כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    למה מגיע לי כל הטוב הזה

    60 תגובות   יום שני, 31/5/10, 07:10
     

    את ההצלחה של סדרת הפרסומות לכרטיסי האשראי של לאומי אי אפשר לזקוף רק לזכות הכשרון של קרן מור. הפרסומות האלה מצחיקות אותנו בגלל שהן מצליחות לזקק פן של ההוויה היהודית, שמוכר לכולנו, למשפט אחד קצר וקליט.

     

     

    הרי אנחנו כל כך רגילים לסבל, שכאשר משהו טוב קורה - אנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד אתו.

     

     

    יכול להיות שההרגל הזה, לא להאמין לטוב ולצפות לרע, התחיל בגולה. אחרי הכל, החיים בתפוצות היו טובים רק כשהתנהגנו כמו יהודונים טובים. כל עוד לא זקפנו את הראש. כל עוד התרפסנו כמצופה בפני הפריץ.

     

     

    ובעצם, גם אז חיינו בהמתנה דרוכה. לפוגרום. לגירוש. למשהו רע שיקרה. אחרי הכל, ידוע שלהיסטוריה נטייה לשחזר את עצמה, וב-DNA הקולקטיבי שלנו כעם, טבוע זיכרון מחזורי של חורבן והרס. אובדן. סילוק. השמדה. ואם זה מה שקודד לנו ל- DNA, למה שנאמין בחלופה אחרת? אם תקראו שוב את טוביה החולב או תפקדו את ההפקה החדשה (יחסית) של כנר על הגג תוכלו להיווכח בעצמכם - גם אם הכל בסדר, גם כשאנחנו מקפידים על ההתנהגות הכי עדינה, הכי מתנצלת, הכי מתבטלת. גם כשאנחנו פרחי קיר חיוורים ואנמיים. גם כשמערכת היחסים עם הגויים שבתוכם אנו חיים היא אידיאלית, הרע נמצא שם. במרחק של החלטה אחת. במרחק פקודה.

     

     

     

    אז למה שנופתע כשדווקא כשטוב אנחנו חסרי אונים? או כפי שמקצרת סבתי שתחיה (רפלופקה, עיירה קטנה ליד לודג') באינטונציה פולנית עאסלית, שמתפתלת כלפי מעלה בהברה השנייה "פלא??"


     

    כְּדוֹר שלישי לשואה, ובת חרדתית משהו לדור השני, אני לא מתפלאת.

    זה דווקא יתר האנושות שמפליאה אותי.

    ובאמת, איך זה שכל השאר לא מלאים חששות כל הזמן?

    אפילו אם נניח בצד לרגע את החוויה הלאומית שלנו כנטע זר ונרדף על ידי אומות העולם; גם אם לא נתייחס למדינה המטורפת, המלחיצה, המסוכנת והמתפוצצת שבה אנחנו חיים, הרי שגם בלי כל אלה ההיגיון אומר שמשהו רע יקרה מתישהו, ולו בגלל שהחיים אינם נצחיים. פשוט כי זמננו קצוב ואין אדם שהצליח להערים על מלאך המוות לנצח. חלקנו מקבלים עסקה נדיבה יותר- אחרים פחות, ועדיין. הסוף ידוע. כך שאין ספק שההימור הבטוח ביותר ברולטה הזאת שנקראת החיים היא להמר שיהיה רע.


     

    לפני כמה חודשים נפל עלי משהו טוב כזה, אלא שאני לא הצלחתי ממש לראות. כמי שמתמקדת בעשיית דברים שהיא טובה בהם, הייתי עסוקה בבחינה וקטלוג של כל מה שלא היה טוב, וכיוון שאין אדם - או קשר מושלם ונטול פגמים, לא היה מאוד קשה לעין מנוסה וביקורתית למצוא את הפגמים. את החסרים. את הנקודות האלה שבעין אוהבת יכולות להיתפש כְּמעט מרגיזות אך יחד עם זאת חינניות (endearing) ובעין ביקורתית וקרה כחסרונות. חולשה. אי התאמה.

     

     

    ובכל זאת, משהו גרם לי להישאר. כנראה שהחושים, גם כשהם חלודים ובלתי מתורגלים, עדיין יותר חכמים מאתנו. כי יכולתי להרגיש מהקרביים שיש שם שפע כל כך גדול של טוּב שרק שוטה גמורה תוותר עליו, ובהנתן ששוטה גמורה אני לא (ומי שטוען אחרת - נטל הראייה עליו) נשארתי בסביבה כדי לראות מה יהיה. ועדיין - לטוב המתוק הזה, הבלתי מסויג, ממש לא ציפיתי.

    ואף על פי כן, אולי כסוג של דווקא קוסמי לפולניה המודרנית, הוא הגיע.

     

     

    בימים אלה אני מוצאת את עצמי מנסה להתמודד עם אושר שעולה על גדותיו.

    אני מסתובבת עם חיוך כמעט תמידי, ותחושה מענגת של קושי להכיל את השמחה המבעבעת בבטן. ואני מתרגשת. מרחפת מטר מהרצפה. ומפחדת.

    שמתישהו זה ייגמר ואני איחבט במכה לרצפה.

    כל החושים שלי, כל האינסטינקטים החדים, שרגילים להמתין בדריכות לאסון שיבוא עלינו לרעה, לא הכינו אותי. לא הקנו לי כלים להתמודד עם טוב שפורץ, רחמנא לצלן, ללא התראה או הודעה מוקדמת. אז אני חורגת ממנהגי ולא מחשבת את קיצי לאחור, אלא כנגד כל הסיכויים, הסטטיסטיקות והסקפטיות הטבועה בי (עוד מפולניה) אני מניחה שהטוב הזה הוא לתמיד, או לפחות לעוד הרבה מאוד שנים. בינתיים אני מרשה לעצמי ליהנות ממנו כמה שאפשר. בלי להתעסק יותר מדי עם העד מתי והכמה, האיך והלמה. פשוט להיות - קונספט בעייתי במיוחד לבעלות תסביך שליטה חריף.

     

     

     

    ואז אני נזכרת בקטע הנפלא מספרו של עוזי ווייל "ביום שירו בראש הממשלה":

     

    "הוא נזכר במה שאמרה לו פעם מיכל בלילה, במיטה, אחרי, כשנחו אחד בזרועות השני. היא אמרה, אנחנו צריכים להיזהר, זה לא יישמר ככה לעולם, אתה תראה, אף אחד לא יכול להיות מאושר ככה, כמונו, זה לא ייתכן שזה ימשיך, והוא צחק, את והאמונות הטפלות שלך. והיא אמרה, תשמע, אתה יכול לצחוק כמה שאתה רוצה, אבל אני יודעת, למשל, שמי שהלב שלו נשבר יכול לעבור כבישים באור אדום, שום דבר לא יקרה לו, הוא את שלו כבר קיבל, אבל מי שמאושר כמונו צריך להיזהר, ולהסתכל טוב טוב גם באור ירוק, גם כשהוא הולך במדרכה הוא צריך להביט ימינה ושמאלה, ולירוק כשעובר חתול שחור, ולדפוק בעץ שלוש פעמים. יש איזון, לב שבור זה חוק טבע, אנחנו מפרים אותו, תיזהר, תיזהר, אני לוקחת מצוף כשאני נכנסת לאמבטיה."

