רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
מעיין הנעורים -הסיפור הרומנטי של מוצאי שבת -בהשראת ציור של רפאלה מהקפה
זקיינה ישישוביץ הייתה היחידה בעיר שלא נסעה למעיין הנעורים. בגיל 65 ממש לא הזיז לה ששערה היה לבן כולו, פניה חרושי קמטים, וגווה שחוח. "אני זקנה גאה", חזרה והדגישה בפני כל הטרדנים שעצרו אותה ברחוב, ופניהם חלקות, וורודות כעכוזיהם של נכדיהם. "אין לי שום עניין לחזור אחורה ולהיות צעירה. למיטב זיכרוני הייתי נערה תמימה וטיפשה להחריד! ".
"אוי, באמת, זקיינה, את פשוט מפגרת!", נזפו בה חברותיה שוב ושוב. "מה הבעיה בשבילך לגייס עשרת אלפים דולר לנסיעה של סוף שבוע למעיין הנעורים? הלא זה אפילו לא עשירית המחיר שעלה לך הטיול מאדים בקיץ הקודם!". אך זקיינה עמדה בסירובה. "זה לא הכסף, פשוט טוב לי ככה!".
"טוב לך ככה? את זה תספרי לסבתא, אם תמצאי אחת כזאת חוץ ממך!", המשיכה חברתה הטובה עלמה להתווכח אתה ללא ליאות. "מה כל כך טוב בלהיות זקנה בודדה שחיה לבד, ואין לה אפילו מי שייתן לה כוס תה כשהיא חולה?". "אין לי שום בעיה להוציא מהקופסה גלולת תה ולבלוע אותה בעצמי, בלי עזרה", התרסיה זקיינה בטון המרדני המוכר והלא חביב שלה. "אפשר לחשוב שאנחנו בשנות האלפיים המפגרות שאני צריכה בן זוג כדי לא לפחד להיות לבד. הלו, תנחתו לקרקע, השנה היא 5010! המילה בן זוג כבר נמחקה מהמילון לפני יותר מאלף שנה!".
עלמה הנידה בראשה בייאוש. כלום לא יעזור. זקיינה העקשנית לא תזוז מדעתה. בשעה שכל חברותיה מבית הספר היסודי יוצאות לפאב לשתות בירה עם גברברים צעירים ומוצקים, זקיינה הולכת לישון בשעה 9 , אחרי שקראה את הספר האלקטרוני היומי שלה ולקחה גלולת קקאו לפני השינה. בבוקר, כשחברותיה עדיין נהנו משנת היופי שלהן עד הצהריים, מתפנקות על סדיני סאטן בוהקים בזרועות הגברבר התורן לאותו לילה, זקיינה כבר הייתה בגינה של ביתה, גוזמת את שיחי הוורדים שלה, ונושמת בהנאה את ריחם המתקתק, כשפיה הפעור מעונג חושף שתי שורות שיניים צהובות כמו השמש מעליה.
משהו דראסטי היה צריך להיעשות. לאחר שדנו בכך על עשרות כוסות בירה מקציפה,הגיעו חברותיה של זקיינה להחלטה הגורלית לשנות את גורלה. עלמה, נערית, בייבי, וצעירונת רקמו בחשאי את המזימה המושלמת. לצורך זה הזדקקו לגבר מרשים במיוחד. אחד שזקיינה תילכד ברשתו. גברון היה הבחירה המושלמת. רחב כתפיים, משורג שרירים, בטנו שופעת ריבועים קשים, מוצקים, חיוכו מסנוור. הוא היה בן 70, אך זאת ידעו רק חברותיה של זקיינה, שהיו אתו בגן הילדים. מאז ביקר במעיין הנעורים החליף נשים כמו גרביים, ומיותר לציין שכולן נראו כמוהו – חלקות פנים, מתוחות עור, לבנות שיניים. כן, גברון יעשה את העבודה בלי בעיה.
אלא שגברון לא כל כך שש לקבל עליו את המשימה. "מה? להיכנס למיטה עם הסבתא המגעילה הזאת?", קרא בשאט נפש. אולם שיחת שכנוע ידידותית שכללה חבילה מרשימה של שטרות של אלף דולר שתחבו לכיסו, ריככו את לבו. אחרי הכול, מי אנחנו בעולם הזה, אם לא נעשה איזה מעשה טוב פה ושם, אם לא נגיש עזרה לזולת, בייחוד כשמובטחת לנו ערמה אפילו יותר גדולה של שטרות לאחר ביצוע המעשה הנאצל?
