אני עדיין זוכרת את ההתרגשות שפקדה אותי , כששמעתי שהסמינר הקליני שלנו , יחווה במרכז לפגועי - נפש .

היה לי נהיר שלא יתנו לנו לא את החולים שמצבם קשה ביותר, ולא את החולים ששהיה במחיצתם , עשויה לסכן פיזית .

בגורלי עלה מ' . בחור מקסים יפה מראה , בשנות השלושים המוקדמות לחייו  . לא אשכח את  מבע עיניו העצוב, שכה נגע לליבי.

הדחף הראשוני היה לחבק, לאמץ ללב, למחות במחי יד את הכאב , עוד בטרם גיליתי את הסיבה האמיתית לפנייתו. 

לא אלאה כאן בסיפורים ובניתוח של בובות - התיאטרון עמן מ' בחר לעבוד בארבעת " חודשי - המתנה " ( כך אני מכנה אותן ) שזכיתי לעבור איתו  , כן - כן , אף אני חוויתי תהליך מרתק במחיצתו של הבחור היפה עם העיניים ההן, הכבויות משהו , שבעבור כך וכך מפגשים, החל לחייך קמעה, לדבר על חזרה ל" מעגל - החיים " שהיה רגיל אליהם , סיפר שהיה בחור שמח, בליין , שהסתובב עם בנות יפות ...

חש בטוח לשתף אותי על קורותיו בצבא, והכל בכסות המדיום המופלא של " תיאטרון - הבובות " כאשר הבובה היא מוסרת האינפורמציה ולה כאמור מותר לומר הכל, כי באמצעות הבובה, התכנים הנגלים, הוצאו החוצה, בהרחקה, וכמובן , בידיעה שיש למנחה ( אנוכי במקרה זה) את היכולת להיות אמפטית חסרת - שיפוטיות ולהכיל את המידע . בשלבי היצירה האוטוביוגרפית, ראיתי איך עיניו מאירות מהתרגשות הן על פאר יצירתו, האישית והן על ששחזר את עצמו כפי שהוא רוצה להיות .לטעמי היה צורך להמשיך עוד מפגשים לפחות לתקופה של שנה, ואז , אני חושבת אם כי בזהירות רבה, שהתהליך היה מעצים יותר. דייני שהבאתי אותו לחייך ולצאת ממעגל השיח על מוות . לא שזה נדחק הצידה לחלוטין אך האיום מצוי במידה ולא כשולט עיקרי.

את מכתב התודה של מ' עם סיום התהליך , בחרתי לא להעלות פה, משום שהוא חושף פרטים ואני מחוייבת עפ"י כללי האתיקה, לשמור על חיסיון וחשאיות.

ולך מ' אם אתה גולש פה באתר במקרה, ותזהני עפ"י שמי, אני רוצה להודות לך על 4 חודשים קסומים , על הכאב, ההתפכחות, החיוכים,  הצער, השמחה המעטה ועל הרצון לקום ולהילחם על עצמך , ובעיקר שאיפשרת לי להיות חלק מהתהליך שלך .תודה על החום שהקרנת ועל החיבה הרבה שהרעפת. לעד אשא את החוויה איתך בליבי. תודה !!