     

     

    ומבינה שזה לא עניין של סיכויים. או של סטטיסטיקה. זה רק הפחד הקמאי שטבוע בנו. כמו שכתבה מריאן ווילסון:

     

    " הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק  מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

     

    קלישאתי? אולי. שחוק? סביר להניח. אבל מרגיש מאוד נכון. והאמת היא, שקלישאות חבוטות אף פעם לא יודעות שהן כאלה. הן פשוט קיימות. והקיום שלהן, והעובדה שהן זכו לכינוי קלישאות, מעיד בדרך כלל על זה שיש בהן גרעין מאוד מוצק של אמת.

    Guess it means I'm gonna let it shine...

     

     

     


    מוקדש לא. שמצליח לפרק את החרדות והפחדים ברגישות ומיומנות של חייל הנדסה קרבית. לשם האיזון, וכדי שהוא לא ירים את האף גבוה מדי, זה המקום להזכיר שכמו שדודה שלי, כפרה עליה, אומרת, גם הוא בהחלט יכול היה ליפול הרבה יותר גרוע.

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/10 09:57:
      אני מאמין בבחירה החופשית שלנו, אפשר לבחור מה לראות, ממה להתעלם ולמה לצפות, אנחנו כל כך מפחדים כל הזמן ובעצם... לא ממש יודעים ממה.
        12/10/10 04:46:
      מה קורה??????????
      הבטחת...אנשים סומכים עלייך!
        10/8/10 03:22:
      נפל טוב, א.
        1/8/10 00:31:
      שלא יגמר לך הטוב הזה.
      אמן!

      דפנה.
        14/6/10 08:44:

      צטט: בובה ושסק 2010-06-13 19:03:47

      צטט: bronte 2010-06-13 12:45:35

      צטט: בובה ושסק 2010-06-06 10:44:59


      או! ככה אני אוהבת! פוסט ניאורוטי, באמצע התנגשות, נגמר בהליכה לעבר השקיעה*. ככה יפה לך!

       

       

       

      *להלן שקיעה.

       

       

       

       

      נוירוטי זה אני!

      אגב, את לא אמורה להיות באזורנו בקרוב?

       

      בטח אמורה, ואולי בסידור מיוחד של הכוכבים וכל זה ייצא ששתינו נהיה בנמל בדיוק באותו יום ושעה, ואז... (עוד פעם זותי עם השקיעות שלה - די!)

       

      (אז מינימום קפה, אם לא איזה בירה :)

       

       

      it's a random date, babe!

      טוב, נו, ושסק גם... :)

       

       

        13/6/10 19:03:

      צטט: bronte 2010-06-13 12:45:35

      צטט: בובה ושסק 2010-06-06 10:44:59


      או! ככה אני אוהבת! פוסט ניאורוטי, באמצע התנגשות, נגמר בהליכה לעבר השקיעה*. ככה יפה לך!

       

       

       

      *להלן שקיעה.

       

       

       

       

      נוירוטי זה אני!

      אגב, את לא אמורה להיות באזורנו בקרוב?

       

      בטח אמורה, ואולי בסידור מיוחד של הכוכבים וכל זה ייצא ששתינו נהיה בנמל בדיוק באותו יום ושעה, ואז... (עוד פעם זותי עם השקיעות שלה - די!)

       

      (אז מינימום קפה, אם לא איזה בירה :)

       

       

        13/6/10 15:43:

      כפרה עליך!

      כמו שאני תמיד אומרת לך, באם שחייבים - אז חייבים!

       

      <רגע... פספסתי משהו... היה כתוב 'סקסית' בתגובה שלך? לא, כי....>

       

      מחביבה אותך למדי ביותר

      אני

        13/6/10 15:14:


      טוב, הייתי חייב :)

       

      הייתי יכול לכתוב תגובה ארוכה-עד-מאוד על כמה שאת נהדרת, נפלאה, חכמה ( לא בהכרח בסדר הזה :)

      הייתי יכול לכתוב עד כמה את יפה בעיניי, טובה וחברה מדהימה,

      הייתי גם יכול לכתוב עד כמה מגיע לך שיאהבו אותך כמו שאת, בדיוק ככה.

       

      אבל מכיוון שאני די מחבב אותך התגובה הזו עלולה להישמע קצת משוחדת ולא אובייקטיבית,

       

      בעצם, מה אכפת לי ?

      שיקפצו לי !

       

      חולה עלייך.

        13/6/10 12:49:

      צטט: אלינוריגבי 2010-06-10 12:31:34

      אני ממש מודאגת.... הכל בסדר ?

      הרבה יותר גרוע מזה, אני חוששת..... הכל ממש... ממש... אני לא יודעת איך להגיד את זה... טוב!

      <אייקון אחוז פלצות>

       

        13/6/10 12:48:

      צטט: alfasin 2010-06-06 11:01:15

      צטט: פסיכית על 2010-06-02 20:32:09

      צטט: re set 2010-06-02 20:18:29

      צטט: bronte 2010-06-02 15:03:38

      צטט: re set 2010-06-01 09:19:29

      למה מגיע לי כל האושר הזה על הבוקר?

      החיוך הרחב שלי בקושי משאיר לי פינה לכתוב לך:)

      וכך גם בפוסט אחד התבטלו רגשי האשם על ששבוע לא דיברנו

      והנה אני מבינה שהכל יותר מבסדר.

      איזה כיף לי.! ולך! וד"ש לו!

      לאט לך, יקירתי... אין באושר שלי כדי למחוק את רגשות האשם על שבוע של חוסר תקשורת.

      מצד שני, אם את רוצה מחיקת חובות - לה גאטרי בשישיבבוקר עשוי לעשות את העבודה.

      אני בדודא על הקרואסוניה הזאת כבר כמה שבועות טובים.

       

       אם כבר להשמין אז כמו שצריך. לה גאטרי איט איז.:) אני כבר רואה את כל השטף הזה נפסק מול הפלא הנימוח הזה... יאמי! 

       

       

       מנוולות.

       

       חופשי מנוולות...

      מה יש, אידלסון 10 לא מספיק טוב ?

      בן-עמי כבר לא ניספר ?

      הוטל מונטיפיורי פשט ת'רגל ?

       

      לה גטרי שמה-לה גטרי - כולה חור מטר על מטר עם תור של קילומטר שאף'פם אין לי כוח לחכות...

      מה באמת כזה שווה ?

      א. בסוף היא כמובן שינתה לוקיישן, הנבלה. את הדודא שלי לקרואסון מלא הכל טוב הזה, נאלצתי לדחות, לשישי האחרון. היה שווה כל ביס, כל קלוריה.

      ב. מאמי, תהיה עדין אתי - עדיין תלאביבית בפוטנציה.. לא מכירה אפחד מהמקומות שתיארת. הוטל מונטיפיורי זה לא איזה מלון בוטיק סופר-דופר יקר??

       

      וכן, באמת כזה שווה!

       

        13/6/10 12:45:

      צטט: בובה ושסק 2010-06-06 10:44:59


      או! ככה אני אוהבת! פוסט ניאורוטי, באמצע התנגשות, נגמר בהליכה לעבר השקיעה*. ככה יפה לך!

       

       

       

      *להלן שקיעה.

       

       

       

       

      נוירוטי זה אני!

      אגב, את לא אמורה להיות באזורנו בקרוב?

       

        13/6/10 12:44:

      צטט: rangil 2010-06-03 20:03:49

      מצד אחד, אני מאוד מזדהה עם ההכאה הפולנית על חטא הטוּב. אני לא מקבל את הדברים הטובים שיש לי כמובנים מאליהם וחושש מהרגע שבו כוח עליון שאינו בשליטתי יפגע בהם.

      מצד שני, במדינה כמו זו שבה אני חי, ובמיוחד בימים כמו אלה כשארוע בעזה גורם לך להבין כמה השנאה העולמית כלפינו חשוכה ותהומית - אין כל סיבה שלא יהיה לנו קצת טוב, כל עוד אנחנו עדיין קיימים.

      כל כך מפרגן לך, וכל כך כל כך שמח בשבילך. לא מכיר את העולם הזה שבו נותנים למישהו עוד ועוד הזדמנויות למרות שיש המון ספקות, עד שבסוף מבינים שהוא הצליח לגדול עלינו. שמח שהוא קיים.

      כל פעם מחדש אני נגנבת מהעומק של התגובות שלך! ולא שאני יוצאת מנקודת מוצא של רדידות או דלוּת, חלילה, פשוט יש איזשהו פער בין שתי פאזות שלך שתמיד מדהים אותי (לטובה) מחדש. עמום במכוון, אני יודעת. כשנפגש (באמת, מתי זה יקרה? אני זוכרת זמנים אחרים..), אם תרצה, אני אסביר.

      מותק, אני מאמינה לגמרי לפרגון ולשמחה שלך בשבילי. הם ממלאים את לבי שמחה גדולה.

      הקטע הוא, שתיאור ההתרחשות לא ממש מדוייק - עוד הזדמנויות - כן, ספקות - כן, אבל גם משהו שאי אפשר להגדיר במלים שגורם לחוסר יכולת לעזוב (שלא היתה במקרים קודמים).

      איזושהי תחושה של משהו שבכל זאת נכון וחבל לפספס.

      ובתחושה שלי, לפחות, זה לא הצליח לגדול עלינו (או עלי, אז דה קייס מיי בי) - יותר כמו הטייה של 12 מעלות ימינה (אתה יודע שאצלי זה רק ימינה :) שגרמה לי לראות את הדברים אחרת לגמרי. לאפשר לרגש להתגבר על המחסומים.

      לתת לעצמי להיות מאושרת. ונאהבת.

      ועכשיו אני אפסיק להשתפך לפני שאני אגעיל אפילו את עצמי.

       

        13/6/10 12:36:

      צטט: lexis 2010-06-02 21:03:57

      סליחה שאני נדחפת פה לכל הקולולו של חברייך הלא-וירטואליים משכבר :)

       

      אני סתם מכרה וירטואלית אבל את ההתנצלות המהוססת הזו אני מכירה, מכירה, לעזאזל, תיודעת, כתבתי בדיוק את זה לפני כך וכך (בינתיים הזה עבר-חלף-נשכח אבל כמו שאומרים אצלנו בפולנית ערסית - זונה, יבואו אחרים). 

       

      בסדר, רק רציתי להגיד שהקיצור הסבתאי-שתחיה הזה - "פלא???" - הוא מופלא ומדוייק ואני הולכת להשמיש אותו ברחבי העיר. תגידי לה תודה בשמי. 

      א. לגמרי זונה. ולגמרי יבואו אחרים

      ב. נכון?? אין, אין! אצלנו זה מטבע שגור במשפחה. אני אגיד לה. בז'ז'ה תהיה גאה!

       

        13/6/10 12:35:

      צטט: alfasin 2010-06-02 11:22:24

      צטט: bronte 2010-06-01 12:58:21

      צטט: alfasin 2010-06-01 11:27:54

      כפרה עליך איזה תענוג איתך

      עכשיו אני צריך רק לעשות לו את "מבחן אלפא" ולראות שהוא עומד בקריטריונים שלי ואז לתת אישור סופי קריצה

      סתם, סתם - אם הוא גורם לך לכזה סוג של אושר יש לו "ט'אמז-אפ" ממני, לגמרי-לגמרי !

      נצ'יקות

      סחבק

      יא מחופף, אני חושבת שיש לו יותר מת'אמז אפ אצלך, מאמי!

      נראה לי שבהתחשב בזה שהוא מי שהוא, אני זאת שעומדת אצלך למבחן...

       אוחחחח יצאתי במבה...

      נבוך

      אז תגידי שזה לא סתם גוד ניוז אלא ממש ממש גוד ניוז

      שאני אבין...

       

       

        זה ממש ממש גוז ניוז, מאמי!

        שלח לי ת'מייל שלך - ואשלח לך תמונות שיוכיחו :)

       

        13/6/10 12:30:

      צטט: פרומיתאוס 2010-06-01 21:23:10

      ניתוח מצוין

      ניסוח מדויק

       את הנקודות האלה שבעין אוהבת יכולות להיתפש כְּמעט מרגיזות אך יחד עם זאת חינניות (endearing) ובעין ביקורתית וקרה כחסרונות. חולשה. אי התאמה.

       

      ופן אישי מרתק

       תודה. שמחה שעניין וקלע.

       

        13/6/10 12:28:

      צטט: guy7373 2010-06-01 09:55:55

      צטט: נוכלת ושמה סו 2010-06-01 09:39:01

      זו חוויה מזככת, לקרוא את הדברים האלה יוצאים מפיך.

      זו חוויה מזככת עבור מי שקראה אותך לאורך זמן,

      ועבור מי שמכירה אותך גם מחוץ לכתלים הוירטואליים.

       

      כי בעולם של ציניות, של ספק, של לבד, נדמה שרוב האהבות שיש סביבי הן בינוניות, בורגניות, מתבקשות שכאלה (ותוך כדי כתיבה חולפות מולי דמויות מרבית חבריי שבזוגיות) ונטולות העומק הרגשי שאלוהים התכוונה שיהיה לקשר שכזה.