גברון ניגש למלאכה בהתלהבות ובלהט. הוא הזליף על עצמו את האפטר שייב של הנכד שלו, "וואן מיליון", הריח הכי צעיר שהכיר, השחיל את גופו הבנוי לתלפיות בג'ינס שקנה בחנות "עד שש עשרה", ונעל את נעלי ה"נייקי" החדישות שלו. כך, בריחוף קליל אך גברי, ארב לזקיינה בטיול בין הערביים הקבוע שלה בשדרה. "במקרה" ישב על הספסל שעליו התיישבה. "במקרה" פתח עמה שיחה , כשהוא מצויד היטב בנושאים המעניינים אותה. "במקרה" סיפר לה כמה הוא בודד, כמה הוא כמה לבת זוג כמוה...
זקיינה המופתעת לא ממש הבינה מה הולך כאן. על פי אוצר המילים שלו שהיה נרחב בהרבה מ"וואלה!", "סבבה? סבבה!", ו"אני הכי ברגוע, אחותי", קלטה מיד שלפניה בוגר "מעיין הנעורים". מה שהתקשתה לתפוס, הוא, מה בדיוק הוא רוצה ממנה...
אך גברון, נאמן למשימתו, המשיך לעמול ללא ליאות. עוד מפגש, עוד שיחה, מגע יד קליל, התעניינות, איכפתיות. איזו אישה תעמוד בפני זה? אט אט חשה זקיינה, שהיא מחכה למפגשים האלה בשדרה. כשהגיע הסתיו והאוויר הפך צונן מדי לטיולים, ניאותה אפילו להתכרבל עם גברון על הספה מול האח האלקטרונית בביתה, ולקרוא יחד אתו את הספר היומי על גבי צג המחשב. גברון התגלה כאינטלקטואל אמיתי, בעל מחשבה חריפה ושכל שנון. בן זוג הולם לגמרי לזקיינה. כשהגשם הראשון תופף על הגג, כבר היה לבה של זקיינה משועבד כליל.
חברותיה של זקיינה עשו עצמן כמתלהבות מהגברבר המקסים. "וואו! שווה לגמרי!", צייצו בהתפעלות, כשהן קורצות לו מאחורי גבה. "רק חבל שאתם נראים כמו סבתא ונכד...". זקיינה ניסתה לאטום את אוזניה, שעדיין הפגינו שמיעה מעולה, אך ללא הועיל. המשפט חלחל לדמה כמו ארס הזוחל לאיטו.גברון מצדו, בתחכום מופלא, לא הזכיר כלל את קמטיה. "את בשבילי מיס תבל, סבתא'לה!", היה אומר לה שוב ושוב, כשהוא שופע שמות חיבה כלפיה כגון "סבתיק", "זקיינצ'יקית", ועוד.
שנתה של זקיינה החלה נודדת, ושום גלולת קקאו לא עזרה לה. היא יכלה לראות את מבטיהן המעריצים של צעירות בגברון שלה, והפחד והקינאה חילחלו לחייה השלווים כמו רפש לתוך מים צלולים. לבסוף לא יכלה עוד. "אני נוסעת למעיין הנעורים", הודיעה. גברון ניסה למחות בקול חלוש, כשהוא חוזר ומחמיא לקמטיה עתירי ההבעה, לשערה הלבן, המונח כמו כתר חוכמה על ראשה, לצבע הכחול, היפהפה של ורידיה הבולטים על רגליה הלבנות. אך זקיינה הייתה נחושה לנסוע.
מעיין הנעורים היה מקום יפה להפליא. זקיינה חשה שרוחה נוסקת לגבהים, כשהתבוננה במים הצלולים, שמזרקה תמידית ריססה נתזים בכל צבעי הקשת לכל צד, וגשם אינסופי של ורדים הומטר בעדינות של נוצה בכל שעות היממה על כל הטובל במעיין. כמובן, הדברים לא היו פשוטים. אי אפשר היה סתם לטבול במעיין הנעורים. הדבר חייב טקס רשמי, ומאות שנים נדרש כל טובל לעמוד בכללי הטקס . זקיינה הולבשה בשמלת משי ורודה, ארוכה, ושערה נצבע בנצנוצי זהב, וסורק למפל חלק שגלש על כתפיה.
