0
שכחתי את שמו.משהו פולני קשה להגייה.כשירד במדרגות, גירד את הקיר והביט אל נעליו.הוא לבש חולצת פסים מכופתרת עד צוואר.היורדים במדרגות מיהרו להשיגו והעולים דחקו עצמם אל המעקה שלא יתנגשו בו פנים אל פנים.הוא היה נמוך ושיערו דליל. מאחד החדרים שמעתי את המזכירה צועקת על בנה הקופצני" אם לא תפסיק להשתולל אזמין מונית עם נהג ערבי שייקח אותך הביתה". כשהייתי בוועד מלא ביעוד הוא המתין בסוף התור בתנוחה של בובה פרוקת איברים. הנחפזים עקפו אותו בלי משים.בהגיע תורו הוא היה מתחרט: "פעם אחרת" ,לחש. משהו סיפר לי כי בא עם סרט קצר של 10 דקות על עיירתו שעלתה באש.הוא מבקש רק זאת-לשדר אותו ביום השואה.אלא שההנהלות למיניהן מצאו כי אין שם סיפור .רחובות זרים,סתם פרצופים,והולכים ובאים ושקט מעצבן ואין מוסיקה ולא קורה כלום.סלח לנו ,אמרו לו,זה משעמם,לא כל מה שקורה לאדם הוא מעניין. חברי הטוב(זה שאמרתי עליו כי הוא חי במים ומת בחוץ), מקפיד ללכת בצל, לפתע אורו פניו בהלכנו ברחוב.כזו קניתי -חדשה,אתה רואה. סקודה.מנוע גרמני וזולה פחד.שמתי לב שאפו מבריק.זו משחה,אמר,יש לי סרטן עור קטן. בהכירי את אשתו ייעצתי לו להשקיע את הכסף בפיליפיני. הפולני הזה היה ערירי וישב די חזק על מצפוני.משום מה לא מצאתי כוח לשוחח עמו.השקט שלו העמיק והידיעה כי הוא לא מעניין את העולם הקטינה את דמותו והוא התמעט בנוף עד שנעלם.שאלתי ידיד פולני מה איתו "הוא בהוספיס במנזר רוטרדאם.לא קיבלו בבית חולים יהודי".ניסיתי,אמר ,לשכנע את ההנהלה לשדר את הסרט לפני מותו. חרא של סרט אמרו.ספרתי להם,אמר הידיד, שהסרט זכה לפרס ראשון מהאקדמיה הפולנית לאמנות.תעשה טובה אמר לי קפוץ לבקר אותו הוא נורא העריך אותך כבן אדם,רק חמש דקות. כן,כן אמרתי ושכחתי. לחדר שלי נכנס זה היושב מולי.איזה טעות עשיתי אמר ופתח את הרדיו.הפסדתי רגעי קסם.למה ירדתי למזנון?השיר האחרון התנגן-אתה,מלאכי המיוחד.תגיד לי שאל הזבל היה פה?הוא התכוון לאיש השלישי היושב בחדרנו. בערב קראתי בעיתון מודעה שגרתית של מוסד מדעי-אנו מודיעים על מותו של צ'סטיסלב שיליט.הוא תרם את גופתו למדע. אז החמצתי גם את ההלוויה,שאלתי למחרת .לא,אמר הידיד הפולני,הוא ציווה לשרוף את השארית ולזרוק באושוויץ. אתה צוחק,אמרתי,אז מה היה שמו שאלתי שוב.שיליט,אמר.שיליט חזרתי בקול.
|