"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
עכשיו מה? – שבוע 8 – תרגיל חמישי - אמונות באשר לכסף
הרבה פעמים מה שגורם לנו לא להיות מסוגלים לנצל את כסף לטובתינו, אומרת פורטגנג, היא אמונה מופרכת שיש לנו באשר אליו. אלו בדרך כלל אמונות שקשורות בחוויות חיים קודמות. בירור האמונות האלו ומקורן עשוי לסייע לנו להיות קצת פחות נתונים לשליטתן. לצורך כך פורטגנג מציעה לעשות טבלה הכוללת ארבע עמודות (לצערי, העיצוב כאן מבטל לי את הטבלה): ההנחה (אמונה) באשר לכסף, מקור האמונה, האמת באשר לכסף, פעולה מיידית שתשנה את האפקט של האמונה מילאתי את הטבלה בששה סעיפים אבל כאן אנסה לספר על הסעיף הבעייתי ביותר: אחת מהאמונות שלי היא שכשאר נותנים לי כסף בעצם אני אמורה למכור בתמורה את נשמתי. לכן, עצם זה שאני מקבלת משכורת גורם לי להרגיש שלעולם איני מספקת את הסחורה כי בעצם מה שרוצים ממני זה לא סתם שרות אלא שאתן את נשמתי, מה שכמובן גורם לי לרצות לברוח כל עוד נשמתי באפי. מקור האמונה הזו בדודה שלי שניסתה תמיד לקנות אנשים בכסף ובמשך כל שנות לימודי, כשפירנסה אותי, העבירה לי תחושה שהיא בעצם רוצה לקנות אותי. האמת היא כמובן שהמשכורת שמשלמים לי היא בשביל שרות מסוים והמעסיקים אינם שטנים שמנסים לקנות את נשמתי. יותר קשה היה לי להחליט איזו פעולה אני יכולה לנקוט כדי לשנות את האמונה הזו. כרגיל הצד המעשי קשה לי יותר, וכרגיל, אשמח לרעיונות. |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני לא עד כדי כך משוכנעת מה נכון ומה לא בטיפול בדרך כלל. אני חושבת שאפשר להכניס לפעמים אקטים "לא טיפוליים" לכאורה. לכן, אני לא ממש מאשימה אותה אלא מנסה ללמוד מזה משהו על עצמי. הארוע הזה מתקשר גם לעניין היהדות. המטפלת שלי באה ממשפחה חרדית במקור ובדיוק באותה תקופה היא עברה דירה לשכונה חרדית יותר. ההצעה שלה נראתה לי אז כקשורה לתהליך של חזרה שלה לדת ולכן כאקט שאינו מתאים לטיפול שלי ולכן הרתיעה אותי עוד יותר.
אגב היהדות הכי מחמירה עם הנושא, כי מעודד נתינה וגמילות חסדים ומעריצה את נושא ההקרבה
חנה ובניה ,סיפור יצחק . אך כדי להישאר נאמנים לעצמנו [בעיני זה הכי חשוב] הכי חשוב להיות קשובים
אם זה עושה לנו טוב או לא. עשית מצויין,ובתור מטפלת היא לא הייתה אמורה לערבב את הטיפול עם תרומה לאגודה, כי זה מייד מעמיד את האינטגרטי שלה בכלל במבחן- דבר שלא ייעשה,אם יש משהו חשובג בטיפול זו אמינות המטפל ותחושת נאמנות שלו קודם כל אלייך. וכשאנחנו שומרים על נשמתנו ולא מקריבים אותה לשום מולך, נרגיש טוב בפנים. אין כמו הניקיון הפנימי, מה יש לדבר? אני נהנית לתת כשבא לי,כשזה נכפה עלי או מוצא ממני דרך סחטנות רגשית,היום אני אתנגד לזה.אולי בצעירותי נפלתי לתוך מלכודת זאת. אותנטיזיה של מהותינו בעיני הכי חשובה ,גם במחיר של ניתוקים ופרידות מאנשים שלא
מתאימים יותר לאג'נדה של החיים שלי. והכנות שלך מקסימה.
