על דרך הלמידה של המורה ג'וס הובן joss houben אחד האלמנטים העיקריים של הומור היא תקרית בלתי צפויה, למשל תקרית מילולית כמו punch line של בדיחה, או תקרית פיזית בה גבר מנסה להרשים אישה ובסופו של דבר הוא מוצא את עצמו על הרצפה בתנוחה טיפשית. כל סטייה משרשרת מאורעות צפויה הינה בעלת פוטנציאל להצחקה. ליצן שם לב ששרוכיו הותרו. הוא מתכופף לקשור אותם. תוך כדי כך, ראשו נחבט בשולחן. הוא מתיישר, עיניו מתגלגלות בראשו והוא מתמוטט על הרצפה. קבלת מכה בראש ונפילה על הרצפה אינם חלקים מהתהליך הנורמאלי של קשירת שרוכים. המכה בראש הייתה בלתי צפויה והפתיעה את הקהל. זהו הבסיס לכל הומור. לו הקהל היה מצפה למכה זו, ההתרחשות הייתה מאבדת את אלמנט ההפתעה וזה לא היה מצחיק כלל. הבדיחות המצחיקות ביותר דורשות ספונטאניות.המורה ג'וס היה מקפיד לעבוד איתנו על התנועה בסיטואציה, הסטייה בסיטואציה. כמו שיידוע לכולנו כשאדם הולך ברחוב זה לא מצחיק. וכשאדם הולך ברחוב מתגלש על קליפת בננה זה מצחיק. בשיעורים של ג'וס היינו מרגישים כל צעד, הצעדים היו מובנים מבחינת טכנית. לא היינו אמורים לעשות הרבה... ללכת להרים ברך כדי לפנות ימינה, הברך נוטה לכיוון ימין והופ משנה תנועה והולכת שמאלה... ושוב חוזרים ליציבות ושוב הפתעה וזה מה שהיה מצחיק. כל אלמנט פיזי שהיה סוטה מהרגיל היה הופך להיות מצחיק.
|