היה עליה להיכנס אל מתחת למזרקה, אל מתחת למטר הוורדים, לעצום את עיניה, להתכוונן היטב, ואז, שלמה עם משאלתה, היה עליה לטבול שלוש פעמים במים הקרים כקרח, כשדמותה הצעירה עומדת לנגד עיניה.אם התמלאו כל התנאים הללו, הייתה זקיינה אמורה לצאת מן המעיין כשעלומיה שוב עמה.
זקיינה עמדה מתחת למזרקה, לבושה בשמלה ורודה והתבוננה במטר הוורדים שריחף, כמו חלום, מסביבה. עורה בהק בכל צבעי הקשת מרסיסי המים שהותזו מן המזרקה. בעיניים עצומות ניסתה לדמיין את דמותה הצעירה, כשהיא מנסה לשחזר אותה מאלבום הזיכרונות שלה. מוסיקה חרישית נשמעה באוזניה, וריח הוורדים סחרר את ראשה. שוב צעירה....היא דמיינה ודמיינה, אך למרות מאמציה, כל שיכלה לראות היה את דמותה העכשווית, לבנת השיער, השחוחה והקמוטה.
רחוק משם, בביתה, ארז גברון מזוודה והתכונן לעזוב. חבילה שמנה של שטרות בני אלף דולר כל אחד, הכבידה על כיסו. הוא נעל את הדלת ויצא בצעדי פנתר החוצה, אל החופש.
מתחת למזרקה המשיכה זקיינה לראות את דמותה הישישה מול עיניה: דמות עקשנית, קמוטה, המסרבת להתחלף.דמותה חייכה אליה. למרות השיניים הצהובות היה זה חיוך שמח, מאיר, מסופק. החיוך חלחל אל תוך גופה של זקיינה כמו יין, הרחיב את עורקיה, את לבה, ועורר בה צחוק בלתי נשלט. כך עמדה וצחקה מתחת למזרקה. אישה זקנה צוחקת צחוק מתגלגל ללא הפסקה.
בשדרה בה פסע גברון עם המזוודה, הרגיש דחף לשבת על הספסל "שלהם". הספסל נראה ריק ומיותם בלי זקיינה. גברון חש עצב מחלחל אל כל תא בגופו, ורטיבות מוזרה בזוויות עיניו. הוא נשא עיניו למעלה, אך לא ירד כל גשם. כבדות משונה ירדה עליו והוא לא הצליח לקום מהספסל.
זקיינה ירדה מהרכבת ופסעה אל ביתה דרך השדרה. לא היה קל ללכת, במיוחד כשטקס הנעורים לא הצליח. אך היא הלכה וצחקה, צחקה והלכה, עד שהבחינה במישהו יושב על הספסל "שלהם". היה זה אדם לבן שיער, קמוט כולו, גוו כפוף, ומזוודה לרגליו. הוא הרים את עיניו, וחיוכו המסנוור האיר את השדרה כמו מגדלור. "זקיינה אהובה שלי!", קרא בקול רועד."התגעגעתי אליך כל כך!".
* הסיפור נכתב בהשראת ציור של רפאלה, חברתנו מהקפה (מצורף בזה) ובמיוחד בהשראת תגובתו של "מהפכן" לציור http://cafe.themarker.com/view.php?t=1610726
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |
תגובות (70)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני אתך במאה אחוז!
זקיינה ישישוביץ...
זקיינה ישישוביץ
כבר השם שבחרת ענק
נו היום אין סיפור?
שבוע טוב אלומה
}{
כל החיים שלנו אנו טורחים להגיע לגיל מבוגר, לחיות כמה שיותר
וכאשר משיגים את המטרה מנסים להיראות "צעירים"
איזה כיף להיות זקן מקומט עם עבר עשיר ועתיד קצר
נהניתי מכל רגע לקרוא את תגובתך, שנכתבה בלבך וברוחך...
