זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
היום השלישי (בפראג)
| אתמול לא היה כמעט איש בחדר האוכל ב-6:30, החלטנו על כן שזו השעה המתאימה גם היום. טעות. במלון, לא בונים על היום לפי אתמול. עדר ממושמע של יפאנים כבר עומד בתור ארוך באיזור המזון החם, וספיחים ממנו – באזור הקר. אני חושב לחכות כמה דקות, אלא שאז מגיעים בטפטוף מתמשך הנחשלים אחרי המחנה. חבל לבזבז זמן. אנו משתלבים. יוצאים לרובע היהודי. אנו מגיעים לבית הכנסת העתיק. המדריך שבידינו מספר שבעליית הגג נמצאים שרידיו של הגולם ההוא. אני לא מתרשם: שלשום היינו בכנסיה בה תפס פסל מריה הקדושה את ידו של גנב שניסה לפרוץ לשם, ועצמות ידו של הגנב עדיין מצויות שם ליד הדלת, לאות ולעדות. אתמול היינו בכנסיה בה עושה פסלו של ישוע התינוק נסים מאז תקופת המהר"ל ועד עצם היום הזה. בקצב הזה עוד אמצא עצמי היום או מחר עומד מול נוצה מכנפו של המלאך גבריאל – אז אני צריך להתפעל מגולם שנוצר להגנת היהודים, ואחרי זמן קצר אפילו הוא הבין שנוח יותר לפגוע ביהודים מאשר להגן עליהם? (לא, זה לא נס, יש דברים שאפילו גולם מבין). אחרי הרובע היהודי, המלא בבניינים נושאי כתובות בעברית, שרק אחד או שניים מהם אכן משמשים את הקהילה כיום, אנו ממשיכים ברגל למרכז העיר, למוזיאון. לא התעמקתי מראש בשאלה מה המוזיאון מציע. יש מוזיאון, ועוד במרכז המרכז – נכנסים. מסתבר שזהו מוזיאון לפליאונטולוגיה, מינרולוגיה, וכד', והוא גם מתהדר באוסף פוחלצים, לרבות פוחלץ צמרי של ממותה, ודבר כזה באמת עוד לא ראינו. אין לנו עניין מיוחד בצורתם של מינרלים וגבישים טבעיים, ואנו מרפרפים על הארונות הגדושים בהם. הפליאונתולוגיה מעניינת יותר, ומסביב לממותה אני עושה מספר סיבובים.אנו קופצים חזרה למלון, משום שעלינו לאשר את הטיסה חזרה, ובבהלת הכייסים שלי, קברתי את הדרכונים, יחד עם דפי הקשר, בכספת שבמלון. (בכל הימים בפראג הבחנתי רק בקבצנית מקצועית אחת, וגם היא ישבה בשקט עד שהתקרבו אליה. אז או שהצוענים בכל זאת משתלבים בחברה, או שאיני רואה את מה שהמקומיים רואים). משך שעה אנו מנסים להשיג את החברה בנייד שלנו, ולא מצליחים. יורדים לקבלה ומבקשים יפה. הם מתקשרים אליהם משולחן הקבלה, ונענים בשניה. באדיבותם, אין הם מחייבים אותנו. טוב, חוזרים לכיכר ואצלב, אותה שאנז אליזה של פראג. אשתי מבחינה בחנות C&A. היא יודעת שמה שחסר לי זו חולצה לבנה. נכנסים, ותמורת משהו כמו 35₪ אני מצטייד באחת. אשתי כבר נושבת על צוננים. היא מזכירה לי שאת המע"מ אוכל לקבל כהחזר בשדה התעופה. נכנסים לצהרים קלים ב"מסעדה צ'כית מסורתית" (בלי לדעת שמדובר ברשת, אבל גם אין בכך דבר).לא חסר מה לאכול, והמחירים גם הם סבירים. עם החשבון, מביאים לנו בעסק גדול שתי כוסיות משקה, ומסבירים לנו שזהו "בחרובקה", משקה צ'כי. אנו לוגמים, הטעם מוכר לי, משום שבתי הביאה לנו בקבוק כזה לפני שנתיים שלוש, כשהיא ביקרה שם, אלא שמה שאנו מקבלים סובל מבריחת אלכוהול. הוא חלש ממה שאנו מכירים. (הבקבוק השטוח שהביאה בתי עדיין לא התרוקן – ללמדך קצב השתיה אצלנו). לאחר מכן אנו עוד מסתובבים קצת באיזור, עד שתופס אותנו גשם חזק וממסמר אותנו למחסה לכעשרים דקות. לאחר מכן – חזרה למלון. לן דייטון, באחד מספריו על מלחמת העולם השניה, מסביר כי כאשר הצ'כים בחרו להיכנע בלא קרב, הם אולי מחלו על כבודם, אבל הצילו את ארצם מגורלן של מדינות כמו פולין, שכן נלחמו. פראג לא נהרסה כמו וורשה או רוטרדאם. ביקור בפראג מראה היטב ענין זה. הבתים כפי שהוקמו לאורך השנים, נותרו כשהיו. כל בנין הוא ציור לעצמו. בין אם מדובר במבנים מן המאה התשע עשרה, שלכל אחד מהם עיטורים משלו, ולעתים תבליטים ופסלים המייחדים אותם, ובין אם נבנו בשנות העשרים/שלושים של המאה הקודמת, בסיגנון הבינלאומי. הליכה ברחוב, או נסיעה בטראם מחייבים אותך להסתכל כמעט על כל בית, שמא תחמיץ. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עסקי מזכרות רחוקים ממני. לא חיפשתי על כן, ולכן גם לא מצאתי.
