כותרות TheMarker >
    ';

    החיים

    חיה את העשייה

    3 תגובות   יום חמישי, 27/5/10, 11:32

    לפני מספר ימים פגשתי בבית קפה תל אביבי בחורה ששירתה איתי בצבא. היא מיד זיהתה אותי ואמרה שלא השתנתי. במרחק 15 השנים ראיתי בזה מחמאה גדולה. כשסיפרתי שאני עובדת ומייצגת מעצבות ישראליות בשוק האמרקאי היא לא הופתעה "תמיד היית בשבילי סמן אופנה" ציינה. חייכתי ועניתי שזה מפתיע, כי הרי אז בבסיס הסגור כולנו לבשנו את אותם המדים ללא קישוטי אקססוריס. כשדרכנו נפרדנו התמלאתי בשמחה. רציתי לספר לה על כל המעצבות, שיצא לי להכיר ולעבוד אתן לאורך הדרך, ואיזו אופנה נפלאה התפתחה פה ב-15 השנים מאז שפשטנו את המדים.

     

    רק בחג השבועות האחרון זכיתי להיות נוכחת באירוע מכירות אופנתי ומלא סטייל בבית קסטיאל. הציגו שם מיטב מעצבות האופנה וביניהן הדס שחם, בעלת ליין של תכשיטים מבטון. אני מייצגת את הדס כבר שלוש שנים בחו"ל, אבל יום שלם במחיצתה גרם לי להתקרב ולהעריך יותר את אחת היוצרות המוכשרות בנוף היצירה המקומי. אחד המשפטים שאמרה לי עדיין מהדהד בראשי "אני רוצה למכור ולהצליח כלכלית כדי שיהיה לי זמן ויכולת לפתח את כל הרעיונות שרצים לי בראש" ואני, שמרגישה מחוייבת באופן מסוים להצלחתה, מרגישה מחוייבת גם לחלומותיה.

     

    תמיד סיקרנו אותי מעצבים ישראלים. מתי ידעו שזהו יעודם וכיצד התפתחו לתחומם. הדס מספרת שהיא תמיד נמשכה לאסטתיקה ועוד כילדה, כשראתה דברים לא יפים בעיניה, היא חלמה איך היא מעצבת אותם מחדש. היא תמיד נמשכה לחומר. בעיינים בורקות היא סיפרה לי איך בתור ילדה היא היתה יושבת שעות ומעצבת בפימו צורות תלת מימד מורכבות וזעירות, שהצריכו רמת דיוק מאד גבוהה. כבר אז היא פיתחה את המיומנות לטכניקה שמשמשת אותה כיום.

     

    הדס החליטה בהבזק של אינטואיציה היכן היא רוצה ללמוד צורפות. פגישה בשנקר והתפעמות מראש החוג, הכריעה את החלטתה ללמוד שם. לבטון נחשפה כחלק מפרויקט גמר שנושאו היה ארכיטקטורה. כחלק מתחקיר היא יצאה לרחוב והתחילה לצייר בניינים, סורגים וגדרות. משם קיבלה את ההשראה לבטון. פרויקט הגמר כלל 22 פריטים של צמידים וטבעות אשר מהווים כיום חלק מליין כולל של למעלה מ-100 עיצובים.

     

    מעבר של המעצבים מתקופת הלימודים לתעשיה הבועטת אינה תמיד ישירה. הם צריכים לעבור התנסויות וגלגלולים עד שהם מעצבים לעצמם קו בשל ומגובש. גם מבחינת הדס ההתפתחות היתה איטית ועם השנים התפתח ה"ליין הלביש". "זה הצריך תהליך מחשבתי ודיאלוג כיצד יעבוד הבטון על הגוף. מעצב בשונה מאומן חייב להתחשב בלקוח שלו. בתחילת הדרך לא שחררתי, נצמדתי לאני מאמין שלי, ליצירה שלי. אני חושבת שהשינוי המהותי הגיע עם הגיל והבשלות הנשית". את שיאו של השינוי הדס מייחסת לכניסתה להריון לפני שנתיים וחצי "זה ההשג הכי גדול שלי בפאן האישי". בפאן המקצועי חשוב לה לשמוע תגובות של אנשים ולזכות בהכרה שלהם. אני שנכחתי במחיצתה באירוע שמעתי מהצד את ההתפעמות של המבקרים: "אני פשוט מסונוורת מהיופי", או "וואו אלו דברים על-מיוחדים". אחת הלקוחות מספרת לי שהיא למדה ארכיטקטורה והיא כל כך מתרגשת מהעיצובים של הדס כי היא מעריכה האינטרפרטציה שלה לתכשיט. "היא מבינה צורות, ניכרת אסטטיקה מאד גבוהה והשילובים שהיא עושה עם מתכות ובטון מאד מרגשת" הדס זוכה להכרה, שכ"כ חשובה לה, בקרב הקהל הישראלי. לאט לאט כמו כל מערכת יחסים טובה, שמבוססת על כבוד והערכה, ושנבנת מתוך אמון והכרות רבת שנים.

