Alon Capital
פוסטים אחרונים
ארכיון
דיבידנד או רכישה עצמית, מה עדיף?
לדוג': מחיר מניה של חברה א' הוא 50 ש"ח. נניח שיש 100K מניות לחברה. הרווח למניה האחרון שדווח הוא 5 ש"ח. עתה נניח כי החברה מעוניינת לחלק 5 ש"ח למניה דיבידנד. ז"א שהיא תשלם סך של 5*500K=100K יום לאחר חלוקת הדיבידנד ערך המניה יורד ל45 ש"ח. יוצא אם כך שיש למשקיע 5 ש"ח במזומן פלוס מניה בשווי 45 ש"ח. אם החברה הייתה בוחרת לרכוש מניות בחזרה באותו סכום של חלוקת הדיבידנד, היא הייתה יכולה לרכוש חזרה 10000 מניות. ערך המניה בשוק נשאר 5 ש"ח מכיוון שלא חל שינוי במצבה העיסקי של החברה. מה שהשתנה הוא סכום המניות שירד ל-90K מניות. הרווח בסך 500K מתחלק עתה ב90K מניות. ז"א רווח למניה עלה ל-5.55 ש"ח.
5 סיבות שמצדיקות רכישה עצמית על פני חלוקת דיבידנד (הן מבחינת המשקיעים והן מבחינת הנהלת החברה): 1. גמישות: כאשר חברה מחלקת דיבידנד באופן קבוע היא יוצרת לעצמה מעין התחייבות כלפי המשקיעים. כאשר היא תרצה לצמצם את שיעור הדיבידנד או לבטלו כליל בזמנים קשים תגובת המשקיעים לא תהיה טובה בדרך כלל 2. פיצוי להנהלה: אחד מהתמריצים הנפוצים להנהלה הוא אופציות. ברגע שמחלקים דיבידנד מחיר המניה יורד. אם מחיר המניה ירד אז שווי האופציות יורד בהתאם. 3. מנגון דילול: כאשר חברה מחלקת אופציות להנהלה ולעובדים והן ממומשות אז נוצר דילול של בעלי המניות הקיימים. רכישה עצמית היא בעצם המנגנון שמקזז את הדילול. 4. רכישה חוזרת כהשקעה: כאשר חברה מאמינה כי המניה מתומחרת בחסר אז היא תעדיף לרכוש אותה כהשקעה שתשביח עם הזמן. כמו כן זה יכול לשמש איתות למשקיעים. 5. מיסים: בחלוקת דיבידנד אנו כמשקיעים פרטיים ממוסים אוטומטית 20% ואילו ברכישה חוזרת אין מס עד למימוש בפועל של המניות אשר רכשנו.
לתשומת לבכם
*מתוך הספר Corporate Finance |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חד משמעית: דיבידנד עדיף.
אוסיף על הנימוקים של קודמיי:
אנו, בעלי המניות, הינם בעלי החברה. החברה צריכה לפעול בראש ובראשונה לטובת האינטרסים שלנו. כל הסיפור של רכישה עצמית (שאכן, פעמים רבות, הוא בקצם קיזוז של אופציות) הוא פתח להרבה צרות.
לדוגמא: בעלי האופציות מממשים כשהמחיר גבוה ואז החברה מבצעת רכישה עצמית, במחיר גבוה, לא במחיר הנמוך!
מחקרים של שנים הראו שחברות שיש להם מדיניות דיבידנדים מסודרת, נסחרים במכפילים גבוהים יותר.
לא רואה שום סיבה שחברה לא תיישם מדיניות של חלוקת לפחות 33% מהרווח הנקי כל שנה (ועדיף כל רבעון).
לא זה ולא זה!!
עדיף put גדול על המעוף,זה לא נראה טוב בכלל!!..
1100 נשבר.אנחנו בדרך הבטוחה ל-1000.
ורציתי להוסיף משהו קטן. מניות שנמצאות בידי ציבור המשקיעים הן מניות שיש להן בעלים. כשהחברה קונה את המניות של עצמה ההנהלה מחזיקה בעצם שני כובעים סותרים וכפי שכבר נכתב לפניי היא נוטה להעדיף את האינטרס שלה.
