה לי, אבל...

עדיין דרכתי במקום...

היום אין לי את הפרה - מצאתי את העוז לדחוף אותה לתהום - פשוט העדפתי להזדכות עליה בבקום...

ואין לי צל של ספק שאולי אין לי רכב, ואוטוטו גם אין לי דירה, אוטוטו אין לי בעל -

אבל ואבל גדול - יש לי אותי את עצמי.

הסתפקתי במה שהפרה יצרה עבורי ובכך הנצחתי את הבינוניות.

הבינוניות אינה מנת חלקי ואני נחושה ונחרצה בדעתי להתקדם בחיי באופן אישי,

ללמוד ולהרחיב את אופקי, לאהוב ולעטוף את ילדי בהמון אהבה ותקווה לחיים טובים יותר.

ענק.......

מודה שאין לי את העוז....

 יכול להיות שיהייה לי אם אקרא שוב ושוב את המסר

תודה