בין הבדים
פוסטים פופולאריים
-
זה לא טריקו – זו סימפוניה
18/7/10 | 7026 צפיות
-
יש אלוהים?
29/6/11 | 1820 צפיות
-
מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות?
18/12/11 | 1055 צפיות
-
בגד או בגידה? (פוסט שישי בסדרה)
25/8/10 | 3677 צפיות
-
לא מערבבים משפחה בעסקים (?)
13/4/10 | 899 צפיות
-
מה ללבוש?
15/11/10 | 3873 צפיות
פוסטים אחרונים
- על יחסים ויחס 23/8/14
- הייתי בגן-עדן 4/10/12
- הרגל של אישתו כואבת להם 26/1/12
- בדיוק היום לפני שנה 15/1/12
- ג'נראל-פיס ג'וניור 23/12/11
- מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות? 18/12/11
כוחה של המחשבה (הקדמה)
| בני-משפחתי יצאו אל הדשא בחצר לשאוף עוד מעט משלוות-השבת. פתאום, ללא שום התראה מוקדמת, הר-געש התפרץ בתוכי. גופי היה קטן מלהכיל את התופת. התקף-החרדה שיתק אותי. תוך זמן קצר מצאתי עצמי עטופה בזרועות אמי: "אני יודעת מה קורה לך. הנה תרופה שתרגיע". בלעתי את הגלולה הצהובה. ונרדמתי. התעוררתי למחרת. אמא אמרה שקבעה פגישה עם פסיכיאטר למחרתיים. הר-הגעש חזר לפעילות. גלולה צהובה קטנה השקיטה את הלבה. נרדמתי שוב. התעוררתי. הר-געש. גלולה צהובה, וכך הלאה, עד הפגישה עם הפסיכיאטר. הוא שאל אותי שאלות שפסיכיאטרים שואלים. רשם מרשם ל-3 תרופות, וקבע לי פגישה לשבוע הבא. המחשבה שאני ב"ידיים מוסמכות" נסכה בי תקווה שהתופעה תחלוף. אבל לתרופות שרשם המומחה לא הייתה שום השפעה עלי. חזרתי לתרופה של אמא: אסיוואל (ואליום) 5 מיליגרם. בפגישה השנייה הוא שאל שוב שאלות שפסיכיאטרים שואלים. לא מצאתי שום קשר בין שאלותיו לבין תחושותיי. לכן לא היה טעם להמשיך להיפגש איתו. הפחד מהתפרצות נוספת של הלבה הרותחת איים עלי. הגלולות הצהובות הגנו עלי מפני האימה, והפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי. מעת לעת בצבצה השאלה: מה קורה לך? מה פשר הלבה הרותחת המאיימת כל כך? קירות של פחד חסמו את התשובה שבקשה לצאת: הלבה היא שיגעון! הרצון להשתחרר מהסיוט האיץ בי שוב ושוב אל מרפאות השרינקים, מתחננת למצוא מזור לנפשי. הם היו שקועים בכורסאות-הידע, כאילו יש בכוחם לחולל נסים. כמהה הייתי לרכוש את הידע שלהם על-מנת לרפא את עצמי. קיוויתי לקלוט בין השורות איזה קוד, או נוסחת-מרפא, אך ניסיונותיי העלו חרס. "את תעני" ואז " נדבר על זה"... תודה רבה. עד כאן! לא היה בדעתי להפקיד את ניהול עולמי הפרטי בידי אדם זר. אולי, אם הייתי מתרשמת מהאדם היושב מולי שיש בכישוריו לנהל את חייו באופן יוצא מהכלל, אולי אז הייתי לוקחת ממנו דוגמא. האמת? – לקחתי דוגמא: הם העמידו פנים, ואני העמדתי פנים כמותם. כשניסיתי לשאול שאלות, נכוויתי מהחיוך על פניהם ומלשונם החלקה: "אני כאן 'המטפל' ואת 'הפציינטית'".