       

      ואת הצלחת.

      ולגמרי מגיע לך.

      ולגמרי מגיע לו (למען הסר ספק: המשפט האחרון לא נאמר בטון פולני של שמחה לאיד)

       

      ונשיקות לשניכם, וחיבוקים.

      מה זה אהבה בינונית? או גדולה?

      נראה לי שבאיזשהו שלב האהבה היא פשוט הבחירה להשאר ביחד, כל יום, כל רגע לבחור בזה

      וגם שזה מרגיש טבעי וקל לבחור בזה

      מה דעתך? בינוני?

       

         אממ... שאלה טובה. אני מניחה שסו התכוונה שאהבה בינונית היא כזו שאפילו לא מתחילה כאהבה גדולה.

         אלא מתוך סוג של אינרציה. כי צריך. הגיע הזמן. כולם כבר... והצ'ק ליסט מתאים. ככה לפחות אני הבנתי את הדברים.

         בלי קשר לכלום, בעולם הדינמי, המרצד, המפתה, עמוס החלופות המרגשות והחדשות, לדעתי אין ספק שהבחירה היום-

         יומית להשאר ביחד, אם היא נעשית מהסיבות הנכונות, היא אהבה.

       

       

        13/6/10 12:26:

      צטט: guy7373 2010-06-01 09:55:55

      צטט: נוכלת ושמה סו 2010-06-01 09:39:01

      זו חוויה מזככת, לקרוא את הדברים האלה יוצאים מפיך.

      זו חוויה מזככת עבור מי שקראה אותך לאורך זמן,

      ועבור מי שמכירה אותך גם מחוץ לכתלים הוירטואליים.

       

      כי בעולם של ציניות, של ספק, של לבד, נדמה שרוב האהבות שיש סביבי הן בינוניות, בורגניות, מתבקשות שכאלה (ותוך כדי כתיבה חולפות מולי דמויות מרבית חבריי שבזוגיות) ונטולות העומק הרגשי שאלוהים התכוונה שיהיה לקשר שכזה.

       

      ואת הצלחת.

      ולגמרי מגיע לך.

      ולגמרי מגיע לו (למען הסר ספק: המשפט האחרון לא נאמר בטון פולני של שמחה לאיד)

       

      ונשיקות לשניכם, וחיבוקים.

      מה זה אהבה בינונית? או גדולה?

      נראה לי שבאיזשהו שלב האהבה היא פשוט הבחירה להשאר ביחד, כל יום, כל רגע לבחור בזה

      וגם שזה מרגיש טבעי וקל לבחור בזה

      מה דעתך? בינוני?

       

         אממ... שאלה טובה. אני מניחה שסו התכוונה שאהבה בינונית היא כזו שאפילו לא מתחילה כאהבה גדולה.

       

       

        13/6/10 12:05:

      צטט: ranbo3 2010-06-01 09:52:47


      לכי יא מאושרת !

      הלכתי... אפשר לחזור?

       

        10/6/10 12:33:

      צטט: alfasin 2010-06-01 11:27:54

      כפרה עליך איזה תענוג איתך

      עכשיו אני צריך רק לעשות לו את "מבחן אלפא" ולראות שהוא עומד בקריטריונים שלי ואז לתת אישור סופי קריצה

      סתם, סתם - אם הוא גורם לך לכזה סוג של אושר יש לו "ט'אמז-אפ" ממני, לגמרי-לגמרי !

      נצ'יקות

      סחבק

      אלפא אתה כל כך דוחה... דווקא ברגעים כאלו, אתה יכול לשמור את הבדיחות שלך בצד !

       

        10/6/10 12:31:
      אני ממש מודאגת.... הכל בסדר ?
        8/6/10 16:19:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2010-06-01 09:39:01

      זו חוויה מזככת, לקרוא את הדברים האלה יוצאים מפיך.

      זו חוויה מזככת עבור מי שקראה אותך לאורך זמן,

      ועבור מי שמכירה אותך גם מחוץ לכתלים הוירטואליים.

       

      כי בעולם של ציניות, של ספק, של לבד, נדמה שרוב האהבות שיש סביבי הן בינוניות, בורגניות, מתבקשות שכאלה (ותוך כדי כתיבה חולפות מולי דמויות מרבית חבריי שבזוגיות) ונטולות העומק הרגשי שאלוהים התכוונה שיהיה לקשר שכזה.

       

      ואת הצלחת.

      ולגמרי מגיע לך.

      ולגמרי מגיע לו (למען הסר ספק: המשפט האחרון לא נאמר בטון פולני של שמחה לאיד)

       

      ונשיקות לשניכם, וחיבוקים.

      טוב, אז האמת היא שיש סיבה שנתקעתי דווקא בתגובה שלך כשעצרתי בתגובות שלי לתגובות (אני מקווה שמשהו ממה שכתבתי מובן, כי עד עכשיו הצלחתי לעשות לעצמי סחרחורת). פשוט היה לי המון מה לכתוב לך, אבל יותר קל להגיד, ונראה לי שאני אכתוב רק חלק ואת השאר - אסגור איתך בפגישתנו (שמאוד מתאחרת כבר) בלייב.

       

      אני מבינה לגמרי למה זאת חוויה מזככת. לא רק למי שמכיר אותי מחוץ לכתלים הווירטואליים ושקרא אותי לאורך זמן, גם למי שהוא את.

      לגבי החלק השני - וואו כמה שיש לי להגיד על זה. אני אנסה לתמצת את הדברים, אבל עדיין נראה לי שיהיה לי קל יותר בדיבור.

      תשמעי, כרגע אני בשיא הריחוף, מטר מהאדמה, מאושרת. פשוט מאושרת. תחושה כזאת של כוכבים בעיניים, חשמל בידיים, קסם באוויר וריגוש תמידי. זה לא אומר שאני לא יודעת (איפשהו. באחורי הראש שלי. לא שאני לגמרי מרגישה את זה כרגע, אבל הידיעה נמצאת שם) שבשלב כלשהו, בהכרח, נוגעים בקרקע.

       

       

      אז אני יכולה להגיד שכיוון שאני נמצאת עם מישהו שאני כבר מכירה, אני בעמדה שבה אני יכולה לדעת הרבה דברים שאנשים שמתאהבים במהירות אולי לא יכולים בגלל הסינוור המיידי הזה. אני יכולה לדעת שהוא איש טוב, באמת טוב, ושיהיה לי טוב אתו. אני יודעת שחשוב לי שהוא יהיה מאושר. ושאנחנו יכולים להנות מהשטויות הכי יומיומיות (ושבזמנים אחרים עשויות בהחלט להיות מעצבנות) כל עוד אנחנו ביחד. קנייה בסופר. ארוחת ערב פשוטה. בהייה משותפת בטלוויזיה.

