הלוחשת לקירות

11 תגובות   יום שני, 31/5/10, 10:11

אתחיל בגילוי נאות: אני לא אובייקטיבית וגם לא מתיימרת להיות כזאת. ככה אני, תופסת את הרשת כזירה של שיתוף ושקיפות. זהו,  מרגע שהגדרנו את מאזן הכוחות  אפשר להיכנס לעובי הקורה(תרתי משמע..).
זה כבר הפך אצלי למנהג קבוע, אחת לכמה שנים ללכת ללמוד. מעין צורך של הנשמה. כול הזמן לצבור השכלה וידע. לא למטרות רווח של קידום הקריירה אלא למטרת לימוד והעשרה  נטו. ממש כמו בראשית ימי המוסד האוניברסיטאי, עת מוסדות ההשכלה היוו מעין כנסיות שכל. הרחבת אופקים פר אקסלנס.

לפני כשנתיים גמלה בלבי ההחלטה , אחרי קריאת אי אלו ספרים  לעיצוב הבית ואומנות  הפנג שוואי למתחילים ומתקדמים, לעלות  קומה אחת מעלה בפיגום ולמסד את הידע שלי בתחום. כמי ששמה דגש רב על האסתטיקה ועל האבזור של המרחב והחלל הביתי שמתי פעמי  ללמוד את העסק בצורה יסודית.

 


אני לא זוכרת איך בדיוק זה קרה אך בסופו של יום מצאתי את עצמי כתלמידה מן המניין בקורס לעיצוב פנים בטכניון (דרך היחידה ללימוד חוץ, כן, לא ממש עם הכבדים..). יתכן והיה זה הסידור האופטימאלי שבשילוב המשענת האקדמית האיתנה של מוסד וותיק ומכובד עם האפשרות הטמיע  את הלימודים בתוך מרקם החיים הקיים. משהו בסגנון של האימון השבועי בחדר הכושר אלא שפה עסקינן בשיפור הכושר השכלי ולא הגופני (שגם הוא לא פחות חשוב).

מבחינתי זאת הייתה אהבה משיעור ראשון. אני לא יודעת לשים את האצבע על הלבנה המדויקת בחומה, אבל החבר'ה שם בגבעה על הכרמל הצליחו לפצח את הקוד האטומי של הדבר הגדול הזה שנקרא עיצוב ולהפכו לפוטיפרים קטנים וטעימים שכול פעם שטועמים מהם רק שעושים לך חשק לעוד...

מצאתי את עצמי גומעת בקלילות מידע ומושגים כגון סמיוטיקה ופורמליזם, אלמנטים אקלקטיים לצד מודרניזם ובאוהאוס, מתורת החומר ועד להבדל שבין חלון אנגלי וצרפתי...

במקום  להגיע  למצב של "בסדר הבנתי את הקטע"  אחרי סמסטר וחצי הרי שפה גם בתום הלימודים אני מוצאת את עצמי תוהה אם אני במקצועה הנכון (פסיכולוגית קלינית אם אתם חייבים לדעת). פשוט ללמוד וללמוד בלי לדעת שובע. חוויית הלימוד  הייתה כמו ארוחה טובה שבסופה במקום תחושת בטן מלאה יש תוספת למטען הסגולי בקלבסה וטעם של עוד בנשמה..

זהו. שיתפתי . פרקתי והמשכתי.
ועכשיו ברשותכם אני אתפנה להמשך תכנון השיפוץ המתקרב ובא של ביתי החביב והקט...

דרג את התוכן: