אומרים "תראה לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה"..... אז אני כנראה כלבה. כי ג'ני היא ללא ספק החברה טובה שלי.
הרבה שאלו אותי לאן נעלמתי, אז מעבר לסיבות הטכניות (אינטרנט זהב גרר ואגב יכולים ואף צריכים להעביר לכמה מנציגיהם סדנאת רענון בנושא שירות לקוחות), נעלמתי בגלל שהכלבה שלי( ע"ע פוסט "ג'ני שלי" http://cafe.themarker.com/view.php?t=1475774) הולכת לה ו"משתבחת" עם השנים.
אז אם קראתם בכבדרך אגב באחד הפוסטים האחרונים על מחלת הסרטן, ציינתי שם שלג'ני יש גידול, מאחורי האוזן שעושה אותה בלתי מאוזנת בעליל. אז בנוסף להיותה חירשת ועיוורת כמעט לגמרי היא מתקשה ללכת ישר. לנתח אי אפשר כי היא מבוגרת מידי בשביל לשרוד הרדמה (17 עוד שבועיים וקצת) כנ"ל לגביי כימותרפיה שיגמור אותה לגמרי אומללה. אז החלטנו להינות ממש שנשאר כל עוד היא נשארת ברמת חיים סבירה.
אלא שלפני כמעט שבוע חלה החמרה, ולא ידענו בדיוק למה, הוטרינר אמר לי שכלבים יודעים להראות שהם לא רוצים יותר, הם לא אוכלים, נהיים אפאטיים וגם לעיתים שוהים בתוך הצרכים שלהם... היה לנו ויכוח ענקי במשפחה הקטנה שמונה את אימא ואותי, אימא מרגישה שהיא הפיליפינית של ג'ני אבל ג'ני מראה סימנים של השתוקקות לחברה, ולא אפטיות, היא רוצה לאכול רק שמאוד מתקשה להביא את עצמה למצב שבו היא מצליחה לאכול, ולצערנו מצאנו אותה גם בתוך העניינים שלה...
אימא ישר תקפה אותי שבתור אחת שכלכך אכפת לה מבעלי חיים איך אני יכולה להיות "אגואיסטית" כלכך... אבל לא הצלחתי לשכנע את עצמי שעדיף ככה, לא הצלחתי להבין איך למישהו "יהיה" יותר טוב אם הוא פשוט לא יהיה? איך אני אעבור בבית ליד הפינה שלה והיא לא תהיה שם, רק המחשבה מביאה אותי לידי דמעות.. הרי להרדים זו רק מילה פחות אשמה מלהרוג ואני מצטערת אבל מעולם לא רציתי לשחק אותה אלוהים, אני לא יכולה לבחור על טעם של תוספות ליוגורט אז להחליט על חיים של מישהו?!?!!?
אתמול התברר שהסיבה להתדרדרות בהליכה שלה ולסיבה שהיא התחילה לבכות בלילה, ותבינו שזו הכלבה הכי מנומסת בעולם, היא מעולם לא בכתה, היא בקושי נובחת היא באמת בשלה רק מבקשת אהבה, היא פשוט הכלבה הכי מדהימה שיש... היה לה פצע שעל כלב רגיל לא היה משמעותי אבל בגלל מצבה החלש אני אחסוך מכם את הפרטים המזעזעים ממש.. ידה ידה ידה זה הגיע למצב של נמק מקומי, אבל היא בטיפול עם אנטיביוטיקה אחרי שעברה את אחת הטיפולים הכירורגיים היותר מזעזעים שיש, ומסתמן שקבלתי את הכלבה שלי לעוד קצת זמן, היא אמנם לא קופצת וצוהלת אך מלקקת בחיבה והזנב שלה חזר קצת יותר למעלה.
דברתי איתה המון, בכיתי המון, ואני מקווה ומתפללת שמחר הוטרינר יגיד שהטיפול עזר והכל משתפר אני יודעת שמתגברים על זה, ושזה חלק מהחיים ושאני צריכה להיות אסירת תודה שהיא חיה כלכך הרבה זמן אבל היא התינוקת שלי, היא אחותי, היא החברה הכי טובה שלי, וכואב לי הלב לראות אותה מנסה ללכת, והיא כלכך טובה שהיא מנסה ללכת בשבילינו, היא מבינה הכל...
הדבר הנוסף שגיליתי הוא מי הם החברים הכי טובים שלי, אלה שהיו איתי ברגעים הקשים האלה, ואלה ששואלים לשלומה על בסיס קבוע,ואלה שהוציאו אותי אתמול וגרמו לי לחייך על הזמן, ודווקא אחד שמכולם היה היחיד שהרגשתי שאני יכולה לבכות לו, זה שכל אותם החברים שלא יודעים בכלל, שוללים היה זה שהכי הבין אותי, ועוד חברה שידעה שלהוציא אותי לנשום אויר + משהו שאיני מרבה לעשות בכלל, זה הדבר הטוב בשבילי.... ברור לי שזה מצב זמני ואני מקווה שימשיך להיות לי את הכוח להיות חזקה לידה , והכי חשוב שלג'ני יהיה הכוח, ושיהיה לי האומץ לעשות את הדבר הנכון ואת הלב לשחרר כשאצטרך, ואת התבונה להפריד בין הכאב שלי לסבל שלה........ (לא סתם פרנק באום בחר באומץ, לב ומוח בקוסם מארץ עוץ),
מוסיפה שיר של הביטלס שכשמעתי אותו הרגשתי שלמרות שזה בעיקרון שיר אהבה כביכול "רומנטי" זה שיר לכל אהבה אמיתית שיש...אבל מכיון שלא יכולים לשים תמונות וגם וידאו, http://www.youtube.com/watch?v=iRCjYtnUCsQ&feature=related |