       

       

      אני יכולה לדעת ששנינו אנשים שחזקים מאוד בנתינה וזה כיף אדיר כשזה הדדי. ושיש לנו ערכים משותפים ותפיסה פייסנית ורגועה לגבי זוגיות (אין מריבות על שטויות, וויתורים קטנים לא מרגישים הקרבה).

      אבל זה לא אומר שלעולם לא יהיו ריבים מטופשים. או שאין אף פעם מתחים.

       

      אני חושבת שחלק מהבעיה שלנו עם הגדרת זוגיות כבינונית ובורגנית (ואני כוללת את עצמי איתך בקטגוריה הזאת) נובעת מאיזושהי פנטזיה ילדותית רומנטית שיש לנו על איך צריכה להראות האהבה הזאת, הגדולה מהחיים.

      זאת שבה האישה תמיד יפה ועדינה (עם השיער המושלם, שאף פעם לא נראה כאילו צריך צבע כבר שלושה שבועות, או הגוף הגבעולי, נטול הצמיגים) והגבר אבירי ואולי קצת נוגה (מה פתאום מפליץ?? אבירים לא מפליצים!) אלא שבלייב העדינות הזאת די משמימה, והנוגות מבאסת, ופתאום יש מצב לגלות שהכי כיף לך בעולם עם בנאדם שמוצא את הטוב בכל דבר ובכלל מה שחשבת שאת רוצה, הדברים שהיו בראש רשימת המכולת שלך שונים לגמרי ולחלוטין מהדברים שאת צריכה, ושאליהם את נמשכת באופן אינטואיטיבי.

      אבל נראה לי שסטיתי מעט מהנושא.

       

       

      השאלה היא שאלה של נקודת השקפה, אני מניחה - אין לי מושג אם חברותייך, הבורגניות-הזוגיות, מרגישות את הבינוניות הזאת שאת מדברת עליה. ואם לא, וטוב להן כפי שהן - איפה הפסול? אם רק את רואה את זה, ואותך זה מבאס - קיימות שתי אפשרויות: האחת, שמערכת היחסים הדמיונית, האידיאלית, שציירת לעצמך,שאליה תמיד תשווי קשר ממשי, מפריעה לך להתנהל בעולם האמיתי (זאת רק אפשרות, כמובן, אבל אני יכולה להגיד שאצלי זה היה נכון לא מעט זמן), או שמה שמתאים להן פשוט לא מתאים לך. וזה בסדר. זה לא אמור להראות אותו הדבר אצל כולם.

       

       

      לעומת זאת, אם גם הן מודעות לזה (בין אם הנושא מדובר או לא) כנראה שהן נפלו במלכודת הנפוצה של "כולם" "צריך" "הגיע הזמן" "מה יהיה אם לא" "בסה"כ די טוב לי" ושאר אמרות כנף מבאסת תחת. וזאת, לפחות להרגשתי, טעות.

       

       

      תמיד חשבתי שעדיף להיות לבד מאשר בודדה בתוך קשר. זה נראה לי הרבה יותר גרוע.

      אבל גם בזה, היום, אני מרגישה פחות בטוחה כשאני 'מבקרת' אחרים.

      יכול להיות שיש כאלה שהפשרה הזאת של היחד-כדי-לא-להיות-לבד עדיפה על הלבד.

      אז אולי לנו זה נראה כמו בורגנות בינונית אבל להם זה good enough and better than the alternative...

       

       

      טוב כמו שחשבתי, אני בספק אם הצלחתי להעביר את מה שהתכוונתי לכתוב.

      בכל אופן, אני באמת הצלחתי ואני ממש מאושרת.

      ועל אף פולניותי כי רבה, אני יכולה להסכים איתך: מגיע לי. ומגיע לו.

      ובקרוב אצלך הטוב-הטוב הזה (בלי ההתנשאות, אם משתמעת, מהאיחול).

      חיבוק גדול לבינתיים

       

        6/6/10 11:01:

      צטט: פסיכית על 2010-06-02 20:32:09

      צטט: re set 2010-06-02 20:18:29

      צטט: bronte 2010-06-02 15:03:38

      צטט: re set 2010-06-01 09:19:29

      למה מגיע לי כל האושר הזה על הבוקר?

      החיוך הרחב שלי בקושי משאיר לי פינה לכתוב לך:)

      וכך גם בפוסט אחד התבטלו רגשי האשם על ששבוע לא דיברנו

      והנה אני מבינה שהכל יותר מבסדר.

      איזה כיף לי.! ולך! וד"ש לו!

      לאט לך, יקירתי... אין באושר שלי כדי למחוק את רגשות האשם על שבוע של חוסר תקשורת.

      מצד שני, אם את רוצה מחיקת חובות - לה גאטרי בשישיבבוקר עשוי לעשות את העבודה.

      אני בדודא על הקרואסוניה הזאת כבר כמה שבועות טובים.

       

       אם כבר להשמין אז כמו שצריך. לה גאטרי איט איז.:) אני כבר רואה את כל השטף הזה נפסק מול הפלא הנימוח הזה... יאמי! 

       

       

       מנוולות.

       

       חופשי מנוולות...

      מה יש, אידלסון 10 לא מספיק טוב ?

      בן-עמי כבר לא ניספר ?

      הוטל מונטיפיורי פשט ת'רגל ?

       

      לה גטרי שמה-לה גטרי - כולה חור מטר על מטר עם תור של קילומטר שאף'פם אין לי כוח לחכות...

      מה באמת כזה שווה ?

        6/6/10 10:44:


      או! ככה אני אוהבת! פוסט ניאורוטי, באמצע התנגשות, נגמר בהליכה לעבר השקיעה*. ככה יפה לך!

       

       

       

      *להלן שקיעה.

       

       

       

       

        3/6/10 20:03:

      מצד אחד, אני מאוד מזדהה עם ההכאה הפולנית על חטא הטוּב. אני לא מקבל את הדברים הטובים שיש לי כמובנים מאליהם וחושש מהרגע שבו כוח עליון שאינו בשליטתי יפגע בהם.

      מצד שני, במדינה כמו זו שבה אני חי, ובמיוחד בימים כמו אלה כשארוע בעזה גורם לך להבין כמה השנאה העולמית כלפינו חשוכה ותהומית - אין כל סיבה שלא יהיה לנו קצת טוב, כל עוד אנחנו עדיין קיימים.

      כל כך מפרגן לך, וכל כך כל כך שמח בשבילך. לא מכיר את העולם הזה שבו נותנים למישהו עוד ועוד הזדמנויות למרות שיש המון ספקות, עד שבסוף מבינים שהוא הצליח לגדול עלינו. שמח שהוא קיים.

        2/6/10 21:03:

      סליחה שאני נדחפת פה לכל הקולולו של חברייך הלא-וירטואליים משכבר :)

       

      אני סתם מכרה וירטואלית אבל את ההתנצלות המהוססת הזו אני מכירה, מכירה, לעזאזל, תיודעת, כתבתי בדיוק את זה לפני כך וכך (בינתיים הזה עבר-חלף-נשכח אבל כמו שאומרים אצלנו בפולנית ערסית - זונה, יבואו אחרים). 