     

    לי יש את הזכות לעבוד עם הדס בצמוד ולייצג אותה בארה"ב. שם היא מוכרת במוזיאונים וגלריות נחשבות ברחבי ארה"ב דוגמת ה-SFMOMA וה-MAD, מוזיאונים לעיצוב של אומנות מודרנית בסן פרנסיסקו ומנהטן. אבל הנגיעה בהצלחה בשוק האמרקאי לא מספיקה לה והיא חולמת לכבוש ערים מובילות נוספות כמו טוקיו, פריס ולונדון. באישיותה הכובשת והצנועה הדס חולמת על מחוזות חדשים אבל מצניעה את ההצלחה שלה כבר זכתה

    .

    היא חיה ויוצרת בתל אביב. יש לה סטודיו/חנות קסומים אותם היא חולקת עם אביה שקונה ומשפץ רהיטים ישנים. הסטודיו שלהם, שנקרא workshop, ממוקדם ביפו קצת אחרי כיכר השעון. רוב המעצבים יוצרים בתל אביב, ואני שחיה בעיר כבר עשר שנים ומחוברת אליה בכל מהווייתי, סקרנית מאד לשמוע איפה נקודות ההשקה שלהם עם העיר. הדס, לדבריה, מתחברת  לאסטתיקה שיש לאנשים, היא אוהבת את השיק של העיר, הייחוד של האנשים "המשהו המיוחד שאפשר למצוא בחו"ל בשפע". היא חיה את העיר ביום. היא ניזונה מהחנויות הישנות והכוכים הקטנים. כשסיפרה לי על חנות קסומה, שנמצאת בפינת הרחובות דרך יפו ונחלת בינימין, של אדם זקן שמוכר מטאטים ומברשות, היא שוב התמלאה תשוקה. היא מעריכה את החנויות של אנשי מקצוע בעלי ותק של 40-50 שנה. מאחורי הקלעים בסטודיו שלה היא עובדת הרבה מאד עם מסגרים, רפדים ונגרים. היא אוהבת את בעלי המלאכה המסורתיים, שלפי ראות עינייה זהו דור שהולך ונעלם ואיתו הידע שלהם. היא מתייחסת גם לתחום שלה. לדבריה בתחום התכשיטנות יש הרבה מאד תכשיטי אופנה אבל חסרה המקצועיות. גם התכשיטים שהיא עושה זה צורפות אבל לא מסורתית. "אם בעל מקצועי מהדור הקודם היה צופה בעבודתי הוא היה מגדיר אותי צורפת מודרנית. אבל עדיין אני מנסה לשמור על איכות מבחינת גימורים. זה מאד חשוב לי".

     

    בשונה מאופיו של החומר איתו הדס יוצרת, סגנון הלבוש שלה זורם ורך, עם זאת זהה בציבעוניותו המונוכרומטית אל הבטון. היא קונה את בגדיה מקולגות ישראליות. היא אוהבת לפרגן להן ומאד מעריכה את העבודה שלהן. מעניין לראות את הריחוק בין הקלילות והזרימה בפרטי הלבוש שלה לבין החומר איתו היא יוצרת. לדבריה היא מרגישה פחות ביקורתית לעיצובים של אחרים ולכן קל לה יותר לקבל את הא-פורמלי. כזו היא הדס. חיה את המוקפד והמשוחרר, את העבר והעתיד. היא שואבת את ההשראות שלה מהעיר, שהיא כל כך אוהבת, וממשיכה לחלום על הכרה בינלאומית גורפת כדי שהיא תוכל להמשיך לשבת בסטודיו שלה ולהגשים חלומות, לעצב ולהנות מהעשייה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/10 18:03:
      אהבתי את זה שאת מרגישה מחוייבת גם לחלומותיה.
        13/8/10 13:33:
      בהצלחה!
        29/5/10 12:28:
      מותק, קראתי ואהבתי מאוד:)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גלית רייסמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין