דימויים. זה מה שמעסיק את הפוליטיקאים רוב הזמן. הדימוי בארץ והדימוי בעולם. נדמה שהדימוי בעולם אולי פחות מעסיק את הממשלה הנוכחית ולראייה - התגובה האחרונה אל מול משט הסיוע לרצועת עזה. נכון שאנו לא מאמינים לאף אחד כשזה נוגע לביטחון שלנו, ונכון שמן הראוי לבחון את כל המטען שעל הספינות לפני שיעבור לעזה, אבל מדוע אם אנחנו הצודקים, עסוקים דוברי כל המעורבים בניסיון להצדיק ולהסביר את הפעולה? אין מה לעשות - כאשר עיתוני העולם יפיצו תמונות של חיילי חייל הים תופסים את ספינות הסיוע, שוב אנחנו ניתפס כלא אנושיים וכבלתי סבירים. ואולי היה אפשר לטפל בכל העניין אחרת?