החוסן הכלכלי שהפגינה ישראל אל מול המשבר הכלכלי האחרון, לעומת החולשה שגילתה כלפיו אירופה המשבר תרמה רבות לבטחון העצמי של הכלכלה הישראלית. על רקע הביקורת המדינית המוטחת בישראל באופן שגרתי, נחמד לנו להסתכל על שכננו ממערב נופלים, בעודנו עומדים איתן.
אך אל לנו לתת להצלחותינו האחרונות לסמא את עיננו. הכשלים שהובילו את אירופה למצב בו היא נמצאת היום, אינם ייחודיים למדינות היבשת, ועלולים לפגוע באופן חמור יותר, גם בישראל.
לדוגמא, אחד הכשלים הבולטים שגרמו למשבר במדינות דרום אירופה ושמוזנח גם כן בישראל, הוא תפקודו של המגזר הציבורי במדינה. המגזר הציבורי ביוון, ספרד, איטליה, פורוטוגל ובישראל סובל מחוסר רלוונטיות כרוני ומהעדר יכולת להתאים את עצמו לצרכי העידן המודרני.
התייעלות היא רק שלב אחד בתהליך ארוך יותר שהמגזר הציבורי במדינות האמורות צריך לעבור, בכדי לקיים תשתית של שירותים ציבוריים, שתעודד צמיחה. כלומר, לא מדובר רק בקיצוץ בשומן, אלא גם בחיזוק השרירים.
כשל נוסף, שהחמיר כתוצאה מההדרדרות בתפקודם של השירותים הציבוריים, היא הרחבת הפערים החברתיים במדינות אלו, כמו גם בישראל. התלות של אנדלוסיה שבדרום ספרד בצפון המתועש, כמו גם של דרום איטליה בצפונה, מזכירה מאוד את הפערים הכלכליים-חברתיים ההולכים וגדלים בישראל. החלוקה הלא שווה של פירות הצמיחה במדינות אלו, לא רק פוגעת בחוסנן הכלכלי, אלא אף מחמירה ומקצינה את המתחים החברתיים אשר מלווים את הפערים. לכן אין להתפלא שבעיתות משבר, בהן העשיר מתבקש להושיט מכיסו למימון החלש, פורצות מהומות כגון אלו אשר נראו בזמן האחרון באתונה.
אך לא רק הדומה בין המדינות צריך להאיר את עיננו, אלא גם ואולי בעיקר, השונה. בעוד ספרד, פורטוגל, יוון ואיטליה כולן משתייכות לאיחוד האירופי, ישראל איננה חברה בארגון על-לאומי בעל יכולת לחייב אותה לחולל שינויים מבניים בכלכלתה. ישראל אמנם הצליחה להתקבל לשורותיו של ארגון ה-OECD, אך המשמעות של החברות בארגון היא בעיקרה סמלית.
בעוד לאתונה, רומא, ליסבון ומדריד יש את בריסל שתכתיב להן כיצד להתנהל מבחינה כלכלית ואף תוסיף לכך מערך תמריצים פיננסי, לירושלים יש בקושי את עצמה בכדי לחולל רפורמות מבניות במשק. על מנהיגי ישראל מוטלת המשימה להסביר את חשיבות השינויים לציבור הרחב, לגבש את הרוב הפוליטי הדרוש ולשכנע את הנוגעים בדבר, בעצמם.
אין זו מלאכה קלה, לאור המבנה הקואליציוני של הממשלה ותקיפותן של מערכות הבחירות. במצב הנוכחי, ממשלות ישראל מורגלות לשרוד באמצעות שמירה על מאזן אימה בין מפלגות מיעוט, באופן שהשכיח מאיתנו שקיים גם רוב במדינה. אם מנהיגנו לא ישכילו לפעול בשם אותו הרוב ולמען טובתו ארוכת הטווח של הכלל, לא יהיה מי שייקח את המושכות למענם. שיפור פניו של המגזר הציבורי ורתימתו להגשמת התכלית של צמצום הפערים החברתיים הן משימות מורכבות וקשות, שמוטל עלינו ועל מנהיגנו לבצען.
"ואם לא עכשיו, אימתי".
|