אני מקווה שאני לא חזיר כי נראה לי שפיזרת לי פנינה אחת. ברוב הספרים אני קוראת כמה שזה נהדר לתת וכמה אתה נהיה מאושר מהנתינה ולא הבנתי למה אני לא מרגישה ככה אלא מרגישה הרבה פעמים סחוטה אחרי נתינה. ואכן, אני מרגישה שאני מבטלת את עצמי בסוג מסוים של נתינות (לא בכולן למזלי.
לפני המון שנים היתה לי פסיכולוגית שעזרה לי הרבה אבל עזבתי אותה אחרי שהיא רצתה שנתרום את הכסף שאני משלמת לה לאיזו אגודה, כיוון שאני צריכה ללמוד לתת. הבקשה שלה נשמעה לי כל כך צדקנית שברחתי מהטיפול. עכשיו אני חושבת שאולי הרגשתי שנתינה מסוג זה תבטל אותי איכשהו (או אולי תהפוך אותי להיות דודה שלי, מה שאומר שאכן הנשמה שלי "נמכרה" לה).
תקשיבי ענתי
אני לא חושבת שיש משהו או מישהו
שאני אמכור לו את נשמתי.
ברור שזה קשור בדימוי עצמי
כמה אני אסיר תודה
לכל מטיביי!
ברגע שאותה תדמית שלנו בטוחה
ביכולותיה,לא יהיה ביטול עצמי.
כל עוד הנתינה באה מהלב ולא תוך כדי ביטול עצמי
אני בעד,כי זה כייף לתת.
אבל אם את מרגישה אחרי נתינה מותשות נפשית
סימן שחצית את גבולות עצמך.
כל החיים בעיני זה סוג של איזונים
שאנחנו בודקים כל פעם מחדש.
זה לא אכסיומטי,אבל הבטן אומרת לנו הרבה.
אני יודעת שהנתינה שלי בעבודה ובכל תחום שאני אוהבת בחיים
היא מאוד גבוהה. אבל למדתי עם השנים להעריך
את יכולותיי וכמו שאבא שלי ז"ל ציטט תמיד, את לוקאס מהברית החדשה:
אל תפזר פנינים לחזירים!
הכרת תודה במקום אסירות תודה - יפה. הרבה פעמים הודיתי בלב על כך שיש לי את העבודה הזו אבל אף פעם לא חשבתי להפנות את התודה לכיוון אנשים וזה דווקא מוצא חן בעיני. אפשר להכיר תודה לסטודנטים שמשלמים שכר לימוד, אפשר להכיר תודה למנהל הקודם ששכר אותי, אפשר להכיר תודה לתורמים למוסד, לחבר המנהלים ואפילו למנהל הנוכחי שהשאיר אותי בתפקיד למרות שהוא לא מחבב אותי במיוחד. זה משנה לי קצת את הפרספקטיבה כלפיהם. תודה לך.
מה שעובד בשבילי זה פשוט להוקיר
את אלה שבזכותם אני מתפרנסת.
שום דבר לא מובן מאליו.
בכלל, רגש של הכרת תודה אמיתי
שאתה מצהיר עליו יכול להחליף את רגש
אסירות התודה שבאמת גורם להרגיש אסיר
של הנותן.
וחוץ מזה את לומדת דברים חשובים
ותודה שאת משתפת.
מצד אחד נראה לי שבאמת לא כל כך ברור איך מעריכים יצירה בכסף. כל המדדים שבדרך כלל אנשים משווים לכסף, כמו תועלת, זמן עבודה, מומחיות אינם המדדים שלפיהם מעריכים יצירה ולכן ההמרה לא פשוטה. מצד שני אמנות היא גם דבר מאוד אישי ולכן כל המרה שלה לכסף נותנת אולי תחושה דומה למה שתיארתי - שקונים את הנשמה שלך - וזה לא פשוט למכור נשמה. נראה לי שבכלל האמונות של אמנים בקשר לכסף מתוסבכות במיוחד. אם אני זוכרת נכון ב"דרך האמן" ג'וליה קמרון עוסקת באמונות הבעייתיות שיש לאמנים בקשר לכסף.
