לתלות את נעלי הקופירייטינג. לתלות את העט והמחשבות. לקמט את קופסת המרלבורו ולזרוק לפח.
לתלות את אחרון הזכרונות של חנוכיה עם סופגניות, כתיבה והרבה מחיקות.
לתלות בעיניים כלות את הבריפים, השיעורים, השעות הארוכות.
לתלות את החיוך הקפוץ בזוית הפה.
לתלות את ימי חמישי של חורף או קיץ, עם נס קפה בפינה ליד החלון, בבניין הזה בשכונת מונטיפיורי.
לתלות את החיכיון לשיעור על הספה הקטנה, מול השירותים.
אני תולה את כל העבודות שמעולם לא אמרת לי לתלות.
לתלות, רגע לפני שמכבים את האורות.
זה סיכום השיעור הפעם. אחד אחרון.
לזכרה של תרצה גרנות |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לגמרי. תודה על הביקור :)
יופי!לתלות!
אני חושבת שרק מי שהכיר אותה, ובעיקר כתלמיד. יכול להבין את עוצמת האובדן.
יכול להבין את החיל והרעדה ואת תחושת העילגות שמלווה כל הספד שנכתב עבורה.
אני בטוח שהיא רואה את הכוכב שלך.
תודה.
אמן
שתנוח על משכבה בשלום
כואב
כתוב ברגישות