ליד בית הכנסת קיימת עמדת מכירה, אך לא התעכבתי לבדוק מה יש בה.
הסיפור על הגולם והמים מזכיר את סיפור 'שוליית הקוסם', המוכר לנו מן המוסיקה של דיקא, ולילדיך כנראה משילובה ב'פנטזיה' של דיסניי (ואם לא - אז חפש בספריות הוידאו/די. וי. די.).
מכל מקום, מוסר ההשכל של סיפור הגולם מקובל עלי. (לא מוצא חן בעיני - מקובל עלי)
אין קיצורי דרך. אין גולם שבמעשה נסים יעשה את מלאכתך (בין בהגנה, ובין בשאיבת מים).
עבוד קשה אם רצונך להצליח.
הבנתי שהגולם ("הגויילם" בהגייה אשכנזית) הוא אחד מהעסקים המשגשגים של פראג בימינו. מזכרות, תיירים - מכל הדתות, מיתוסים עממיים, פאבים על שמו, סדרות טלוןיזיה מצליחות שמאזכרות אותו ועוד.
אחד הסיפורים החביבים על הגולם הוא שהמהר"ל הזהיר את אשתו לבל תשתמש בענק השתקן והאילם לעבודות הבית.
בערב הפסח, בעת עבודה בפרך, הרהרה המטרוניתה שלא יקרה כלום אם תבקש את הגולם לשאוב מים מהבאר בדלי ולמלא את חבית המים שבחצר.
חשבה ועשתה.
לאחר כמה שעות הוזעק המהר"ל מבית מדרשו לאור הצפה בבית, שם סיפרה לו אשתו הנבוכה שבסך הכל ביקשה מהגולם קצת עזרה ואיננה מבינה כיצה הסתבכה.
ענה לה המהר"ל - ביקשת ממנו לשאוב מים, אך לא ביקשת ממנו להפסיק....
תודה רבה,
בעיר כזו, תמיד יימצאו פינות בהן לא ביקרנו.
לא חשבתי לספר הכל על העיר, ספרי ההדרכה עושים זאת טוב בהרבה.
גם ככה יצא לי פוסט על כל יום (האחרון - בסוף שבוע זה).
אריאל שלום,
מאוד נחמד הפוסט הזה על פראג, מלא חן וכנות.
מעניין לגלות שלא בכל המקומות שאתה מתאר ביקרתי אני...
אז זה אומר שנדרש פרק השלמות בעיר היפה.
בינתיים מסיבות ברורות של אחרי ניתוח אני מקורקעת,
אבל בעתיד...
ואז גם אני מאמינה שאשים לב יותר לכל בניין,
היום גם עם תאוות צילום משופרת...
(בן זוגי היקר מוזהר בזאת...)
שיהיה לך בוקר נעים ותודה על הנעימות בה התחיל.
התשובה שלי - "לא".
אבל מאחר שגם בדברים אחרים דעותי מגיעות במשאלים ל-0.4% בקושי - אז ...
לו הייתי צ'כי, לעומת זאת, סביר שהייתי טועה לחשוב שראוי להילחם. צבא חזק היה, קו ביצורים מרשים היה, והמחשבה שיתר השכנות ייכנסו ויקחו נתח, כפי שבאמת קרה עם פלישת גרמניה ליתר צ'כוסלובקיה - זה לא היה עולה על דעתי.
קוצר ראות של מנהיגים תמיד מדהים אותי מחדש.
בחרתי להתמקד בכניעתה של צכיה ללא קרב
ובכך נתנה לך את מתנת הטיול הזה.
ונזכרתי בדו שיח על בר כוכבא: כן או לא...
גם אתה נהנית?
תודה רבה.
אוי פראג...
כל אהבתי
פיני