       

      בסדר, רק רציתי להגיד שהקיצור הסבתאי-שתחיה הזה - "פלא???" - הוא מופלא ומדוייק ואני הולכת להשמיש אותו ברחבי העיר. תגידי לה תודה בשמי. 

        2/6/10 20:32:

      צטט: re set 2010-06-02 20:18:29

      צטט: bronte 2010-06-02 15:03:38

      צטט: re set 2010-06-01 09:19:29

      למה מגיע לי כל האושר הזה על הבוקר?

      החיוך הרחב שלי בקושי משאיר לי פינה לכתוב לך:)

      וכך גם בפוסט אחד התבטלו רגשי האשם על ששבוע לא דיברנו

      והנה אני מבינה שהכל יותר מבסדר.

      איזה כיף לי.! ולך! וד"ש לו!

      לאט לך, יקירתי... אין באושר שלי כדי למחוק את רגשות האשם על שבוע של חוסר תקשורת.

      מצד שני, אם את רוצה מחיקת חובות - לה גאטרי בשישיבבוקר עשוי לעשות את העבודה.

      אני בדודא על הקרואסוניה הזאת כבר כמה שבועות טובים.

       

       אם כבר להשמין אז כמו שצריך. לה גאטרי איט איז.:) אני כבר רואה את כל השטף הזה נפסק מול הפלא הנימוח הזה... יאמי! 

       

       

       מנוולות.

        2/6/10 20:18:

      צטט: bronte 2010-06-02 15:03:38

      צטט: re set 2010-06-01 09:19:29

      למה מגיע לי כל האושר הזה על הבוקר?

      החיוך הרחב שלי בקושי משאיר לי פינה לכתוב לך:)

      וכך גם בפוסט אחד התבטלו רגשי האשם על ששבוע לא דיברנו

      והנה אני מבינה שהכל יותר מבסדר.

      איזה כיף לי.! ולך! וד"ש לו!

      לאט לך, יקירתי... אין באושר שלי כדי למחוק את רגשות האשם על שבוע של חוסר תקשורת.

      מצד שני, אם את רוצה מחיקת חובות - לה גאטרי בשישיבבוקר עשוי לעשות את העבודה.

      אני בדודא על הקרואסוניה הזאת כבר כמה שבועות טובים.

       

       אם כבר להשמין אז כמו שצריך. לה גאטרי איט איז.:) אני כבר רואה את כל השטף הזה נפסק מול הפלא הנימוח הזה... יאמי! 

       

        2/6/10 15:04:

      צטט: re set 2010-06-01 09:20:11

      ועוד משהו-

      אם יש מישהו שזה מגיע לו, כל הטוב הזה- זה בפירוש לך.

      תודה מתוקה שלי. אוהבתותך מלאן.

       

        2/6/10 15:03:

      צטט: re set 2010-06-01 09:19:29

      למה מגיע לי כל האושר הזה על הבוקר?

      החיוך הרחב שלי בקושי משאיר לי פינה לכתוב לך:)

      וכך גם בפוסט אחד התבטלו רגשי האשם על ששבוע לא דיברנו

      והנה אני מבינה שהכל יותר מבסדר.

      איזה כיף לי.! ולך! וד"ש לו!

      לאט לך, יקירתי... אין באושר שלי כדי למחוק את רגשות האשם על שבוע של חוסר תקשורת.

      מצד שני, אם את רוצה מחיקת חובות - לה גאטרי בשישיבבוקר עשוי לעשות את העבודה.

      אני בדודא על הקרואסוניה הזאת כבר כמה שבועות טובים.

       

        2/6/10 14:16:

      צטט: elle la 2010-05-31 22:58:10


      מאמי, כמה אני שמחה.

      חשבתי שהיעדרות כזאת ארוכה מהקפה פירושה או משהו טוב מאוד או רע מאוד

      (טוב, גם לי יש גנים פולנים)

      ומאושרת לגלות שהטוב מאוד לקח.

      נשיקות, ותמשיכי להיות מאושרת כמה שיותר.

      ולא לשכוח לנשום...

      :)

      תודה!

      אין לך מושג כמה שאני חייבת לחזור להתעמל...

       

        2/6/10 14:13:

      צטט: cg91 2010-05-31 18:53:01


      מתה על עצמותייך הפולניות

      ואכן פיבי צודקת

      את אחד האנשים הראויים ביותר לאושר עולה על גדותיו.

      אנא בחיבאק כמאן, יא סיג'!

       

        2/6/10 14:12:

      צטט: phoebe 2010-05-31 18:08:01

      להגיד שפני לא קיבלו גוון ירקרק קמעא?

      שקרנית אני לא.

      אבל אני לא מכירה מישהי שמגיע לה לעלות על גדותיה מאושר יותר ממך.


      -טוב, אולי כמה, אבל בייבי, לגמרי מגיע לך- 

      עד לפני לא הרבה מאוד זמן אני קינאתי בכל מי שהרגיש בכלל שהוא רוצה בקשר, מרוב שהייתי רחוקה שנות אור מהתחושה הזאת. אז אולי זה יישמע שבלוני, או בלתי אפשרי, אבל זה יקרה. כשבאמת תרצי ותהיי מוכנה, זה יקרה. וזה באמת מגיע בהפתעה, מהמקום הכי פחות צפוי, כמו עיקול בדרך שמאחוריו מתגלה לונה פארק שלם


      לא מתעסקות עם סוגיות של מגיע או לא, אבל אם הייתי - אני בהחלט מאמינה שהרווחתי את האושר הזה בזכות.

       

        2/6/10 14:08:

      צטט: הצולעת 2010-05-31 18:04:45


      at last! ואני חשבתי שלנצח נגזר עלינו להיתקע עם פוסט השואה הזה שלך...

       

      פוסט נפלא!

      חמסה חמסה, מלח מים...

       

      אותה סבתא בוגרת רפלובקה ביקשה ממני בשיחתנו האחרונה ללבוש את התחתונים הפוכים פעם בשבוע. לאור האמור לעיל- אני מצפה ממך לעשות את אותו הדבר.

       

      מתגעגעת :)

      וואלה?

      מוזר. לי היא לא נתנה את ההוראה הזאת.

      אולי הבחור לא נשא חן בעיניה... אחרי הכל, הוא לא מהנדס P-:

       

      (שמת לב איך בלבלתי את המוצאים השונים וערבבתי את רפלופקה עם לודג'? מאותגרת גיאוגרפית לא מתחיל לתאר את המצב)

       

      מתגעגעת גם. מלא.

       

        2/6/10 14:06:

      צטט: פסיכית על 2010-05-31 17:46:00

      אני רק הערה קטנה..