רציתי להראות מה עושה לחץ חברתי מצד אחד, שזה הקליפה, ומצד שני, במהות, כאשר עושים פעולה שלא שלמים אתה, היא פשוט לא מתבצעת, כי יש אופוזיציה בפנים....הסוף שאתה מציע הוא לא ברוח האופטימיות הניצחית שלי שהאהבה מנצחת,לכן הוא נפסל על הסף... תודה על ביקורך המענג והמאלף, ומקווה שנהנית בחו"ל...חסרת לנו!
חן חן לך, אורח יקר, על ביקורך המענג בבלוג שלי! שוב בכל עת!
אין ספק, מקורי:
האהבה מנצחת את הכל. גם את הנעורים.
אגב. תארי לעצמך שכולנו היינו חיים לנצח. אוּפס... לא היה נשאר מקום לדורות הבאים.
לכן קיויתי שיהיה לגיבורת הסיפור, אולדה ענתיקוביץ', את העוז ושאר הרוח לצאת נגד הזרם והאופנה, אבל היא הובסה בידי חברותיה (פשושיתא, עלמא, זעירא, קטינא, ינוקתא, סמרקצ'ה, פטיטה וינגה), איזה מזל שלא הצליחה "להצעיר".
עכשיו תארי לעצמך שחתיארה היתה מצעירה, בעוד שזַכַרון הזדקן כך פתאום וללא סיבה על הספסל (או שגם לספסל הזה יש כוחות מיוחדים הפוכים - ספסל האיג'ינג). איזה סוף קורע זה היה יכול להיות.
את כל פעם מתעלה על עצמך. מה יהיה?
נהניתי מאד וחייכתי כל הדרך אל סוף הסיפור.
כל הכבוד
*
אלומה את רוקמת ממילים סיפור נפלא
מאפשרת שחוש כמו באגדה
כי את קוסמת לא קטנה
עם יכולות שקיבלת מבורא במתנה
התמונה של רפאלה המדהימה
משתלב בסיפור כאילו נולד בבריאה
נהנתי מכל רגע לבקר אצלך
לגעת בכתיבה וברוחך.
שבוע מבורך יקירה!!!
ספור מ-ק-ס-י-ם !
עדיין הולכים עם ג'ינס?
מרשים.
סיפור קסום ומקסים ומתי כבר יוצא הספר?
חחח הכי נכון!
נו, אם יש לך תקציב של אלפי דולרים לזה, סחתיין...
ונעל את נעלי ה"נייקי".....
ידעתי שזה שם נצחי...(:
*קסם של סיפור בהשראת הציור של רפאלה.
אהבתי מאוד.
שבוע טוב.
כוכב *וגם פרח.
אלומה ספור ענק,
אילנה
אני ממתינה למעיין הנעורים בגלגול הבא
עדיף על סכין מנתחים............אני בעד!
פוזית*
ברוכה השבה, דליה יקירה, התגעגעתי לתגובותייך הקסומות!
כל מה שתיארת הוא נכון ומדויק אבל אלה בכלל לא תכונות של צעירים...רוב הצעירים שאני מכירה מקובעים לגמרי...אני מורה בתיכון ופוגשת בני נוער יום יום לשעות רבות. הם יותר מרובעים ממני!!! יכולת הכלה אמרת? לא ממש ראיתי...אהבת הזולת? הם מלשינים ללא הרף על חבריהם שלא הכינו שיעורי בית, מכים ומקללים אותם באהבה עזה, כנראה....יכולת למידה? כל מה שאני רואה אצלם זה כלל לא יכולת למידה, אלא יכולת למידה לבגרות בלבד...כל מה שנוגע ללמידה על דברים אחרים,הם נעולים וחתומים....שמחת חיים ורעננות??? כשאני מקריאה בהתלהבות איזה סיפור ועיניי נוצצות משום התובנות שבו, הם מסתכלים בי במבט כבוי ושואלים -המורה,מה את מתלהבת? כולה סיפור... אושר ואופטימיות אמרת? חבל שאת לא שומעת את משפטיהם הפסימיים הקבועים -"אני לא עובר את המבחן הזה...אני בטוח לא אתקבל ליחידת עוקץ....בטח יירד גשם בטיול....
לסיכום, ההיבטים הצעירים שמנית בזיקנה, הם דווקא היבטים שרק זקנים יכולים לבצע. כי רק מי שעבר כברת דרך במסגרות מקובעות , יכול ורוצה להיות גמיש. רק מי שעבר כברת דרך בחיים, מבין שכל המטרות שחשב שהן חשובות כשהיה צעיר,הן ריקות לעומת המטרה האחת בעלת הערך, והיא -להיות מאושר בחיים האלה, כי מי יודע כמה זמן יש לנו...
כן, הארכתי בתשובתי, אבל מה לעשות, אני מתלהבת....אחד מסימני הזיקנה הבולטים שלי...חחח
אלומה סיפור נוגע לנשמה...בה אין גיל...יש רק הוויה!!!
זקיינה ירדה מהרכבת ופסעה אל ביתה דרך השדרה. לא היה קל ללכת, במיוחד כשטקס הנעורים לא הצליח. אך היא הלכה וצחקה, צחקה והלכה, עד שהבחינה במישהו יושב על הספסל "שלהם". היה זה אדם לבן שיער, קמוט כולו, גוו כפוף, ומזוודה לרגליו. הוא הרים את עיניו, וחיוכו המסנוור האיר את השדרה כמו מגדלור. "זקיינה אהובה שלי!", קרא בקול רועד."התגעגעתי אליך כל כך!".
עשית לי את היום....הסיפור פשוט מציף בי אירועים קסומים מהחיים היפים, כאשר האסימונים נופלים ומבינים את משמעות החיים האמיתית!תודה
*
איזה סיפור....
ואני מסכלת ומסתכלת בציור שהיה לך להשראה אולי גם לי יצא ממנו סיפור...:-)
בזיקנה כזיקנה אין שום יופי מיוחד. היופי שאת מכוונת אליו הוא דווקא בהיבטים "צעירים" של הזיקנה, ולמרות הזיקנה כמו: אי קפיאה על השמרים, רעננות, מחשבה בהירה, שמחת חיים, יכולת הכלת ואהבת הזולת, יכולת לתחושת אושר ואופטימיות, יכולת למידה, חוסר קבעון מחשבתי ורגשי.
אהבתי וכיכבתי!!!
שבוע טוב אלומה
מעולה.
יופי של השראה קיבלת מהציור של רפאלה.
יצא לך סיפור אדיר.
****
סיפור פלא.
***
אחסן מיני אלף כאוכאבין...
:):):):):)
אלומה,
מדהימה כתמיד ומתעלה על עצמך
בכל פעם.
דמיון יקר ערך ומופלא!!!
סיפור מעורר השראה ומחשבה.
ממש נהנתי.
ת ו ד ה.
שיהיה לך שבוע מופלא.
ב א ה ב ה,
א י ל נ ה
סיפור נפלא לציור מקסים.
פתיחה נפלאה לשבוע חדש.
תודה לך יקירה.
ארי
גם אני אוהבת אותך...תמיד!
עם סומק על לחיי מרוב מחמאות, רשמתי...כמו תמיד,
נהדר!
ציור יפיפה.
שבוע נעים
גרטה*
למיכאל הצעירון! שבוע טוב ומחויך!
איזה מסר אוהב את מעבירה - להיות מי שאנחנו, לאהוב את עצמנו, להיות מרוצים!
וגם אהבה....תמיד (-:
מקווה שבמסעך לכיוון המעיין לא שכחת את הארנק....
נשיקה גם לך, חבר יקר!
כל מילה בסלע!
לדיירת בקומה ה-66 -מצפה להגעתך לקומה ה-120 בשלום....
אמת ויציב, כמה נפלא לחיות בעולם עם כל האפשרויות!
סיפור יפה רקמת לנו השבוע.
תודה לך.
*אהבתי אותו.
סיפור יפיפה.
איזה כייף שכל אחת יכולה לעשות כאוות נפשה.
ישנן כאלה ששמחות על כל קמט (יעני..הרוויחו בכבוד)
וישנן כאלה שילכו למעיין הנעורים או לפלסטיקאי...
בימינו אנו ישנן כבר אפשרויות.
סיפורך נפלא. והציור של רפאלה שנתן לך השראה..
עשה זאת נפלא שכן יצא לך סיפור מהמם.
****
סיפור חביב ויפה.
רק לא דייקת...
כבר עכשיו עלתה תוחלת החיים ומי שהיום בן 70 הוא כבן 50 במאה הקודמת.
