
עד גיל 40 בערך----הייתי כמו פוליאנה-----צוחקת כל הזמן. - חייתי בתוך תחושת אושר קבועה-----וכל שטות גרמה לי אושר נוסף. - השמש זורחת---נפלא-----סיבה לאושר - ראיתי ציפור יפה????????----- עוד שעה של אושר. - בסביבות גיל 40 -----איבדתי את זה ----לנסיבות חיים מצטברות. - הרבה שנים חשבתי שפשוט-----עשיתי את גיל ההתבגרות----בשנתי הארבעים. - הפכתי לאדם מאד ביקורתי-----וחשבתי שזו התבגרות. - דברים פשוטים מאד הכעיסו אותי-----תגובותי היו בהתאם-----וחשבתי שזו התבגרות. - נעשיתי הרבה פחות טובה וותרנית לסביבה----וחשבתי שזו התבגרות. - כל התנהגות "לא מכובדת" זכתה לתגובה מיידית----אנשים סביבי התחילו להזהר ממני----וחשבתי שזו התבגרות. - הפסקתי לחיות עם חיוך מרוח על הפנים------וחשבתי שזו התבגרות. - ויום אחד התחלתי להתגעגע להיא ----שלפני גיל 40---- ויצאתי לחפש אותה. - זה לא היה פשוט. עדיין לא מצאתי אותה לגמרי-----אבל מידי פעם היא מופיעה. - התחלתי להסתכל על עצמי מהצד-----ולא אהבתי את מה שראיתי. - החיפוש הביא אותי למקום חדש-----ישן. - אני רואה את העיקולים----שהסיטו אותי מהדרך ההיא---ולאט לאט שמה שם תמרורים חדשים וברורים. - זה מדהים לגלות שאתה חי בתוך סיפור על עצמך - במקום לחיות במקום שאתה מרגיש את עצמך בתוך זרם החיים. זרם מופלא שמשתנה כך הזמן---והכל שם לטובה. - גם המרגיז----העצוב---המפחיד---והכואב. |
עינת:)
בתגובה על שתי בנות לי ואינני יודעת איפה זו מתחילה ואיפה זו נגמרת
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה יקירה
-
חנה
ואוווווווווווווווו, איזה יופי של התבטאות...
חשבון "נפש" איך הזמן חולף לו כתוב להפליא.
גרמת לי להתכנס בעצמי ולעשות חשבון נפש.
פוסט נפלא.
*
כן אני בדרך. ודרך עצמה יפה להפליא
-
חנה
אי אפשר להביא בכח את הצחוק האמיתי. הלוואי וזה היה אפשרי
-
אבל אפשר למצא צחוק של מודעות---שונה אבל גם טעים
-
חנה
היום כשאני קצת מכירה אותך---אני יודעת ---שאת יודעת ----שלא חוזרים לאותה נקודה
-
מגיעים למקום חדש----"ארץ" חדשה בה יש אושר ושמחה
-
אבל ממקום שונה לחלוטין
-
תודה לך יקירה
-
חנה
איזה תגובה מדהימה
-
זה לא פשוט למצא מחדש---צריך ממש לצאת למסע
-
אבל שמסע עצמו שווה את זה---תהליך הלמידה עצמו נעשה המטרה
-
ההיא שצחקה כל הזמן---נעשית מטרה מישנית--חשובה--נהדרת----אבל המסע עצמו מחזיר את הצחוק
-
תודה על תגובתך הנפלאה
-
חנה
פוסט מדהים!!!
כל הכבוד לך, את בדרך הנכונה:)
בהצלחה:)
לנסיבות חיים מצטברות
לנסיבות החיים המצטברים יש מחיר של שחיקה ולעיתים מכהה מעט את המציאות
אבל אני אומרת לך חביבתי המשיכי לצחוק כי זה מביא את הכוח והאיזון לחיים .
החיים.....
נראה לי שהם פשוט לא פשוטים....
דווקא היום, בגיל מתקדם,
הם הכי פחות מובנים מאיליהם....
ואז חשים געגועים לגיל הזה שנדמה היה שבו הכל היה אחרת, פשוט ומחוייך....
האומנם?!
אהבתי את הכתיבה שלך....המעברים....ההתבוננות והגעגועים.....
מאחלת לכולנו שנדע שוב את הנוסחא הזו שהחיוך היה בה מובן מאיליו...:)
ריגשת אותי עד מאוד, יקירתי, בתארך את הצחוק המתגלגל ואובדנו, והמסע המתמשך למציאתו מחדש.
צזכירה לי מישהי קרובה אלי מאוד, שעד הצבא היה לה צחוק חזק ומתגלגל, שהיה ממש סימן ההיכר שלה. והצחוק הזה, גם הוא אבד איפשהו בנפתולי החיים... היא צוחקת לפעמים גם היום, אבל זה לא אותו הדבר.
והפוסט שלך עודד אותי, שאולי גם היא, הקרובה אלי כל כך, תמצא שוב את צחוקה ההוא, מפעם...
ובכלל, כמה תובנות יפות ומעצמימות יש במילותייך.
מאחלת לך שככל שתתקדמי במסע, כך גם תשובי להיות ההיא מפעם, שצחקה בלי חשבון ובלי גבולות, כמובן בתוספת החוזק והחכמה שצברת עם שנותייך.