צריך לזכור שמניות שבידי החברה הן מניות שלא משתתפות בחלוקת הדיבידנד כך שאם היו מחלקים דיבידנד שאר בעלי המניות היו נהנים מכך אבל אם זה נעשה במקום חלוקה אז בעצם זה בא על חשבון בעלי המניות.
בנוסף, ההצגה של חלוקת הדיבידנד כמורידה ערך מניה נכונה בדיוק ליום החלוקה. חברה שבאופן קבוע מחלקת דיבידנד בדרך כלל מעלה יפה גם את מחיר המניה שלה.
כמו שאמרו לפני , כל הטיעונים שנוגעים לאופציות ותמריצים הם דווקא טיעונים כנגד קניה של מניות
דיבדנד זה כסף מזומן . נכון שצריך לשלם עליו מס , אבל דווקא ההתחייבות לשלמו יוצרת תמריץ חיובי אצל בעלי המניות .
לחלק אופציות בשפל ולקנות מניות ביוקר כדיי לפצות על הדילול זה בדיוק כמו למכור בשפל ולקנות בשיא .... וזה הפך לנוהג הנפוץ
.
יש הנהלות שאני מוכן לראות מהן קניה של מניות במיוחד אם המניה בשפל , אבל רוב ההנהלות שעושות זאת גורמות לי לא לקנות את המניה
דעה משלי
קודם כל נימוקיו של אורן נכונים.
שנית - עופר מעלה התנגדות לאור סגנונות התנהגות.
השאלה היא - תיאורטית או פרקטית.
האמת, כמו תמיד באמצע, אבל אני חושב אוהב לראות BUY-BACK שיש לה השלכות רבות, בעיקר טובות (חוסן, תחתית, כמות מניות בידי החברה מול הציבור וכיוצ"ב).
תודה
מסכים עם OFER309 .
לצערנו היום מנגנון ה BUY-BACK הפך לשיטה להעברת כספי החברה לעובדיה הבכירים, בנוסף למשכורות ובונוסים מנופחים.
השיטה עובדת כך - מנפיקים לעובדים אופציות למניות (דבר שבפוטנציה מדלל את בעלי המניות) ואח"כ כשהעובדים מממשים את האופציות שלהם החברה קונה מהם את המניות עפ"י תוכנית ה BUY-BACK . כך משיגים שתי מטרות, בעלי המניות לא רואים דילול בכמות המניות, ובעלי המניות חושבים שיש BUY-BACK . בפועל הכסף עובר לעובדים.
אורן שלום
הדוגמא שהבאת נכונה אבל הטיעונים שהעלית בעיתיים בלשון המעטה
אלו טיעונים שמטרתן להצדיק התנהלות חזירית וצינית של הנהלה בלתי ראויה
לתפקידה.בל נשכח סופה של השקעה היתה בהצעתה מקדימה של
הנהלת החברה למשקיעיה. משאלו פני הדברים , אכן יש התחייבות
הנהלת החברה למשקיעים בה.
הטיעון הראשון הוא פרשנות שלא חייבת להיות נכונה.
הטיעון השני תקף כל עוד המשקיעים היו אנשים שקל לפתות אותם
ובחוסר תחכומם לא יצרו בהסכם ההשקעה מנגנון נגד דילול והנה עתה
ההנהלה מנצלת את הטעות שעשו המשקיעים לתועלתה.
הטיעון השלישי פיצוי להנהלה מבסס את הנטען ברישא
הטיעון הרביעי הוא פרשנות מטעם ההנהלה. בוא נבחן את החלופות
נניח שההנהלה היתה מבקשת ומקבלת הלוואה מהבנק למימון פעילותה
האם גם אז היה מקום לטענה כלפי המלווה אני לא משיב לך את ההלואה
למרות שאני מסוגל ,כי אני רוצה להמשיך להשקיע בחברה. האם יעלה על
הדעת שבנק סביר היה מאשר צעד כזה ?
הטיעון החמישי הוא טיעון מקיוואליסטי לשמו לא מאמין שקיים משקיע אחד
שיסרב לשלם 20% מס על דיבידנד ולקבל את יתרת הכסף.