בשנה שמתרחש הסיפור 5010 תוחלת החיים תהיה כבר 800 שנה ובת 65 תחשב לצוציקית חלקה ויפה באופן טבעי...
אולי נפל האפס?
שבוע טוב,
רמי
.
איזה כיף שיש לנו אותו טעם!
חן חן! זה סיפור שאני ממש מאמינה בכל מילה שלו!
הזיקנה מכוערת?רק אם לא מסוגלים לראות שום דבר מעבר לחיצוניות...בפנים, בעומק, הזיקנה מאוד יפה!!!
החלקת את קמטיי בתגובה הזו...
אלומה יקרה,
סיפור מקסים רקחת לנו הפעם בהשארת הציור היפה של רפאלה.
טלי*
אכן ניסחת זאת היטב -כל דבר טוב בזמנו!!! משפט אלמותי!!!
בתיאבון , ממי! זריזה כתמיד את!
הולכת לחפש את המעין.
מתחילה מחר בוקר.
סיפור יפה להפליא.
גם הציור של רפאלה משלים את הסיפור.
איך את יודעת להתאים ציור לסיפור.
את גדולה.
!!!!
romantika lekol a shana lo rak le shabat ve a shemot...........
neshika mi a chaver
jackiolovskirsky
mi rio
סיפור נפלא כרגיל, השמות שאת בוחרת תמיד מעלים חיוך על פניי, אין ספק שזה רעיון מקורי, כל כך קל לפנטז על פנים חלקות ועור מתוח, אבל השלמות האמיתית נמצאת במקום הרבה יותר עמוק מכל פילינג......
בקיצור אהבתי מאוד
שבוע טוב אלומה
הגרעין הזוהר של הנשמה
מפיץ אורו גם מגוף ישיש יקירה
העיקר להרגיש טוב עם עצמך
ולחיות עד ....בבריאות טובה
זה דברה של אחת שגרה בקומה ה-66
במאה ה-21
ומרוצה בנתיים מעצמה
סיפורך נ פ ל א !!
אלומה,
איזה סיפור קסום חיברת לציור של רפאלה,
אני קראתי לו:
גן הוורדים המובטח,
גן הוורדים -מעיין הנעורים,
כמה נפלא כשיודעים לקבל זיקנה ברוח טובה ובצחוק,
היכולת לצחוק הוא סוד הנעורים הנצחיים
תודה
שבוע נפלא וורוד
דבי
:)
סיפור יפה
סיפור נוסף נפלא מהמעיין השופע
סיפורים רומנטים של אלומה,
נגמרו לי הכוכבים אשוב מחר
נתן
סיפור מדהים. למרות שאני בעד כל שיפור אפשרי. הזיקנה מכוערת ושום מכבסת מילים לא תעזור.
כתבת חכם ומעורר חשיבה.
תענוג כמו תמיד.
זאת זקיינה זאת?
זאת סבתא זפטא! ( :
לרגע פחדתי שהיא תשוב צעירה ורעננה כפרגית, ואילו הוא יהפוך לשווארמה מקומטת...((:
כמה טוב ששניהם מצאו את "מעיין הנעורים" האמיתי, שהריי אין נוסחת פלא שתשתווה לאהבה, להחלקת הקמטים שפנים ובלב...
יופי של סיפור, להתחיל איתו בחיוך שבוע חדש.
וגם . . .
איזה כיף לככב שנייה
כוכב
כמו תמיד עונג לקרוא אותך.
ושכחתי . . .
הציור של רפאלה . . .
כבר ראיתי אותו אצלה.
אכן קסם!
אלומה,
אהבתי מאוד את הסיפור.
ככל שהמשכתי לקרוא הרגשתי יותר מרותקת לעלילה . . .
=============================
מזכיר לי את אימי,
אשר הייתה תמיד מרוצה מהמראה שלה,
היה לה טוב עם הגיל שלה.
לא חיפשה לחזור לנעורים "אבודים".
כל דבר טוב בזמנו.
============================
ואני בטוחה שיש כאלו שמבכות את
מעיין הנעורים האגדי,
שקיים רק באגדות . . .
איזה כייף לככב ראשונה
הולכת לאכול
אשוב
שבוע טוב
}{שטוטית