אני זוכרת רגע צלול וחד: נעלתי את דלת דירתי בקומה העשירית ושאלתי את עצמי כמה "צהובים" לקחתי היום? התשובה הייתה 36 גלולות. נבהלתי מהכמות אך מיד הרגעתי את עצמי: מה הבעיה, אני מתפקדת והכול בסדר. איש ממקורבי לא העלה בדעתו שאני ספוגה בואליום. בכיסים היו תמיד המאבטחים הצהובים היקרים שלי, מוכנים לזינוק הגנתי מפני כל רעה העלולה להתרחש עלי. במיומנות וירטואוזית הייתי מושכת 2 "צהובים" אל בין ציפורניי המטופחות ומעבירה אותם ב"נון-שלנטיות" אל שפתי, משם כבר ידעו את הדרך אל פרודות נפשי מעצמם. החמאתי לעצמי על הכישרון שלי "לשחק אותה" מתחת לאף של העולם מבלי שמישהו יגלה את סודי השמור. הערצתי את היתרון שלי על פני אחרים: יש ביכולתי לבלוע תרופות ללא מים.
עברו 13 שנים עד אותו ערב בלתי נשכח: חברה הזמינה אותי לערב-הכרות עם זוג מנחי-סדנאות למודעות-עצמית. באותם ימים, סוף שנות ה-80, התחילו לנשב בארץ רוחות "העידן החדש". הציניות שלי מול התופעה הרקיעה שחקים. אין לי מושג איך קרה הדבר שאישרתי את השתתפותי. היו שם אנשים ודברו על דברים... משפט אחד עשה לי את זה: המחשבה שלך יוצרת את המציאות שלך. נרשמתי לעבודה באופן פרטי עם המנחים, איתו ואיתה. התנסות קצרה הבהירה לי את הקשר הישיר שבין המחשבות לתחושות. נרשמתי לסדנה של סופשבוע בים-המלח. בעודי אורזת לקראת הסדנה עלתה בי מחשבה: כדאי לנסות לעבור את הסדנה ללא ה"צהובים". הבנתי כבר ש"הלבה" היא תגובה של הגוף למחשבות החולפות בתודעתי. לאורך הסדנה התפרצויות ה"לבה" תקפו אותי בכל חלקי-הגוף. המתקפות באו בסדרות צפופות, אבל עכשיו כבר לא פחדתי מהופעתן. נהפוך הוא – שמחתי, כי ידעתי שאני עומדת לנצח אותן. ידעתי שיש לי ידע שבכוחו להכחיד את האויב מגופי, מתודעתי. בהדרגה הלבה נעלמה. אושר גדול הציף אותי בכל הפוגה מהמאבק. גופי הלך ונעשה קל ומשוחרר. הבטתי על המציאות בעיניים צלולות. התאהבתי בה. התמלאתי בחשק לנוע הלאה לרקוד את ריקוד חיי.
עברו מאז למעלה מ-20 שנה.
והלבה? – כאילו לא הייתה שם מעולם. |
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על על יחסים ויחס
-
מרב 1956
בתגובה על ביקור באיתמר – פוסט מצולם
-
עינת עופר
בתגובה על הייתי בגן-עדן
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על הרגל של אישתו כואבת להם
-
מטפלת באמנות- איריס
בתגובה על מה ללבוש? (1)
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על בדיוק היום לפני שנה
תגובות (56)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואו
את מעלה נשכחות מתוקה שלי
קראתי שוב והרגשתי לככב פעם נוספת.
ניסיתי ולמרבה הפלא, הכוכב התקבל בתודה!
כנראה שמרוב התרגשות בזמנו - הכוכב נשכח.
נפלאה את.
היתה..היסוד שעליו בנית בנין חדש.
תודה גלילה,יישר כוח.ריגשת.
תודה גם לך אשכר
על תגובתך
נטרידר יקר
יש לי הרגשה שהצבעת במדויק על הPןאנטות" שרציתי להדגיש בסיפור הזה
שהוא בעצם פתיח ל"חוברת עבודה לחופש" שכתבתי.
תודה
מעומק הלב
ההדגשות לא נכונות. אני הדגשתי את כל הקטע המצוטט אבל לדה מרקר היו רעיונות משלו בנושא.
מקסים!
ובייחוד הערכתי לכך שידעת לא להשאב לדוקטורינה הפסיכיאטרית, זה לא מובן מאליו!
כמו גם לעבור את חומת הציניות ולעשות בעצמך לעצמך.
הם היו שקועים בכורסאות-הידע, כאילו יש בכוחם לחולל נסים. כמהה הייתי לרכוש את הידע שלהם על-מנת לרפא את עצמי. קיוויתי לקלוט בין השורות איזה קוד, או נוסחת-מרפא, אך ניסיונותיי העלו חרס.
"את תעני" ואז " נדבר על זה"...
תודה רבה.
עד כאן!
כל כך מדויק...
תודה
:-)
מור אהוב שלי
אנחנו נשב ליד הנחל
נשתה לימונענע קפואה בקיץ
ונדבר טאו
נכון?
בלילה ביליתי שעות בקריאת הפוסטים שלך
מי צריך חכמה כשיש
טאו
חיבווק גדול
שמחה שפגשתי אותך
זה קרה בתגובות אצל
דיוטימה
המקסימה
לאה'לה יקירה
תודה רבה על הביקור
והתגובה
יום נעים ורגוע
כרגע שמעתי על השתלטות צה"ל על המשט לעזה
מה קורה לנו ?!
כשקראתי....
דמיינתי אותנו יושבים בבית קפה
..................
אני יודע שלא היו לי מילים חכמות
.................
הייתי קם ממקומי
ומעניק לך חיבוק גדול
תודה ששיתפת
אופיר
אין זה קל ערך
כלל וכלל
דומה במקצת לתחושת חרדה התוקפת נשים לאחר לידה
אין אני מומחית לנתח את הגורמים
אך בהיגיון פשוט של אדם חושב
אני מקשרת את האימה הנוראית הזאת עם רגש האחריות שנופל עלייך לפתע
הטוטליות באחריותך על חיי אדם חסר ישע התלוי כל כולו בך בלבד
בסיטואציה המדוברת
מניחה אני שההתקבצות של האנשים הכי אהובים עלייך
הובלטה עובדת אהבתך להם
חששות מפני האובדן עלו בך
תקפו ביתר שאת
אמרתי תמיד לארבעת ילדי
"רוצה אני למות ראשונה, דחף אגואיסטי, לא רוצה לכאוב אובדן"
הגנה עצמית
תודה יקירה
לאה
קנולר יקירתי
לא אמרתי שאין מקום לחרדה.
אני אומרת רק שאפשר לטפל בה
כלומר לוותר עליה. לפוגג אותה
אבל לא חייבים
מה זה 2.5 מ"ג?
הצחקת אותי
תמיד כיף לי לקרוא את תגובותיך
כאן
מהסיפור שלך הכרתי אותך גם איך היית כילדה (:
סיגל יקרה
המון תודה
(האם אנחנו מכירות מהילדות?)
אורנה יקרה
"הבנת הנקרא " והניתוח שלך - מדוייקים!!!
עלי לציין שהבחנתי בדיוק שלך כשקראתי ת'פוסט שלך.
תודה ענקית
וברוכה הבאה
איזה כיף לי שאת מבחינה ב"קטנות" האלה!!!
תודההההה
גילי יקירה
מזה שנים רבות אני נהנית מכך שאין לי צורך "לשחק אותה" מתחת לאף של העולם
האמיני לי: הרבה יותר כיף בלי זה!!!
באהבה
ותודה על הביקור
והתגובה
מחשבה יוצרת מציאות.
מדהים שכילדה ידעת בחושייך לקלוט שמי שמעמיד אותך "במקומך" כגון רופא כזה או אחר, לא ממנו תבוא הישועה. בלית ברירה, הישועה התעכבה, אבל היא הגיעה וזה הדבר הכי חשוב, היא הגיעה ממקום שלא חשבת עליו - מתוכך.
גלילה, הרשמת אותי מאוד, בכוחות שלך (עוד מימי הילדות, איזו ילדה נמרה), בתבונה ובקסם ((:
אה - וגם "עבודה לחופש" זו הברקה בעיני
וואו זה כתוב נפלא ומספר גם אותי קצת
אהבתי את "לשחק אותה" מתחת לאף של העולם
אני אלופה בזה
הפעם, יגאל יקירי, יש התאמה יפה בין הפוסט שלי
לשלך
לקוראים שלי
אני ממליצה בחום להכנס לפוסט הקצרצר
הזה
להשלמת הרעיון שבפוסט שלי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1610391
צופנית יקירתי
תמצתת את הפוסט הכי שאפשר
זו מומחיותך
חולה עליך
איזה פוסט חיובי ואנושי!
מלכה, מלכה את.
תודה, נשמה טובה.
במסע החיים ,הבחירות..היכולות..התובנות..
נצחונות...
(-:
תודה שקדייה
היה זה באמת
תהליך אינטנסיבי
ומדהים
לא יודעת על איזה כדורים את מדברת
לא מכירה צהובים ולא מכירה וורודים
אצלי בבית אין אפילו אקמול
יש אומגה 3
בפורום שפעם השתתפתי
כשחברים התחילו להתחרפן בתגובות
היו אומרים להם
שכחתם לקחת את הוורודים ?
אז חלק היו כותבים אנחנו על הכחולים
ועוד
לילה טוב גלילתי
ברוטוס: אני בולע שני כדורגל
נטוס: ואני על כדורסל
..
סמדר יקירה
הספור הזה נכתב לפני כ-7 שנים
כהקדמה לחוברת
"כוחה של המחשבה"
(12 שיעורים - חוברת עבודה לחופש)
תודה
על תגובתך הנבונה
ועל המחמאה
ידידתי היקרה
ברגע שהתיידעתי לקשר הישיר שבין מחשבה לתחושה
כשנוכחתי שזה עובד
ידעתי שאנצח
ואז, כדבריך, גיליתי את הקסם.
תודה לך
לברוטוס: גם אתם בשבילי נפלאים! (על איזה כדורים אתם?)
לנטוס: אני מפחדת רק מוירג'יניה וולף
סלין יקרה
אהבתי את תגובתך
תודה גדולה
תודה רבה לך יאיר
על ביקורך
ועל תגובתך
לאבא של דיצה
אם יש אמת בדבריך - דייני
תודה לך על שהנך
כפי שהנך
עינת יקרה שלי
זו באמת היתה אינטואיציה!
כפי שכתבתי: הייתי צינית ולא הבנתי מה מושך אותי
להרשם לסדנה הזאת
תהליך הניקוי נמשך כשנתיים
היה מרתק!!!
ובעיקר משחרר
תודה לך
המקשיבה בנשים
נגיס אהובתי
הלבה נכחדה לפני 21 שנה
ואם תגיח פתאום?
אטפל באמ-אמא שלה
בינתיים
אני נהנית מהחיבוקים
הנפלאים
שלך
וואוו איזה פוסט מדהים.
שטוטית
חשפת את עצמך
המומחים יודעים שהצהובים = 5 מיליגרם
והורודים = 10 מיליגרם
כך על כל פנים זו היתה החלוקה
לפני 21 שנה
תודה על הביקור והתגובה
דיוטימה
כ"כ הרבה יש בינינו
בפרטי
אני מברכת את הרגע בו
גיליתי אותך כאן
חיבוק ענק
ותודה
פורטה אהובתי
מי כמוך יודעת מה חבוי מתחת לקושי
אני יודעת שאת יודעת
לכן אני מוצאת בך עניין רב כ"כ
אנה יקירתי
לא בקלות באה לי ההחלטה להעלות את הספור שלי
ההכרעה נפלה כאשר הבנתי שיש בו עידוד
עבור מי שעובר תופעות דומות
העיקר הוא: אפשר להכחידן לחלוטין
אוהבת אותך
תודה שהבאת והעזת להוציא ולספר איך כיבית את ה"לבה".