      את ההצלחה של סדרת הפרסומות לכרטיסי האשראי של לאומי,

      אפשר בהחלט לזקופ לזכותו של יובל

       מתה עלכ. מנוולת קטנה.

      כן, טוב, אני לא מופתעת שהטעם שלנו (פעם נוספת) איננו מסתנכרן.

      כמובן, יש אמות שגבר שמבשל הוא טרן אוף בשבילן, לכי תביני...

      גם אני מסמפטת אותך. נראה לי P-:

       

        2/6/10 14:05:

      צטט: Themis Θ 2010-05-31 09:59:56


      איזה כיף, פוסט אופטימי שכזה על הבוקר!

      let it shine ועוד איך!

      :-)

       

        2/6/10 14:04:

      צטט: ורוד סוכריה 2010-05-31 09:50:31

      בנימה פולנית-

      אוה, שאת עשית לי נחת!!!

      אמן על כולנו למצוא כזה טוב.

      ולך,

      שימשיך וימשיך!!!

      :)

      לגמרי. הלוואי על כולם כזה טוב.

      ותודה.

       

        2/6/10 14:03:

      צטט: guy7373 2010-05-31 08:42:55

      לקוות לטוב להתכונן לגרוע

      זה נכון בעסקים

      ביחסים זה רע, אבל החוסר ביטחון שלנו הפחדים עדיין גורמים לנו להתנהל בצורה הזאת להגביר את הסיכויים לגרוע, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.

       

      שמח שטוב לך, שאת משאת מאפשרת לטוב הזה להמשך

      ותודה לא'

      וגם מתגעגע

      :)

      גמני מתגעגעת אליך, כפרה!

      עוד מעט נוכל להתראות ממש הרבה :)

       

        2/6/10 14:02:

      צטט: kruveet 2010-05-31 08:42:29

      ברונטה יקירה

      שכחתי כבר כמה אני מתענגת על הכתיבה שלך.

      כל כך צודקת ומדויקת ונהירה.

      זה שאני מאחלת לך כל טוב - goes without saying

      מגיע לך! כן, פולניה שכמותך.

      אני יודעת שצריך להנחית לך פטיש כבד על הראש כדי לגרום לך לראות את זה,

      אז הנה זה קרה.

      שרק ימשיך טוב - ולא לחפש את הרע מעבר לפינה.

      (ואם הרע מסתכם בזה שהוא משאיר את הגרביים על הרצפה,

      או מחטט בואכל ושולה את הבצל המטוגן - דיינו!)

      כרובי,

      תודה. על הפרגון לכתיבה ולאושר.

      וכן, פטיש 5 קילו, לפעמים זה עוזר.

      :)

       

        2/6/10 14:00:

      צטט: charlotte 2010-05-31 08:39:45

      זה מזכיר לי איזה שיחה עמוקה, איפה שהוא שם בהרים, בסוף צהרהים. תני לטוב לזרום ולעטוף אותך. אוהבת אותך. וש"ד לא' :-)

      ידעתי! תמיד היתה לי תחושה שאת רוצה לתת שד לא' אבל רק עכשיו קיבלתי את ההוכחה הפרוידיאנית לעניין הזה! יודעת מה? יאללה, פסדר. אני אמסור לו שד ממך.

      גם ד"ש.

      }{

       

       

        2/6/10 11:22:

      צטט: bronte 2010-06-01 12:58:21

      צטט: alfasin 2010-06-01 11:27:54

      כפרה עליך איזה תענוג איתך

      עכשיו אני צריך רק לעשות לו את "מבחן אלפא" ולראות שהוא עומד בקריטריונים שלי ואז לתת אישור סופי קריצה

      סתם, סתם - אם הוא גורם לך לכזה סוג של אושר יש לו "ט'אמז-אפ" ממני, לגמרי-לגמרי !

      נצ'יקות

      סחבק

      יא מחופף, אני חושבת שיש לו יותר מת'אמז אפ אצלך, מאמי!

      נראה לי שבהתחשב בזה שהוא מי שהוא, אני זאת שעומדת אצלך למבחן...

       אוחחחח יצאתי במבה...

      נבוך

      אז תגידי שזה לא סתם גוד ניוז אלא ממש ממש גוד ניוז

      שאני אבין...

       

       

        1/6/10 21:23:

      ניתוח מצוין

      ניסוח מדויק

       את הנקודות האלה שבעין אוהבת יכולות להיתפש כְּמעט מרגיזות אך יחד עם זאת חינניות (endearing) ובעין ביקורתית וקרה כחסרונות. חולשה. אי התאמה.

       

      ופן אישי מרתק

        1/6/10 12:58:

      צטט: alfasin 2010-06-01 11:27:54

      כפרה עליך איזה תענוג איתך

      עכשיו אני צריך רק לעשות לו את "מבחן אלפא" ולראות שהוא עומד בקריטריונים שלי ואז לתת אישור סופי קריצה

      סתם, סתם - אם הוא גורם לך לכזה סוג של אושר יש לו "ט'אמז-אפ" ממני, לגמרי-לגמרי !

      נצ'יקות

      סחבק

      יא מחופף, אני חושבת שיש לו יותר מת'אמז אפ אצלך, מאמי!

      נראה לי שבהתחשב בזה שהוא מי שהוא, אני זאת שעומדת אצלך למבחן...

       

        1/6/10 11:27:

      כפרה עליך איזה תענוג איתך

      עכשיו אני צריך רק לעשות לו את "מבחן אלפא" ולראות שהוא עומד בקריטריונים שלי ואז לתת אישור סופי קריצה

      סתם, סתם - אם הוא גורם לך לכזה סוג של אושר יש לו "ט'אמז-אפ" ממני, לגמרי-לגמרי !

      נצ'יקות

      סחבק

        1/6/10 09:59:

      צטט: guy7373 2010-06-01 09:55:55

      צטט: נוכלת ושמה סו 2010-06-01 09:39:01

      זו חוויה מזככת, לקרוא את הדברים האלה יוצאים מפיך.

      זו חוויה מזככת עבור מי שקראה אותך לאורך זמן,

      ועבור מי שמכירה אותך גם מחוץ לכתלים הוירטואליים.

       

      כי בעולם של ציניות, של ספק, של לבד, נדמה שרוב האהבות שיש סביבי הן בינוניות, בורגניות, מתבקשות שכאלה (ותוך כדי כתיבה חולפות מולי דמויות מרבית חבריי שבזוגיות) ונטולות העומק הרגשי שאלוהים התכוונה שיהיה לקשר שכזה.

       

      ואת הצלחת.

      ולגמרי מגיע לך.

      ולגמרי מגיע לו (למען הסר ספק: המשפט האחרון לא נאמר בטון פולני של שמחה לאיד)

       

      ונשיקות לשניכם, וחיבוקים.

       מה זה אהבה בינונית? או גדולה?

