התחדשות
פוסטים אחרונים
- חירות ובחירה חופשית 23/4/11
- החיים משתנים. 11/3/11
- פרוייקט מיוחד. 16/1/11
- הנרות הללו.... והחנוכיות שלי. 30/11/10
- גם אנחנו ילדים ליום אחד. 6/11/10
- אבד האין - קיים היש. 21/10/10
לכל המורים שבינינו - בהערכה ובאמפטיה ניכרת!!!!
ולאלה שחושבים שלמורים יש רק חופשים.... או שבתון....
עמדתי מובטל, אבל וחפוי ראש מול פקיד לשכת התעסוקה. "אדוני מחפש עבודה?" הוא שאל בעיניים מובטלות. "כן", אני אומר, "משהו מכובד, ואפילו מכביד", כשאני מנסה עדיין לשמור על פירורי גאוותי. הוא עלעל, מצמץ, כחכך, צחקק ושוב עלעל: "מורה?? אדוני רוצה להיות מורה?""כן, בודאי", גאווה בגרוני ולא רעד בקולי. ודמיוני פרש כנפיים, כיצד יוּשב לי כבודי שנגזל.ראיתי עצמי עומד בכיתה וידי פרושות כמנצח, עיני נוצצות בגאוות הידע והסמכות, ומולי תלתלים סדורים ועפעפיים מרותקים, ואני מלמד ומקשה, ושואל ומפתיע, וכותב ומוחק, ומגביה קול ומטעים כראוי,והזרם... הו הזרם המתוק של החשמל המדגדג עובר בי, גולש ממני אל הפיות הפעורים, האוזניים הכרויות והעיניים הפקוחות לרווחה. והכל אומר שירה, והכל אומר תודה, הללויה!... " לאדוני יש תעודות?" מצניח אותי הפקיד ארצה. " תעודות המעידות על השכלתך, בבקשה". ואצבעות ידיו מתופפות על שולחנו.אני שולף – מלטף את תעודות התואר השני במקרא, לשון, ספרות וארכיאולוגיה, ומניח אותן בגאווה על שולחנו, ואיני שוכח להניח מול עיניו גם את תעודת ההוראה שהוענקה לי לאחר לימודים של שנתיים בחוג לחינוך באוניברסיטה. הפקיד מרפרף בחוסר חשיבות ומניח בצד. "אדוני עבר קורס בקרב מגע"! אדוני יכול להיקלע למצוקה בכיתה ויהיה עליו להתגונן!!""בודאי", ואני שולף תעודת בוגר קורס ג'ודו, ג'יאוג'יצו, "אפילו חגורה בקרטה", ואני מנקה באצבעי הקטנה פירור לא נראה מן התעודה המוצהבת, אך הדופק מחסיר פעימה.הפקיד מביט במבט מפוקח: "אדוני ישתדל רק להדוף מכות, וידאג להתחמק מהן, ולא ייטול יוזמות ולא יחזיר, יש חוק זכויות לתלמיד. אדוני בודאי שמע על כך?!"אני מבטל תהייה זו ושולף תעודת משפטן. אנחת רווחה בקרבי. מה טוב שידידי כבר הכינני שאזדקק לכך מול התלמיד ומול הוריו התובעניים. "לאדוני יש קול חזק ועמיד?" מקשה הפקיד. "בודאי", ואני שולף תעודת גמר בקורס לפיתוח קול, חיזוק שרירי הגרון ומיתריו, תעודת הסמכה לנושם – סרעפת ומדבר – מבטן. אני מהרהר בהקלה."לאדוני יש ידע באילוף?" ??? אגלי זיעה ראשונים על מצחי. רגיל אליהן: שיהוקים, גיהוקים, קרקורים, צרחות, צעקות, משיכות, נשיכות, בעיטות, חבטות,יללות, דהרות פראיות... אני מקווה שלאדוני הסבלנות והיכולת להתגבר על כך?" אד ו נ י !" אני אומר לו בקול גאה, ומושך כל הברה והברה, אתה מדבר עם אומן, עם מומחה, מקצוען ברמה" ואני מראה לפקיד המביט בתימהון תעודה, כי בארץ גלותי, בטרם עליתי ארצה, הייתי מאלף אריות בקרקס העירוני ולהדגמה קלה תקתקתי בלשוני, מצמצתי בשפתי וליטפתי לאותו פקיד על פדחתו ובקצה גרגרתו בליטוף מרגיע. נחה דעתו."אדוני יודע את תורת העזרה הראשונה?""בטח", אני מנפח את חזי בגאווה, ושולף תעודת חובש קרבי. לתימהון שבפני השיב הפקיד: "נפצעים שם אדוני, הם רצים שם, רודפים זה את זה, מכים ונושכים, מושכים ובועטים, נופלים וגולצ'ים, נחתכים וזבים.אדוני אני מקווה, אינך רגיש לדם", והוא אוסף אל חיקו גם את התעודה הזו. "אדוני יודע משהו על יחסי מין בגיל הנעורים?""