נראה כי לאחרונה החלה אם בתי הקטנה ללכת בימי שישי לשמוע ג'אז באיזה מועדון/בית קפה.
בעבר היא ישבה בבית ב"סטנד ביי" שמא הילדה תזדקק לה כשהיא אצלי בוויקאנד. לצד הטוב שבזה (קצת מרפה , סומכת וכדו'), התחלתי פתאום לתהות עם מי בעצם היא נמצאת שם אם היא מניחה לנו כך.
אני יודע שלא תאמינו לי, אבל זו בעיקר סקרנות. נו טוב, תמיד יש גם קצת מעבר, הרי פעם נהגנו לעשות את זה יחד (-:.
כשאני מתקשר אליה לפעמים בשעות האלו (עניינים הנוגעים לילדה וכו') ומספר לאחר מכן לבתי שבקושי שומעים את אימא בגלל הרעש של המוסיקה, היא עונה לי "אה, זה הבית קפה הזה עם הג'אז". גם היא בקנוניה?
אז מבלי ש-D יודעת על כך, אני מקדיש לה את שלושת קטעי הג'אז שכאן, אותם אני יודע שהיא אוהבת.
הראשון, עם שלישיית ביל אוונס, "הקלאסיקן" שבין הג'אזיסטים.( משמו נגזרה גם כותרת הפוסט).
השני, Modern Jazz Quartet עם הויבראפוניסט הנהדר מילט ג'קסון .(מתנצל על ה"מסביר" והחריקות בהתחלה , אפשר להתחיל ישר מ:40). בקטע הנקרא 'דג'אנגו' ומוקדש לגיטריסט הצועני הנפלא.
השלישי , מתוך אלבום שהוא חובה לכל חובב ג'אז, somethin’ else , שעטיפתו מוקרנת בפתיחת הקליפ.
בהשאלה מאלבום שיש לי , הנקרא jazzin’ the blues , האם מה שיצא לי כאן הוא- bluesin’ the jazz ?
|