כאשר הטורקים/פלסטינאיים/השמאל העולמי רוצה לעורר פרובוקציה אי אפשר למנוע זאת. זה מאבק אבוד.
צריך להסתכל על הדברים בפשטות: גישה של אוניות/סירות לנמל עזה ללא ביקורת ישראלית תשמש להכנסת אמצעי לחימה שיופנו בעתיד כלפינו. כך היה עם אמבולנסים, עם סיוע הומניטרי, דרך מנהרות, דרך הברחות, דרך סירות ובעצם בכל דרך.
ההחלטה לא לאפשר גישה לעזה דרך הים נכונה ומכן גם חסימת המשט נכונה. ברור שיש כאן פוטנציאל הסתבכות, הרי זה בדיוק מה שהצד השני רוצה ואופי הסיטואציה כזה שלא ניתן לחזות מראש כל מהלך. אבל החלטות צריך לבצע גם במחיר התדמית.
החלטתי לכתוב את הפוסט כי הרתיח אותי לשמוע על "מחדל", "ועדת חקירה", "איפה התפקשש", "איום ונורא", "נכשלנו" וכל זה כבר מהדקות הראשונות של המבצע. כל זה פשוט לא במקום. מדובר בפעולה מורכבת מאוד ונעשה הכול לשמור על רף אלימות נמוך אבל כאשר הצד השני בוחר להעצים אותו יש לנהוג בהתאם ואז יש נפגעים. זה בלתי נמנע.
זה הזמן להיות חזית אחידה, לתמוך ולעודד, לא לפחד ולא לחשוש ובעיקר להפריד עיקר מטפל ולא לחפש את האשם אצלנו - לא תמיד צריך להיות כזה. |