כותרות TheMarker >
    ';

    Boriship - יצירות, רגעים מוזיקלים ומחשבות

    כל הזכויות שמורות (c)

    טרילוגיית "צלול". חלק שלישי: אנחנו

    22 תגובות   יום חמישי, 27/5/10, 22:15


    חלק ראשון: אני

    חלק שני: את

     

    19.05.10

    ועוד שמונה ימים

     

     

    טרילוגיית "צלול". חלק שלישי: אנחנו

     

    חוט מחבר בין שנינו, נטול עכבות של מכשולים,

    הורדו ממנו כל אטבי זרות, אפילו הקצה מרגיש שייך.

    הוא שהבאני עד אליך, או שקירב אותך אלי.

    בעוד נשימותיי תופסות אוויר, בדרך שעשיתי עד הלום,

    אנחנו כבר עומדים מחובקים, וזהו תחילתו של יום.

     

    המבוכה פנים רבות לה, המתוחות מהן בוהות בנו כרגע.

    על מה הן מסתכלות, על מה חושבות הן וחולמות.

    אולי מייעדות הן לנו, מפגש שלא תכננו מעולם?

    וכמה שנדרוש מהן לומר, לרמוז, לפלוט איזו מילה

    כך ישתקו הן, ישאירו לנו לגלות את התשובה.

     

    חיבוק היווה מסלול נגיש לריח גוף להתערבב בעמיתו.

    שלי הריח את שלך, הזמין אותו לבליינד דייט ארומטי.

    "זה בליינד? אתה הכי מוכר לי בעולם", ריחך הפתיע ונדם.

    אני ואת מתבוננים בהם, תמימי הגוף, שטופי זיעה.

    בהסכמה שקטה נותנים לריח החדש להתארח בריאה.

     

    תראי, אפרסקים נופלים אצלך בחדר, עורך כבר מאמץ אחד!

    או שזוהי רק ידי שמלטפת את פנייך, ומרגישה מבול.

    את צוחקת, גבולות ההתרגשות שלך כבר נפרצו מזמן.

    ליטוף, מילה חמה - צירוף שחוק בסצינת אווירה רומנטית,

    ומה אם לא רומנטיקה עכשיו, רק אהבה שרמנטית?

     

    אוהב, אוהבת, אוהבים - בלי מסגרות, בלי הגדרות כובלות.

    יש "קרפה דיאם" באוויר, כדאי לחיות למענו.

    סוגר את פי, נותן מנוח לשפתיים החושקות.

    שתיקה שווה זהב, זהב שווה דפיקות הלב של שנינו.

    אני ואת כמודדי הפעימות, נצליח לחבר ביננו.

     

    ראשך מונח על החזה, מקשיב לפעימות שלי,

    אשר רצות מהר יותר, משאוזנייך מצליחות לקלוט.

    ואז אני, מקשיב גם לך, הלב כמו סוס דוהר למרחקים.

    אין מרתון אחר ללבבות, מלבד אינטימיות בחדר.

    לכן, ניתן להם לרוץ. שינצחו, נהיה בסדר.

     

    מורידים משקפיים מפנינו, ומניחים אותן על השידה.

    מתערבבות, כמו מתעלסות, ומביטות על העולם דרכינו.

    חתיכות מתכת, גולמיות כביום היוולדן.

    המתכות שלנו הן רק הפחד, שמקדים את העירום.

    אני ואת נתיך אותן באומץ, כי אין מחר, יש רק היום.

     

    גוף אל גוף, אינטימיות שמיימית, מונחת על הארץ.

    נעים במחוזות הדיאלוג, קושרים עצמנו במגע.

    כל שנייה היא כמו דקה, וכל דקה היא כמו שעה.

    והשעה - תמצית חיים אשר חובקת זיכרון לעד.

    לכל תזזית חותמת משלה, כל אנחה משרה מנעד.   

     

    שוכבים צלולים, מערבבים חיים של אבודים ברגע של קרבה.

    שפת גוף של שניים, שגילו את עצמם מחדש.

    בגדים זרוקים מסביב, האור חצי כבוי חצי נדרך.

    לאט לאט האווירה בחדר מקרבת אל הסוף

    רואים את עצמינו שקוף, אין יותר דבר לחשוף.

     

    אז לבושים כבר, הריחות חזרו הביתה, נרדמים.

    ומה נאמר עכשיו אנחנו? המילון עוד לא מוכן.

    יש חד-פעמיות בנצח שכזה, אין נצח שנמשך אחרת.

    אולי נולדנו מחדש, אולי החיינו משהו מבפנים.

    מכאן נמשיך: לחוד, ביחד, בחלום - המקסימה והמקסים.

     

    תודה לך...

    ______________________________

    רגע מוזיקלי צלול לסיכום - http://www.youtube.com/watch?v=2qcxlQVlncE

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      שנות אור של מגע ברגע אחד....אני נוהגת לומר לעצמי
      וכעת נדמה שמתאים גם ברגעים שלך
        1/6/10 11:51:
      אני מבקר באופן שוטף קריצה, רק לא תמיד יש מה להגיב. חיוך
        31/5/10 19:29:

      צטט: ygrec1 2010-05-30 22:52:09

      וואו, ממש יפה. גם השיר וגם המנחה המוזיקלית לסיום. אז תודה. ;)

       

      שמח מאוד שביקרת! תודה

        30/5/10 22:52:
      וואו, ממש יפה. גם השיר וגם המנחה המוזיקלית לסיום. אז תודה. ;)
        30/5/10 21:08:

      צטט: אירית.מ 2010-05-30 20:07:22

      שפת הגוף.

