אז אכן יש התקדמות. לא יודעת מבחינת המשקל עצמו, אבל יש ירידה. וזה הכי חשוב. אני עוד לא מצליחה להביא את עצמי למצב של לעלות על המשקל ולבדוק בדיוק כמה, אבל גם הרגע הזה יגיע. אני כנראה לא לגמרי מוכנה לזה.

אבל היום היה הרגע שבו הבנתי שיש שינוי. ישבתי עם חבר טוב בבית קפה בצהריים והתלבטתי איתו אם לאכול, ואם כן, מה. החלטתי ללכת על ארוחת בוקר. ונהניתי מכל רגע. אכלנו יחסית מאוחר ואז כשנפגשנו עם חברים נוספים, לא הייתי רעבה ולא התפתיתי לשום דבר מתוק. ואז הבנתי שהשינוי התחיל באמת - אם אני מסוגלת לשבת בחברת אנשים שאוכלים מולי כל מיני דברים שלרוב אני אוכלת בלי חשבון, ולא שוקלת אפילו להזמין - כנראה שבאמת אני מסוגלת.

והשינוי לא נעשה רק בתחום הזה. גם מבחינה כלכלית אני מצליחה יותר לחסוך. אני מלכת הבזבוז. כל דבר אני צריכה ורוצה. כסף מזומן יוצא מהר מאוד מהארנק שלי ואת כרטיס האשראי ביטלתי כבר מזמן. אז לקחתי את עצמי בידיים, חזרתי לבית ליסין כעבודה שניה (עובדת 7 ימים בשבוע...) והצלחתי לצמצם את המינוס הקטסטרופלי שלי ב-2000 ש"ח החודש. ועל זה אני מאוד גאה בעצמי. מאוד.

מבחינתי השינוי התחיל. ואני מאושרת :)