מסתכלת במראה
מתבוננת היטב.
חלק ממה שאני רואה מגיע לכאן.
פוסטים פופולאריים
-
Long Time...
30/6/08 | 500 צפיות
-
Excuse my French
24/6/07 | 785 צפיות
-
משחק
9/8/07 | 622 צפיות
-
לפעמים אני מרגישה אדמה
10/8/07 | 535 צפיות
-
דובידי
8/9/07 | 315 צפיות
-
ברוך בורא הגוגל
2/10/07 | 795 צפיות
פוסטים אחרונים
- Long Time... 30/6/08
- שאנל 13/4/08
- באיחור-מה: מדפי הספרים שלי 20/11/07
- Search for a Missing Mom 18/11/07
- היתה שנה 26/10/07
- אור לפני הקצה 23/10/07
בין כתיבה ודיבור
תמיד, לפני שאני נפגשת עם חברות וירטואליות, אני תוהה אם אני היחידה שמתבטאת ומרגישה אחרת לגמרי בכתיבה. אני תוהה אם תהיה שנונה כל כך גם במציאות, אם חריפה כל כך או, לחילופין, קצרת רוח. אני תוהה אם אגמגם ואבלע את הלשון, אני תוהה אם גם היא מרגישה כך. אני תוהה אם אפשר להבחין בי שאני מעדיפה כתיבה על פני דיבור. המחשבות האלה עלו בי לקראת מפגש עם מספר חברות וירטואליות וילדיהן שהתקיים היום- ולשמחתי התבדיתי. לא רק שכולן היו רהוטות, משעשעות ומקסימות באופן כללי, גם אני הרגשתי שאני מתחילה, לאט לאט, "למצוא, את הלשון שלי. בכלל, ילדים הם מקדם נפלא לשיחה וגם משמשים תירוץ לא רע במקרה שהיא נכשלת. דווקא אתמול, בחנות הספרים, ראיתי נערה שניכר בה שהיא מבלה זמן רב בפורומים השונים. המילים שלה היו מתוסרטות ומתוזמנות, שקולות ומדודות כל כך- ולא במובן הטוב. היא נראתה כאילו היא מקריאה מדף אינטרנט המתרענן באיטיות היאה לקפה. קיוויתי בשבילה שהיא תיגמל מזה. |
תגובות אחרונות
-
דנהכרמלי
בתגובה על חתונות
-
דפי קרנסון
בתגובה על ספרים, רבותי, ספרים!
-
אורלי נו
בתגובה על באיחור-מה: מדפי הספרים שלי
-
-תמר-
בתגובה על היתה שנה
-
אפור הזקן
בתגובה על רווחה
-
אורלי נו
בתגובה על זה שורף
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה לך!
לא... לא מאבדת את הלשון, אלא אם כן אני מוקסמת... מכירים את זה?
תודה, יקירה.
טוב לראות אותך כאן:)
איזה כיף שבאת!
מסכימה עם כל מילה.
חשבתי על זה לא פעם...
כשאני מתרגשת, תמיד מתבלבלות לי המילים (ואני נוטה להתרגש כשאני פוגשת אנשים חדשים, שיש לי נטייה לחבב :-)).
אני זוכרת מפגש מציאות של חברות ויטרואליות, שנערך לפני חצי שנה בערך, שלא הפסקתי להגיד, כל משפט שני בערך "למען האמת...". ביטוי שבקושי תמצאי בלקסיקון שלי ביומיום.
אבל אין ספק שכשיש ילדים זה יותר קל. כשפגשתי בפולקע לאחרונה, זה הוכיח את עצמו.
ובקשר לפרסונה הויטרואלית... עוד לא החלטתי אם זה טוב או רע. אני תמיד חוששת לאכזב אנשים, או להתאכזב בעצמי (השני קרה פעם פעמיים). מה שטוב, זה שתמיד אפשר לחזור לחיק מהקלדת, ולהיות מי שאתה רוצה להיות שם, ולקוות שמעט מזה ידבק גם אחר כך...
אהממ...
:)
יש לי נסיון של כמעט עשר שנים במפגים וירטואליים-אמיתיים.
מתמיד מפתיע אותי מחדש :-)
בכתיבה קל לפתח איזושהי פרסונה בדוייה, אחר כך צריך לעמוד בזה...אני חושבת שהפחד הוא טוב במקרה הזה.
גם אני הבנתי אותה, אפילו מאוד, ודווקא לכן זה הרתיע אותי ועורר בי פחד שמא גם אני כזו. לשמחתי מסתבר שלא, אבל גם הפחד מלמד על משהו, לא?
היתה תקופה בה התמכרתי לצ'טים ומצאתי את עצמי משוחחת עם מישהו חדש ושואלת אותו בדיוק את השאלות ששואלים בצ'ט.
זה היה מוזר, אז הפסקתי מיד.
מצד שני, כבר כתבתי פעם שהמחשבות שלי רצות בפונט טהומה 10 על רקע הממשק של הקפה. השיח החדש (שיחדש...:)) הזה משתלט, אני יכולה להבין את הבחורה מחנות הספרים.