אותו השיער היה לה, סתור כזה כמו שאני זוכר. ממש אותן עיניים, חמות שקדיות צבועות במכחול....חום כהה, ריסים ארוכים ומבט מבוייש מושלך למטה. כל-כך היית יכולה להיות.
אני זוכר אותה ממש כך. אפילו העור הקטיפתי ממש דומה לשלה. וכמעט ויכולתי להרגיש את הריח שבה, המגע של ידיה הקטנות, נעצרתי לרגע. ובהיתי. פשוט בהיתי.
כמה זה קרוב. ממש כאילו את כאן, במרחק של נגיעה. ועם זאת במרחק של מיליוני מחיצות. אני יודע שזו לא את, אבל כל כך היית יכולה להיות. אני נאלם ורק מתבונן ומנסה לשבריר של שנייה לדמיין- שזו את, שאת באה, שאת קרבה. כל-כך היית יכולה להיות.
נוצר את הרגע ומתייחד איתו. מחבק אותך הכי קרוב שאני יכול בתוכי. ואחר כך מזיז את המבט שלי, ומטשטש את המחשבות, ועוצר את הדימיון- כי אני יודע כמה זה יכול להוליך עמוק.
את כל כך דומה, כל כך היית יכולה להיות. ולרגע היית קרובה. לרגע. אני נאלם. והולך. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אחחחחח עליך
מפואר יותר מתמיד
טוב שיש קצת 'את' מדי פעם
}{
כתיבתך מקסימה וענוגה.
אוהבת לבקרך יקירה.
אהובה יקרה
עונג לקרוא אותך תמיד
חיבוק וים של נשיקות
לשבוע נפלא
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
אני לא בטוח שהבנתי נכון.
בכל אופן יפה מאד
*
איריס החברה שכותבת בדרך הרומנטית ,
כתבת יפה ,
שבת שלום ותודה לכתיבתך ,
תבורכי בבריאה ,
מקסים במיוחד,
ורומנטי להפליא...
:)
איריס יקרה
שיהיה לך סופשבוע נפלא
צופית