      עונג גדול.

      שלך. משלך

      עד לכאן.

      תודה.

      ומקסים אתה.

      תודה חברה יקרה :)

       

        30/5/10 20:07:

      שפת הגוף.

      עונג גדול.

      שלך. משלך

      עד לכאן.

      תודה.

      ומקסים אתה.

        30/5/10 13:28:

      צטט: סטאר* 2010-05-30 13:25:00


      שוכבים צלולים, מערבבים חיים של אבודים ברגע של קרבה.

      שפת גוף של שניים, שגילו את עצמם מחדש.

      בגדים זרוקים מסביב, האור חצי כבוי חצי נדרך.

      לאט לאט האווירה בחדר מקרבת אל הסוף

      רואים את עצמינו שקוף, אין יותר דבר לחשוף.

       

      טרילוגיית השלמות,

      רואים שקוף רואים צלול

      רואים ומרגישים

      את האהבה

      תודה

       

      תודה רבה! האמת היא שזאת לא אהבה כזאת, אבל לגבי צלול ושקוף, אין עוררין :)

        30/5/10 13:25:


      שוכבים צלולים, מערבבים חיים של אבודים ברגע של קרבה.

      שפת גוף של שניים, שגילו את עצמם מחדש.

      בגדים זרוקים מסביב, האור חצי כבוי חצי נדרך.

      לאט לאט האווירה בחדר מקרבת אל הסוף

      רואים את עצמינו שקוף, אין יותר דבר לחשוף.

       

      טרילוגיית השלמות,

      רואים שקוף רואים צלול

      רואים ומרגישים

      את האהבה

      תודה

        29/5/10 11:27:

      צטט: עגורה לבנה 2010-05-28 23:40:46


      בוריס יקירי.

      אני נפעמת.

      פשוט נפלא!!!!!!!!

      :)

      תמי.

       

      תודה תמי :)

        28/5/10 23:40:


      בוריס יקירי.

      אני נפעמת.

      פשוט נפלא!!!!!!!!

      :)

      תמי.

        28/5/10 13:25:

      צטט: Neora 2010-05-28 07:27:18


      "יש חד-פעמיות בנצח שכזה, אין נצח שנמשך אחרת.

      אולי נולדנו מחדש, אולי החיינו משהו מבפנים.

      מכאן נמשיך: לחוד, ביחד, בחלום - המקסימה והמקסים"

       

      בכל מה שאתה כותב, יש משפט, מילים, שאליהם אני מתחברת במיוחד, והסיום הזה יש בו המון משמעות חוכמת חיים וסגירה מופלאה של הטרילוגייה,

      היה למה לחכות, אין ספק,

      אתה מלהט במילים, כותב נפלא, והגיע הזמן שתוציא ספר.

      תודה נאורה. ריגשת אותי :)

       

        28/5/10 07:27:

      "יש חד-פעמיות בנצח שכזה, אין נצח שנמשך אחרת.

      אולי נולדנו מחדש, אולי החיינו משהו מבפנים.

      מכאן נמשיך: לחוד, ביחד, בחלום - המקסימה והמקסים"

       

      בכל מה שאתה כותב, יש משפט, מילים, שאליהם אני מתחברת במיוחד, והסיום הזה יש בו המון משמעות חוכמת חיים וסגירה מופלאה של הטרילוגייה,

      היה למה לחכות, אין ספק,

      אתה מלהט במילים, כותב נפלא, והגיע הזמן שתוציא ספר.

        27/5/10 23:38:

      צטט: שושי1 2010-05-27 23:28:53

      Aug 17, 2009 3:00pm

       

       

      וואו שושי. זה פשוט מדהים. הוקסמתי :)
        27/5/10 23:38:

      צטט: irisonia 2010-05-27 23:23:08

      נפלא :) תענוג.

       

       

      תענוג שבאת :) תודה

        27/5/10 23:33:
        27/5/10 23:28:
        27/5/10 23:23:

      נפלא :) תענוג.

       

        27/5/10 23:11:

      צטט: יעלי מ. 2010-05-27 22:45:50


      שוכבים צלולים, מערבבים חיים של אבודים ברגע של קרבה.שפת גוף של שניים, שגילו את עצמם מחדש.

       

      תודה יעל :)

        27/5/10 22:45:

      שוכבים צלולים, מערבבים חיים של אבודים ברגע של קרבה.

      שפת גוף של שניים, שגילו את עצמם מחדש.

        27/5/10 22:33:

      צטט: מעיין:) 2010-05-27 22:30:52

      יצירת מופת!

      אתה.

      וואוווו...

       

      יש יצרות מופת שנכתבות אחרי אנשי מופת...כמו הפעם

       

      תודה לך

        27/5/10 22:30:

      יצירת מופת!

      אתה.

      וואוווו...

      ארכיון

      פרופיל

      The B. Land
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין