כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    קצת - על המציאות

    12 תגובות   יום שבת, 29/5/10, 18:33

     

    חברה  שלי התגרשה מבעלה לפני כעשור. למה, שאלתי אז.

    את זה, שרוצים לחיות עם מישהו, את מבינה... רוצים לחיות עם מישהו בכל מחיר, אי אפשר אחרת.  אז זה אותו דבר, אבל עם "לא" - פתאום, לא רוצים לחיות עם מישהו בשום הון שבעולם.

     

    ביידיש אומרים, א מענטש טראכט און  גוט לאכט, האדם חושב, ואלוהים צוחק - אחרי הגרושין, בעלה לשעבר חלה ומצבו הידרדר. השבוע קברו אותו.

    עד יומו האחרון, במשך עשור, היא סעדה אותו, אף שהיו  גרושים, ולא חיו יחד, ולמרות כוונתה שלא לחיות איתו. משנפטר היא מלאה רגשות אשמה, שלא סעדה אותו דיו.

     

    לא עמדה מול מחלתו, פגיעותו, שברירותו, מחלתו, גופו שכלה, פניו חסרות האונים. נכנעה לאנושיותה. סעדה אותו מחד, וכעסה עליו מאידך,  איך הוא עשה לה את זה, השכיב מרע הזה.

    האבסורד, או צחוק הגורל הוא, שדווקא מי שרצתה להיפטר ממנו, הסיט אותה במשך עשור ממסלול חייה, כפי שדמיינה אותו וריתק אותה אליו.

     

    מנין לקחה את האומץ, את הכוחות לסעוד אותו למרות רצונה להפרד ממנו.

     

    במאמר "המידות הטובות והאהבה", בפרק על האומץ, כותב ולדימיר ג'נקלביץ, (פילוסוף יהודי צרפתי) שהמעשה האמיץ קורה למרות המחשבה, כי המחשבה מעצימה  את המכשולים והפחד.

    קביעתו של ג'נקלביץ נסמכת על מאורות גדולים כמו גיתה, שלדעתו, שום דבר גדול אינו קורה לאדם בלי 'למרות' וברגסון, שהגדיר את איברי הגוף למשל, לא כעזרים, אלא דווקא כמכשולים -  העין הרואה מצמצמת את שדה הראיה, האוזן מגבילה את הנשמע והיד -  את הניתן או את המתקבל.

     

    לפני מספר ימים שוב נתקלתי בעתון, בספורה של פסקל ברקוביץ, ספורטאית אולימפית, שאבדה את שתי רגליה בתאונת רכבת בגיל 17.

    להלן ציטוט מדבריה. כשנשאלה, האם היתה מוחקת את התאונה, אילו יכלה, ענתה:

    "אני אומרת שלא, כי התאונה היא חלק ממני. יש לי עיניים כחולות, שיער מתולתל ואין לי רגליים. זה מה שמאפיין אותי. אני מאד נהנית מהגוף שלי כמו שהוא. זה שאני ספורטאית עוזר לי לקבל את עצמי. יכול להיות, שלא הייתי עושה את הדברים היותר גדולים, שעשיתי בחיים אלמלא התאונה. אני רואה את זה כשיעור."

     

    אם אחזור לחברתי, האם גם לה היה זה שעור. האם האסון שריתק אותה לבעלה לשעבר, היה בזבוז של שנותיה הטובות, או שמא היה זה ארוע בלשונו של אנרי מלדינה.

    האם למדה איזה דבר בשנות הריתוק הללו?

    האם אפשרה לה מחלתו לפענח את עצמה? את האני שלה, האני, שיצא מקליפתו לנוכח האחר בלשונו של לוינס.

    האם התהוותה מחדש לנוכח האחר?

    האם הקרע בחייו גרם לה לקרע, לסדק שאפשר לה הצצה לרקיע, פתח לה מרחב, אשנב לברוח מהכלא שלה, שהיה הרצון לברוח ממנו.

    האם נסדק  האגו שלה.  האם נפתחה אל מהותם של החיים, שהיא התהוותם המתמדת, המפתיעה, הבלתי צפויה תמיד.

    האם החכימה.

    האם בזכות שנים אלו, שהיו אבודות לכאורה, תדע לעמוד טוב יותר מול המשתנה תמיד, מול המקרי, מול החיים ומול המוות. האם תחייך יותר. האם תמצה יותר את חייה.

    האם שנים אלו פתחו אותה אל העתיד, נתנו לו  להבשיל בתוכה, לקרב אותה אל  האנושי, אל הנזיל, אל החומק מהגדרה. האם נפתחה לרוחות, לאלוהים, למוות.

    האם הוקל  או החמיר פחד המוות שבליבה.

    או שמא  הכל קשקושים חסרי משמעות. והגורל חמד לו לצון חסר פשר. והיא היתה שם במקרה, כששלח את חיציו.

    והחיצים הללו, הם "המכניקה של המציאות" כפי שקורא לה פול אוסטר, סופר המקריות."זה לא שאין לנו רצון חופשי, זה לא שאין לנו אפשרות לבחור או לתכנן, אבל ... אנחנו חיים במציאות של מקרים... שאי אפשר לחזות."

     

    בתמונה: היינו כקליפה מתגלגת. צלמה: באבא יאגה

     

    © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/10 22:18:
      הענין הוא שאנחנו לא שואלים
        4/7/10 21:16:
      בסך הכל בטווח הזה בין לידה ומיתה ניתן,אם רוצים,תמיד לשאול את השאלה שרובנו לא שואלים. מה יהייה אם?WHAT IF?????????/ לו הינו משתמשים בכלי הזה בתדירות גבוהה יותר,היינו מצמצמים באופן די משמעותי את אפקט הפליאה/הפתעה/מקריות/צחוק הגורל/אמירות של אינשטיין. ואולי חברתך היתה פועלת אחרת. לך תדע.
        3/7/10 23:25:

      צטט: dafone 2010-06-27 23:33:54

      האם שנים אלו פתחו אותה אל העתיד, נתנו לו  להבשיל בתוכה, לקרב אותה אל  האנושי, אל הנזיל, אל החומק מהגדרה. האם נפתחה לרוחות, לאלוהים, למוות.

       

      את שואלת, אבל נדמה לי שגם עונה.

       

      (אחרת, כך נדמה לי, לא הייתה סועדת אותו כל אותו עשור).

       

      פוסט נפלא.

      דפנה.

      נדמה לי שלא הודיתי לך על התגובה.

      אז תודה רבה.

      בענין החברה, אינני בטוחה 

        27/6/10 23:33:

      האם שנים אלו פתחו אותה אל העתיד, נתנו לו  להבשיל בתוכה, לקרב אותה אל  האנושי, אל הנזיל, אל החומק מהגדרה. האם נפתחה לרוחות, לאלוהים, למוות.

       

      את שואלת, אבל נדמה לי שגם עונה.

       

      (אחרת, כך נדמה לי, לא הייתה סועדת אותו כל אותו עשור).

       

      פוסט נפלא.

      דפנה.

        30/5/10 20:57:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-05-30 08:41:25


      הינה כאן תוכלי ללמוד ולהבין

      את עניין הכוכבים:)

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=413412

      אין כמוך!

      תודה רבה וערב טוב

       

        30/5/10 20:56:

      צטט: אחר40 2010-05-30 20:05:00

      אומר לך מה נסיוני הלא דל בנושא אומר .

       

      אדם שווה בדיוק כמו שהמילה או המעשים שלו  .

       

      כך חינכו אותי , ולפעמים זה עולה ביוקר .

       

       

      האם זה אומר שהשנים לא בוזבזו ...?  לא ! יש סיכוי סביר שהם בוזבזו , לפחות חלקן , זה חלק מהעסק כנראה .

       

       

      לגבי החלטות ....

       

       

      לטעמי אין דבר כזה החלטות , אנחנו מחליטים החלטות עם כוונה לתוצאה מסויימת , אבל לעולם התוצאה היא לא כמו זו שתיכננו .

       

      וככול שעובר זמן רב יותר מרגע ההחלטה המקורי , כמו בניסוי פיסיקלי , הטעות הולכת וגדלה .והמרחק בין הכוונה למציאות גדל

       

       

       

      האם אי פעם בראיה של 10 שנים לאחור, החיים שלך התגלגלו כמו שחשבת שיתגלגלו אחרי החלטות "עצמאיות " לכאורה ?

       

       

      אני מאמין שלא .

       

      העולם מתנהל על פי מכניקת הקוונטים  , שזה אומר בעיקר חוסר וודאות ...

       

      וכל עניין "ההחלטות "  הוא  סוג של אשליה שבני האדם שוגים בה  , בדיוק כמו האמונה בדת , זה נועד להכניס סדר למוח האנושי

       

      שאצל רובנו מתקשה מאוד לתמודד עם אקראיות 

       

      מסכימה עם כל מלה. ההחלטות אינן אלא בדיחה.

        30/5/10 20:05:

      אומר לך מה נסיוני הלא דל בנושא אומר .

       

      אדם שווה בדיוק כמו שהמילה או המעשים שלו  .

       

      כך חינכו אותי , ולפעמים זה עולה ביוקר .

       

       

      האם זה אומר שהשנים לא בוזבזו ...?  לא ! יש סיכוי סביר שהם בוזבזו , לפחות חלקן , זה חלק מהעסק כנראה .

       

       

      לגבי החלטות ....

       

       

      לטעמי אין דבר כזה החלטות , אנחנו מחליטים החלטות עם כוונה לתוצאה מסויימת , אבל לעולם התוצאה היא לא כמו זו שתיכננו .

       

      וככול שעובר זמן רב יותר מרגע ההחלטה המקורי , כמו בניסוי פיסיקלי , הטעות הולכת וגדלה .והמרחק בין הכוונה למציאות גדל

       

       

       

      האם אי פעם בראיה של 10 שנים לאחור, החיים שלך התגלגלו כמו שחשבת שיתגלגלו אחרי החלטות "עצמאיות " לכאורה ?

       

       

      אני מאמין שלא .

       

      העולם מתנהל על פי מכניקת הקוונטים  , שזה אומר בעיקר חוסר וודאות ...

       

      וכל עניין "ההחלטות "  הוא  סוג של אשליה שבני האדם שוגים בה  , בדיוק כמו האמונה בדת , זה נועד להכניס סדר למוח האנושי

       

      שאצל רובנו מתקשה מאוד לתמודד עם אקראיות 


      הינה כאן תוכלי ללמוד ולהבין

      את עניין הכוכבים:)

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=413412

        30/5/10 08:30:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-05-30 08:24:07



      "המקרה הוא הדרך

      שאלוהים בוחר בה

      כשהוא רוצה להלך

      בעילום שם."

      אלברט איינשטיין

      כל השאלות הנשאלות כאן

      הן בגדר פוטנציאל

      או שכן או שלא....

      עליהן תוכל להשיב חברתך

      אם היא לקחה את העשור

      כשיעור לחיים ולהמשכם.....

      שבוע נפלא*

      דביחיוך

      תודה. גם היא מתלבטת. תוכלי להסביר לי את איך פועלת שיטת הכוכבים? נגמרו ה-*. מתי הם נגמרים ולמה?

       



      "המקרה הוא הדרך

      שאלוהים בוחר בה

      כשהוא רוצה להלך

      בעילום שם."

      אלברט איינשטיין

      כל השאלות הנשאלות כאן

      הן בגדר פוטנציאל

      או שכן או שלא....

      עליהן תוכל להשיב חברתך

      אם היא לקחה את העשור

      כשיעור לחיים ולהמשכם.....

      שבוע נפלא*

      דביחיוך

        30/5/10 08:13:

      צטט: anaatti 2010-05-30 06:26:16


      "זה לא שאין לנו רצון חופשי,

       זה לא שאין לנו אפשרות לבחור או לתכנן,

      אבל ... אנחנו חיים במציאות של מקרים... שאי אפשר לחזות."

      זה נכון ,,,ובכל אחד ואחד מהמיקרים הבלתי צפויים או חזויים, עדיין הבחירה יכלה להיות אחרת,

       כמו למשל,  במקרה של האשה שסעדה את ליבו של הפרוד שלה,ואולי זה ניתב לה דרך מסויימת בהמשך חייה,

       איך היו חייה לו בחרה לא לעשות זאת..?

      ובכלל אנו חיים עם הבחירות שלנו בכל מקרה שהשפיעו על התנהלות חיינו ,,

       נושא בהחלט מעניין,,

       

      לצערי אני נטולת *

      תודה על התגובה. נכון, יכלה גם לכאורה שלא לטפל בו, אבל האמיני לי שלא יכלה, כי למרות הבחירה, האופי הוא שהכתיב לה את התנהגותה. אז האופי הוא הגורל.

       

        30/5/10 06:26:


      "זה לא שאין לנו רצון חופשי,

       זה לא שאין לנו אפשרות לבחור או לתכנן,

      אבל ... אנחנו חיים במציאות של מקרים... שאי אפשר לחזות."

      זה נכון ,,,ובכל אחד ואחד מהמיקרים הבלתי צפויים או חזויים, עדיין הבחירה יכלה להיות אחרת,

       כמו למשל,  במקרה של האשה שסעדה את ליבו של הפרוד שלה,ואולי זה ניתב לה דרך מסויימת בהמשך חייה,

       איך היו חייה לו בחרה לא לעשות זאת..?

      ובכלל אנו חיים עם הבחירות שלנו בכל מקרה שהשפיעו על התנהלות חיינו ,,

       נושא בהחלט מעניין,,

       

      לצערי אני נטולת *

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין