בברונקס חיפשתי תקווה יש מאין איציק צעק לו "יֶמֶן מזדיין". ואילו מייקל-כושי מניו יורק הוריד לו אימ-אימא של אגרוף "פאק אוף!"-אמרתי-"ומי יעבוד?" ואותלו שלנו אכול הכבוד הכניס גם אותי לאותו עסק צנחתי מטה נוטף דם כמו רסק. מקלל את הרגע שהגעתי לכאן, סחבק אומן! סחבק שחקן! נוגס בתפוח-רק בין מובי למובי, מתחקר חיים-עובד במובינג! עם עוד כמה ערסים והוֹדי ומייקל, היו ימים אחרונים, כבר החלטתי ש"די כבר!" אז שכבנו אני ואיציק זה לצד זה, להרים רהיטים לשכב לא עוזר. מייקל התברר כאסיר...השתחרר הרים את שנינו יחד עם המקרר, התנצל בפניי, מהערס התעלם, אותו לילה הייתי צריך להצטלם, מאפרת מסטולה ניסתה למחוק סימנים, "גם ככה לא תגיע רחוק עם כאלה פנים", עוזר שדומה לשחקן סטנלי טוּצ'י בקשר צעק: אַיְי נִיד סטטיסט כושי! בריון מאיים בשביל שירביץ לי, כולם לחוצים, מחפשים, הקיצר, נזכרתי במייקל -בבוקר עשה את זה יופי. לבמאי לחשתי: "יש לי שחקן אופי, מתאים כמו כפפה, ישר מהכלא!" אותלו הגיע, התרגש כמו ילד. כאילו מה! לא ידע שכל ההפקה בתקציב של הובלה דפוקה, משרד, שתי ספות... מהשישית לסְקְוֵור, תחילה היתמם: "לא מרביץ לחבר..." צחקתי בפנים, משפשף את המצח, לפני כמה שעות- ניסיון רצח! ברגע אמת–גנב לי את הפריים, עם משחק אותנטי קשה להילחם . כל פצע על פניי כהשתקפות חייו, אחר שבוע נאנחתי, ופניי העיר- זהב! הגיע סתיו ועם בואו (זה חוק) מתמעטים, מזווי שנהב,שידות ושאר הרהיטים, אשר צפוף להם ואז נואש הם זועקים- "מקום חדש!" סיבה טובה לחתוך ובמוטל לגרבץ... גם מייקל עזב-אותו הקולנוע אימץ! אפשר להגיד במקומי...אפשר גם לשתוק... כשהבנתי את ניו-יורק כבר הייתי רחוק.
|