??!!??" "אדוני יצטרך לשוחח על כך עם תלמידיו בשיעורי חינוך, על אהבה ומין, ויחסים, ומה אסור ומה מותר. אדוני השתמש כבר בקונדום???" והוא מניף גבות אל על.המבוכה בי רבה ואני כועס על החדירה לפרטיותי."סליחה?" אני רוגז קמעה. "אידס, אדוני, אידס, לא שמעת על אידס?" הוא פורש כפו כמניפה. "אדוני יצטרך להסביר לתלמידיו כיצד נמנעים מאידס, אדוני יצטרך להסביר על אמצעי מניעה, אדוני אפילו יקבל ערכה להמחשה..."אני נשנק."על סמים אדוני שמע?" והוא כממתיק עמי סוד גלוי לכל. "אדוני יודע לזהות משתמש, מסומם, מתמכר, או פושר?!"זיעה זורמת בין שכמותי. "ככ..ןן" אני מגמגם. "הייתי בהודו, ראיתי שם כמה מעולפי- עיניים ומזוגגי- מבט, זבי נזלת עם גיחוך תמידי, מרחפים, וחשבתי לתומי שזה רק שם.... גם כאן??"הוא מביט בי ברחמים."אדוני חייב לדעת שיהיה עליו להתמחות גם ב"זהירות בדרכים", "הכנה לצה"ל", "פחד מבחינות", "חשש מלחצים", "זיהוי מתייאשים""לימוד לקויי למידה".... אני חש שכפות רגלי מזיעות."סססססליחהה..." אני מנסה, והוא ממשיך. "אדוני יצטרך להיפרד מביתו למספר ערבים ארוכים בשנה: טיול שנתי, סיורים לימודיים, ערבי תלמידים, מסיבות, הצגות, בילויים, אסיפות מורים, אסיפות הורים, ישיבות מחנכים, ישיבות מורים מקצועיים, אסיפות כלליות, מועצות פדגוגיות, התרמות.... אדוני כבר היה בהצגתתיאטרון עם מאתים תלמידים...?? "אדוני יחתום לי כאן, כי ברור לו, שבדיקת מבחנים עד השעות הקטנות של הלילה, התכוננות לשיעורים, הכנת תרגילים, חיבור מבחנים, תיקוני עבודות בסופי שבוע, הם על חשבונו, חשבון זמנו, וחשבון החשמל שלו... ויידע אדוני כי הוא צפוי לשיחות ליליות רבות עם הורים טורדניים ושזמנו הפרטי של אדוני אינו נחשב בעיניהם"אני מכחכח בגרוני, דופק קלות על השולחן, מנסה להסב תשומת ליבו,ולעוצרו משטף דיבורו, אך הוא ממשיך לירות ללא עפעוף: "אדוני חייב לדעת, כי בלילה, בטיול מדברי, יצטרך אדוני לנטוש את מיטתו הנוחה וללון עם עשרות תלמידיו המרעישים, ובמקום יצועו הטוב ירבץ אדוני על החול או על אבנים או באוהל בדואי צפוף. אדוני חושב שהוא יישן, או לפחות יצליח לעצום את עיניו, אחרי יום של טיול מפרך? אדוני טועה, הוא יצטרך להסתובב טרוט עיניים ולהשגיח היטב שלא יקפצו לים או יתגנבו לעיר הקרובה, או ישתכרו, או ישאפו נרגילה! ולמחרת, אחרי ליל השימורים, ייאלץ אדוני לקפץ בואדיות, ולדלג על ההרים, ולהמשיך ולהשגיח על השיות חסרות הרסן, שלא ירוצו ויפלו, חס ושלום, או יפצעו, או יצנחו אל תחתיות תהום, רחמנא ליצלן"."אבל יש חופשות", אני אומר לו בייאוש גובר, אוחז בקרש הצלה אחרון, וכבר דמעות בעיני. "יש חופשות", אנוח, אירגע, אאסוף כוח....""תשכח מזה," מלעיגות עיניו, זוויות פיו מלגלגות: "השתלמויות, השלמות חומר, ישיבות, הכנות.... טרום ישיבות, טרום הכנות...הכל מחשיך בעדי, והנשימה כבדה."אני רואה, שאדוני חש ברע, אולי מים?" וכוסו בידו. גרוני יבש, ואני מלחשש במבוכה: "ואני בסך הכל רציתי ללמד תנ"ך, אהבת ישראל, קצת היסטוריה... " וידי צונחות בייאוש גלוי אל צידי גופי."אולי אדוני מבקש עבודה קלה יותר?" אני חש בקולו סימפאטיה והשתתפות בצער."כן, אני אומר לו בהקלה רבה ובתקווה. "אני מבקש ממך לרשום אותילעבודה במחצבות...." מאת: יוסי נינוה – ס/מנהל תיכון הדרים, הוד – השרון.
|
תגיות
פרופיל
תגובות אחרונות
-
AVNER STRAUSS
בתגובה על חירות ובחירה חופשית
-
yoyo50
בתגובה על החיים משתנים.