חשוב שהבאת והוכחת שאפשר בלי הצהובים ומיניהם.
והמחשבה שלך באמת יצרה את המציאות שלך כיוצרת מוכשרת.
זהו פוסט מדהים על סיפור מדהים.
יש הכותבים בגוף ראשון, אך לא בהכרח מתייחסים לעצמם. אם את גלילה הינך הכוכבת
אז עוד יותר נהנתי לקרוא ולהיווכח שוב בכח העצום שקיים בתוכנו,
בקסם של החיים.
ברוטוס: בלי הכדורים בשבילנו את נפלאה
נטוס: כאמור, והעיקר לא לפחד כלל
..
גלילה יקרה,
לזמן אין חשיבות.
מה שחשוב הוא שמצאת את הדרך שנתנה לך את עצמך בחזרה,
ואת השליטה בחייך מתוך אהבת עצמך.
תודה על השיתוף
התקפי חרדה... לצערנו הם חלק אינטגרלי מהמציאות היום יומית בה אנו חיים - רבים חווים זאת בצורה ובעצמה ברמות שונות - לא רבים לוקחים צעד קדימה ומודים בכך (על זה הרבה קרדיט) קראתי בעבר שנפשו של האדם יכולה לספוג עד כמות מסויימת של גירויים חיצוניים שבתקופה המודרנית רק הולכים ומתרבים
מה שאני מציע, ולא אני לא איש מקצוע בתחום, זה פשוט קצת להתנתק - אני לא מדבר על חופשה של כמה ימים - אלה על ניתוק מכוון של כמה מהגירויים החיצונים הזמינים לנו
כל הכבוד על הנכונות לחשוף ולחלוק. התקפי חרדה, כפי שאמרה נגיס הנבונה-תמיד, הם חלק מחייהם של רבים ורבות, אני מקווה שהסיפור שלך יגלה למי מהם שהם לא לבד. רק זה שווה כוכב.
המסע ארוך, מתיש ולפעמים מתסכל.
טוב שהאינטואיציה שלך שמרה עלייך והובילה אותך לאנשים הנכונים ולמקום הנכון עבורך.
אולי 13 זה מספר המזל שלך? :-)
מקווה שהלבה רחוקה ממך והלאה. וגם אם לא, היא חלק מהחיים...
חיבוק-חזק-מכל-גלולה
אין וורודים?
ותודה ששיתפת אותנו גלילתי
זה כל-כך כל-כך שאפילו לי, כ"תאומית", אבדו כל המילים.
אנא, אהובת ליבי, קבלי זאת כביטוי העמוק והאותנטי ביותר.
היי מתוקה וואחד... לאבה בוערת
כמו שריפה.
בטח יש לך לאבה ,חיובית
עוזרת ומחממת את הסביבה.
היא פשוט לא יכלה לחיות
בתוך ישותך הקטנה כשאינך
ברורה לעצמך ועדיין מחוסרת אג'נדה
של חיים.
אך ללא ספק, כשהמסלול שלך נבנה
הלאבה גולשת לה באיטיות
ומגיעה למחוז חפצה .
והיצירה מה איתה? היא הרי באה מלאבה
ואיתה את יוןצרת רעיונות ומלבישה אנשים.
מצאת בתוכך את הרב צמרורים
שיודע לשלוט ולכוון את האנרגיה הסוחפת
ליעודיה . אשרייך יקירה
פוסט חושפני,נוגע ללב ובעצבוב העדין.
גלילה היקרה,
קראתי בצימאון רב את מה שכתבת.
הנושא, למצער, קרוב ללבי, אך לא פה המקום לדבר עליו.
אני מאושרת שהצלחת להתגבר על הצהובים, ועל הפסיכיאטרים שכל מה שהם עושים, זה לתת ארסנל של "צהובים" אחרים.
אני גאה בך.
שאפו!
בידידות אמיצה, אנה