אחחח.. שנת צהריים מתוקה, אין כמו לגנוב שעה באמצע היום. כזאת שמייחלים לה מהרגע שהשעון המעורר מצווה לקום!!!. כך אני משכנעת את עצמי לקום שעות מוקדמות מדי. אז חזרתי מהלימודים ונשכבתי על הספה, כמדי יום חמישי. שינה מתוקה. התעוררתי. מה אומרים עכשיו? בוקר טוב? ערב טוב? לא לגמרי ברור. הלכתי באופן אוטומטי למכונת קפה, כדי להתעורר באמת. הוצאתי חלב מהמקרר עמוס התמונות, כשטרקתי את הדלת המשכתי לבהות ,מסתבר. כאילו נרדמתי שוב מול אותם רגעים של פעם, מתרפקת על התקופה ההיא. פתאום נזכרתי שיש לי כד חלב ביד קפה שמחכה לי בקוצר רוח. פינקתי בכוס קפה טוב והתיישבתי מול הטלויזיה, אבל לא באמת הקשבתי לקולות. שקעתי במחשבות. פתאום חזרתי לתמונות שתלויות בתפזורת על המקרר. שומרות לנצח רגעים מסוימים. איזה כיף להיזכר, איזה חיוכים.. אני מתגעגעת.. איזה כיף היה פעם. פעם?? אני נוזפת בעצמי קלות. ומה עם היום?.. אחרי תקופה לא מבוטלת הבנתי שחיוכים פזורים אפשר למצוא גם בחיי היומיום. הרי הם תמיד בסביבה,כאן ועכשיו, פשוט צריך לבחור לראות אותם. חוץ מזה שחיוכים נמצאים בדברים הקטנים – כוס קפה מפנקת, מקלחת חמה ביום סגריר, יום עם ראות בהירה ואויר צח והיד עוד נטויה. זה הכל פה ושלנו, תמיד.. כשמחייכים פשוט הראות מתבהרת והדברים מתגלים להם. |