-
פזיתרוזנטל אטיאס
בתגובה על ובחרת בחיים
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמר
הפוסט הזה משקף נכונה את רמת החינוך היום,
אנו מתגלגלים אל המדרון לתהום שמשם רק נס
יוציאנו, פרנסי העם היום אינם מייחסים לחינוך
את הרמה הנדרשת, החינוך אצלם הוא בתחתית
סולם הערכים לכן כל שנכתב נכון וקודר. חייבת
לצאת מכאן קול זעקה והתראה ולהחזיר את
המערכת היקרה הזו למצב בו הייתה לפני קום
המדינה, תתעוררו והתריאו.
בברכה - ירמיק
לאה יקירה,
כמובן שזה בתיאום עם יוסי נינווה,
הוא וודאי יקרא גם את תגובתך.
תודה לך ,
תמר.
"אני מבקש ממך לרשום אותילעבודה במחצבות...."
מסרי ליוסי ננוה את הערכתי לכתיבה האירונית היפה.
תודה תמר ו*
לאה
נותרתי ללא נשימה
מזכיר לי שיצא פעם מניפסט שהגדיר תפקידיה של פקידה
משהו דומה
מצומצם יותר
תודה
לאה
תמר תמר,, פוסט מצויין,,
כתוב בתבונה ודעת,,
מאלף ביותר*
תודה יקירה
♥
קירתי,
כואב כמה שאת צודקת....ותודה על הפירגון.
יום חמישי... זוכרת?
נדבר.
תודה איש יקר,
החינוך בארץ - נושא חשוב אם לא החשוב ביותר.
ערב טוב,
תמר.
יקירה,
אוי כמה כואבת הדקירה בבטן הרכה :-)
תודה לך על הפירגון זה נותן מעט אנרגיות
חיוביות לחודש האחרון והעמוס של סוף השנה.
מפנה אותך ללינק מתחילת דרכי בקפה,
אני מעריכה שתהני ויותר מכך תסכימי איתי.
מגוון חיוכים לערב,
תמר.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1268523
נועם יקירי,
מזל שאני מכירה את ההומור הציני שלך,
והחדשות הן שהוא איש רציני מאד.
תודה על התגובה,
תמר.
איש יקר,
קשה לי להאמין :-)
תודה לך,
תמר.
נירה יקרה,
את אכן צודקת אך צריך לקחת בחשבון
שהחינוך שך הבית הוא הדומיננטי !!
רוב המורים עושים את עבודתם נאמנה
ולא הייתי שופטת את כולם על סמך 5 אחוז
שאינו מתאים.
שולחת לך לינק שוודאי תהני ממנו ותסכימי איתי.
תודה על תגובתך,
תמר.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1268523
תודה לך רותי יקיקה.
ערב נעים,
תמר.
תודה שאולי היקר.
נורית חברתי,
אני מרגישה באמת כמו ביחידה מובחרת,
אך אינה מקבלת את ההוקרה המתאימה.
תודה לך,
מתגעגעת.
יקירי,
תודה על הפירגון.
תמר.
תודה איש יקר.
אני כמעט מאמינה לך - רק כמעט.
את עושה עבודת קודש ומאמינה בה.
תודה לך יקירה..
זהבית יקרה,
גם אני התפקעתי מצחוק
אך, הפכחתי מהר מאד
לנוכח העובדה שזה עצוב
כי זה נכון.
תודה.
טליה,
תודה יקירה על התגובה המפרגנת,יהמעניין שיוסי נינוה
כתב את הפוסט לפני שש שנים והוא עדין מתאים להיום!
כלומר לא השתנה דבר - עצוב לי מאד.
ערב מחןייך,
תמר.
מוניק יקרה,
היום דברתי עם המחנך שלך הוא נשמע איש מדהים.
הוא כתב זאת לפני שש שנים ומאד שמח שזה
מופץ.
הו קיבל ממני את הלינק ובטח יראה את תגובתך :-)
תודה לך יקירה.
תמר.
סוזן יקרה,
תודה לך.
ערב קסום.
זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב...
פוסט נפלא יקירה
תודה לתמר שהסבה תשומת ליבי.
יפה דרשת
אני מניח שיהיו רבים שיחייכו וימשיכו בדרכם
ויהיו כאלה שיפנימו אך לא יעשו דבר
ואיפה הישועה?
במחצבה?.....וזה מזכיר לי סיפור:
היה לי פעם בן כיתה שאביו היה מלפף חבלים אי שם במעלה ההר מעל הצ'ק פוסט בחיפה. קושר קצה אחד לעץ מרוחק. גלגל ליד הבסיס וכך מלפף מצאת החמה עד צאת הנשמה. רצונו היחיד היה שבנו ילמד ולא יהיה כמוהו. בסוף השליש השני חזר הבן מבית הספר. האבא ראה את התעודה , חשכו עיניו. תפס את בנו באוזן. כזה חזק כואב, כי צעקותיו של הבן נשמעו לכל אורך הדרך מהצ'ק פוסט עד נמל חיפה. ובאותם הימים היו הסווארים סוחבים את השקים על גבם מן הרציף עד בטן האניה.
נעצר האב רק כשהגיע לרציף ליד האניה. ואמר לבנו תוך שהוא מנענע בחוזקה את אוזנו. אם לא תלמד תעבוד כאן.!!!!
אני לא יודע אם יצחק קדמן היה מאשר את זה. יותר נכון אני מניחח שבטוח שלא
אבל חגי, זה היה שמו של הבן הפך לתלמיד טוב והפך למהנדס מצטיין ברפאל.
והשכר... אוי השכר... אפילו לא הגעת לזה...
פוסט משובח, נהניתי מאוד :)
מגילת אסתר זה S M S ליד הדבר הבלתי נגמר הזה. את הפואנטה אפשר היה לקלוט כבר בהתחלה. סגל מנהל בית ספר עתיר פנאי זימנת לנו תמר. אם את פוגשת את המובטל, אמרי לו לבקש להיות סגן מנהל. (ושלא יובן , חלילה, שאיני מעריך מורים)
עכשיו שהורים יבינו מה קורה באמת למורים. להיות מורה היום, זה כמו להיכנס לכוך איתוך
טוב מאד שהוצאת את המאמר הזה . לכל ההורים הפלצנים שיידעו שהילדים שלהם , חלקם , מפלצות קטנות
אוסי
כתוב נהדר
בתור "תלמיד" שמעולם לא למד
והתנהל בבית ספר שהיו בו לא מעט מופרעים
ומורים שהרימו ידיים, מול שוביהם
ושערות ראשם הלבינו טרם זמנם
הסכמתי לכל מילה
שלום תמר
שכחת לציין שבעבודה הקלה יותר - במחצבות גם מקבלים יותר כסף.
אם זה לא היה כל כך עצוב. זה היה מצחיק עד בלי דיי
אבל טוב שאנו מדברים על בעיות בחינוך.
איני מורה אבל לדעתי יש לעשות הרבה בתחום על מנת להעלות את קרנו של המורה ולהשיב לו את הסמכות בכיתה, שחלקה כמובן נובע מאישיותו, חלקה הגדול הייתי אומרת אבל המערכת צריכה לתת תמיכה יותר מסיבית.
בברכה
נירה
נהדר.
תודה,
רותי.
אהובה ויקרה לי,
את בודקת מייצבים ואני
מעדכנת את הסמארט סקול,
תוכנה ממש לא ידידותית ,
את הרי יודעת......
לילה טוב,
נשיקות.
תודה על תשומת ה
10
אהובתי,
12 בלילה ואני עדיין בודקת מיצ"בים.............
קרן
כבר מזמן שהוראה הפכה להיות חלק מיחידת שה מובחרת. אימוני הישרדות, ניווט והתמצאות במרחבים לא מוכרים ומעוררים חוסר אונים משווע. וחבל שכך....
קצת עם הומור וכל כך עצוב...
תודה שהבאת יקירה ושבוע נפלא.
תמר
פוסט מעולה ומרשים
חשוב מאוד !!
מיקי
והזמנה לכבוד הדדי ......
כיכבתי לך את הפוסט ה-מד-הים הזה!!!
גם אני מוכנה ללכת לעבוד במחצבות ולא לחזור להוראה....
תודה לך על פוסט
נהדר
תודה שהבאת - קראתי וחייכתי
אחד הפוסטים המעולים שקראתי לאחרונה!!
הפוסט מדהים
ועוד יותר מרגש לדעת מי כתב אותו
יוסי ננוה היה המחנך שלי בתיכון מוסינזון בהוד השרון,
האיש הנפלא הזה היה המחנך הכי משמעותי שהיה לי בחייים
תודה רבה לך על הפוסט, הנוסטלגיה וההתרגשות
שבוע נפלא
מוניק