      נראה לי שבאיזשהו שלב האהבה היא פשוט הבחירה להשאר ביחד, כל יום, כל רגע לבחור בזה

      וגם שזה מרגיש טבעי וקל לבחור בזה

      מה דעתך? בינוני?

       

       

      אהבות בינוניות הן אהבות בינוניות.

      יש דברים שצריך לחוות כדי להסביר.

      הדרך היחידה להבין אהבה בורגנית/בינונית, היא לדעת מה יש מעבר לזה.

        1/6/10 09:55:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2010-06-01 09:39:01

      זו חוויה מזככת, לקרוא את הדברים האלה יוצאים מפיך.

      זו חוויה מזככת עבור מי שקראה אותך לאורך זמן,

      ועבור מי שמכירה אותך גם מחוץ לכתלים הוירטואליים.

       

      כי בעולם של ציניות, של ספק, של לבד, נדמה שרוב האהבות שיש סביבי הן בינוניות, בורגניות, מתבקשות שכאלה (ותוך כדי כתיבה חולפות מולי דמויות מרבית חבריי שבזוגיות) ונטולות העומק הרגשי שאלוהים התכוונה שיהיה לקשר שכזה.

       

      ואת הצלחת.

      ולגמרי מגיע לך.

      ולגמרי מגיע לו (למען הסר ספק: המשפט האחרון לא נאמר בטון פולני של שמחה לאיד)

       

      ונשיקות לשניכם, וחיבוקים.

       מה זה אהבה בינונית? או גדולה?

      נראה לי שבאיזשהו שלב האהבה היא פשוט הבחירה להשאר ביחד, כל יום, כל רגע לבחור בזה

      וגם שזה מרגיש טבעי וקל לבחור בזה

      מה דעתך? בינוני?

       

        1/6/10 09:52:

      לכי יא מאושרת !
        1/6/10 09:39:

      זו חוויה מזככת, לקרוא את הדברים האלה יוצאים מפיך.

      זו חוויה מזככת עבור מי שקראה אותך לאורך זמן,

      ועבור מי שמכירה אותך גם מחוץ לכתלים הוירטואליים.

       

      כי בעולם של ציניות, של ספק, של לבד, נדמה שרוב האהבות שיש סביבי הן בינוניות, בורגניות, מתבקשות שכאלה (ותוך כדי כתיבה חולפות מולי דמויות מרבית חבריי שבזוגיות) ונטולות העומק הרגשי שאלוהים התכוונה שיהיה לקשר שכזה.

       

      ואת הצלחת.

      ולגמרי מגיע לך.

      ולגמרי מגיע לו (למען הסר ספק: המשפט האחרון לא נאמר בטון פולני של שמחה לאיד)

       

      ונשיקות לשניכם, וחיבוקים.

        1/6/10 09:20:

      ועוד משהו-

      אם יש מישהו שזה מגיע לו, כל הטוב הזה- זה בפירוש לך.

        1/6/10 09:19:

      למה מגיע לי כל האושר הזה על הבוקר?

      החיוך הרחב שלי בקושי משאיר לי פינה לכתוב לך:)

      וכך גם בפוסט אחד התבטלו רגשי האשם על ששבוע לא דיברנו

      והנה אני מבינה שהכל יותר מבסדר.

      איזה כיף לי.! ולך! וד"ש לו!

        31/5/10 22:58:


      מאמי, כמה אני שמחה.

      חשבתי שהיעדרות כזאת ארוכה מהקפה פירושה או משהו טוב מאוד או רע מאוד

      (טוב, גם לי יש גנים פולנים)

      ומאושרת לגלות שהטוב מאוד לקח.

      נשיקות, ותמשיכי להיות מאושרת כמה שיותר.

      ולא לשכוח לנשום...

        31/5/10 18:53:


      מתה על עצמותייך הפולניות

      ואכן פיבי צודקת

      את אחד האנשים הראויים ביותר לאושר עולה על גדותיו.

        31/5/10 18:08:

      להגיד שפני לא קיבלו גוון ירקרק קמעא?

      שקרנית אני לא.

      אבל אני לא מכירה מישהי שמגיע לה לעלות על גדותיה מאושר יותר ממך.


      -טוב, אולי כמה, אבל בייבי, לגמרי מגיע לך- 

        31/5/10 18:04:


      at last! ואני חשבתי שלנצח נגזר עלינו להיתקע עם פוסט השואה הזה שלך...

       

      פוסט נפלא!

      חמסה חמסה, מלח מים...

       

      אותה סבתא בוגרת רפלובקה ביקשה ממני בשיחתנו האחרונה ללבוש את התחתונים הפוכים פעם בשבוע. לאור האמור לעיל- אני מצפה ממך לעשות את אותו הדבר.

       

      מתגעגעת :)

        31/5/10 17:46:

      אני רק הערה קטנה..

      את ההצלחה של סדרת הפרסומות לכרטיסי האשראי של לאומי,

      אפשר בהחלט לזקופ לזכותו של יובל

       מתה עלכ. מנוולת קטנה.

        31/5/10 09:59:


      איזה כיף, פוסט אופטימי שכזה על הבוקר!

      let it shine ועוד איך!

        31/5/10 09:50:

      בנימה פולנית-

      אוה, שאת עשית לי נחת!!!

       

      אמן על כולנו למצוא כזה טוב.

      ולך,

      שימשיך וימשיך!!!

        31/5/10 08:42:

      לקוות לטוב להתכונן לגרוע

      זה נכון בעסקים

      ביחסים זה רע, אבל החוסר ביטחון שלנו הפחדים עדיין גורמים לנו להתנהל בצורה הזאת להגביר את הסיכויים לגרוע, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.

       

      שמח שטוב לך, שאת משאת מאפשרת לטוב הזה להמשך

      ותודה לא'

      וגם מתגעגע

      :)

        31/5/10 08:42:

      ברונטה יקירה

      שכחתי כבר כמה אני מתענגת על הכתיבה שלך.

      כל כך צודקת ומדויקת ונהירה.

      זה שאני מאחלת לך כל טוב - goes without saying

      מגיע לך! כן, פולניה שכמותך.

      אני יודעת שצריך להנחית לך פטיש כבד על הראש כדי לגרום לך לראות את זה,

      אז הנה זה קרה.

      שרק ימשיך טוב - ולא לחפש את הרע מעבר לפינה.

      (ואם הרע מסתכם בזה שהוא משאיר את הגרביים על הרצפה,

      או מחטט בואכל ושולה את הבצל המטוגן - דיינו!)

        31/5/10 08:41:
      ד"ש כמובן. אל תעשי על זה חגיגה. ואת יודעת מה? גם שדקריצה
        31/5/10 08:39:
      זה מזכיר לי איזה שיחה עמוקה, איפה שהוא שם בהרים, בסוף צהרהים. תני לטוב לזרום ולעטוף אותך. אוהבת אותך. וש"ד לא' :-)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין