ריק ומטונף, היכה בי מראה ביתה כמו אגרוף בבטן.

ריק, אך כה מלא בה. אוסף הליצנים - שלקחתי רק חלק מזערי ממנו, מביט אלי מן הקירות מסביב. השעונים הרבים המפוזרים סביב.

כל השטויות שקניתי לה... קטעי הזכרונות תקפו אותי כמו פיטבול מטורף שסגר מלתעות על איזה עובר אורח מסכן: בכסא גלגלים, בגינה, מארחת, במיטה - שהמשקפיים והפלאפון עדיין מונחים לידה, במרפסת, במקלחת, תולה כביסה, צוחקת, אומרת, מקניטה, מכינה ארוחה ומקשטת, מכינה זרי פרחים לחנות... חסרונה, שמורגש מדי יום, קם עלי פתאום.