אמנים יוצרים נמצאים תמיד בבעיה עם כסף-מהו ערך יצירתם? יש כאלה שמרגישים כל כך בטוחים שהם שווים הרבה, וכי אם ימכרו את היצירה שלהם בפחות מידי זה מקטין את ערכה, ויש כאלה שלא מסוגלים בכלל להעריך בכסף- האם זה קשור למה אני שווה? האם זה קשור לנושא שאת מציגה?
אני מקווה שלא קונים אותך במילות חנופה אלא במלים כנות.
אני שמחה שיש אנשים שאוהבים לעבוד כי אחרת הייתי מרגישה אשמה שהם עובדים כל כך הרבה ואני כל כך מעט.
סוף סוף מצאתי הבדל
איני מרגישה שקונים את שירותי בכסף
אני חשה שאני שווה הרבה יותר
וכל פרוטה שמשלם לי הבוס-מגיעה לי ועוד הרבה יותר.
אני עובדת ונהנית מעבודתי אחרת הייתי פורשת כבר מזמן.
אותי אף אחד לא יכול לקנות בכסף או מתנה-רק במילה טובה!
תיקון:יודעת שמגיע לי.
עבדתי על זה.
אני בטוחה שקראת את הספר של לואיז היי
"אתה יכול לרפא את חייך"
עשיתי שם את התרגילים שהיא ממליצה
הרבה מאד שנים
וזה עזר.
יש הבדל בין לתת מהנשמה לבין למכור את הנשמה, לא?
דווקא נראה לי שנתת לי רעיון מעשי - אולי אני צריכה לתת משהו מהנשמה כדי לא להרגיש שרוצים לשעבד לי את הנשמה בכוח. אם אתן משהו מהנשמה, אבל באמת מהנשמה, אז זו תהיה בחירה שלי ולא "לקיחה" ממני. הקושי הוא שאני מרגישה שמרוב שהאמנתי שניסו לקנות לי את הנשמה הנשמה שלי התבצרה היטב וקשה לה לתת משהו.
דוקטורה יקרה
נתינה מהנשמה , בכל תחום
אני בעד!
ולך יש את זה!!!!!!
ההתחשבנות על
כמה נתתי וכמה קיבלתי
ולמה מצפים ממני בתמורה , ההתעסקות הזו , היא די הרסנית לטעמי.
נתינה מהנשמה זה מה שיש
וזה לא 'יסולא בפז'
כסף בא כסף הולך....
קלישאה?
לא בטוחה.
אני בטוחה שלא קיבלת ממני שום הצעה מעשית.
כסף זה באמת 'סיפור' לא קל.
אז אולי אם נדע להפריד בין נתינה לשמה
לתמורה מהמקבל
משם תבוא הישועה....
העיקר שיש ממה לחיות!
ומה שמשונה הוא שכאשר אני מקבלת ביקורת על משהו שלא משלמים לי עליו אני מקבלת את זה הרבה יותר טוב. לא היתה לי, למשל, בעיה לקבל באופן חיובי תגובה ביקורתית על פרוייקט, עבודה סמינריונית או רפרט שעשיתי בתור תלמידה.
איך הגעת לזה שידעת שאת שווה? אצלי מספיקה ביקורת פה ושם בשביל להרגיש אשמה על כך שאני לא נותנת את הסחורה.
ענת והאתגרים!
גם לי הייתה בעיה כזאת
היום כשאני יודעת שאני שווה!!!!
ויודעת שמגע לע.
מקבלת את התמורה.
אולי זה יעזור גם לך!!!