| הדרך אל תוך הגבעה התנהלה באורח מבוקר, שכן יכולה הייתה להיות מסוכנת . משום שעצמות חיות ושרידי עצים פזורים בתוכו, חלקם פזורים כחורבות . חלק זה של ההליכה היה בקצב שקול וזהיר.בגבעה נשמעו קולות צורמניים שגרמו לבעתה. גזעי העצים,מפוזרים עופות יער נסקו בבעתה מפניה, ענפים מיותמים וזרדים השמיעו רחשים מוזרים בדרוך כפות רגליה מוחה היה דרוך וחושיה נכונו לכל מצב, כך נמשכה הדרך כשעה. קצה הגבעה השיק למדרון חולי. חלקת דרך משוממת בקוצים , השמש שקעה מערב , זווית לא נוחה לפגוש בה את האור היא. בחנה בקפידה את צעדיה כך הילכה עקב בצד אגודל. . עתה המרחק עד קצה נתיב היה בהישג שלושה צעדים שביל העפר נשק במדרון. המרחק נראה רב מששיערה סימא השמש את עיניה . היה עלי להטות גופה לאחור ובעזרת מקל החילה לדדות בחלקה המלוכסן של הגבעה. אמנם נתארכה הדרך, אך זו הייתה התשובה לסכנת ההחלקה. בצעדים אחרונים משכה גופה, כך ניצבה בקצה מדרון, בחלקו האחר צעדה לטובת המשך משימתה לעבר הבית החרוב שבגבעה השמש כמעט שקעה. החליטה לשהות את הלילה סמוך לחורבה , מהלך של חצי שעה . ללא היסוס צעדה לכיוון המאהל בדרך הרגישה נינוחה, משק כנפיים העיר מידי פעם את הדממה. שינוי מרענן זה לצעוד במישור עודד את רוחה . היא פרשה כפות ידה על העשב הרך, כך התכונה ללילה בחיק אהובה השמש שקעה השמיים רווי אורות כוכבים.היא קבעה פגישה לשיחה אחרונה עם יעקב בגבעת האהבה שם תדבר לליבו ההורים ידאגו לי אבל הלילה יום העצמאות הם בודאי יחשבו כי אני עם חברות לפתע הגיחה דמות מרחוק מהלכת בחן היא הבינה מיד שזה אהובה ונשימתה נעתקה היא ידעה שאסור לה להיות במקום. הכוכבים החלו לקרוץ ברקיע כאילו שותפים לסודה שרק היא תנצור בליבה הרך, היא נפלה לזרועותיו מתייפחת ודמעות זלגו מעיניה כאילו נפתחו ארובות השמיים , חבק אותה וניסה לעודד את רוחה את עדיין קטנה והדרך שלך ארוכה ,וחלילה לי לחלל את כבודך , אני תמיד אהיה בטווח עיניך, תני לזמן לעשות את שלו, שנינו נגדל את תראי עוד יבוא יום והכול יהיה כחלום .נשק לה על השפתיים, אהובתי רחל אמר בלחש, בואי נלך לחגוג ונדבר מחר ,יש חגיגה למטה ליד הגבעה בואי נלך נשק לראשה, |