ילדים זה שמחה
פוסטים אחרונים
- אתם שואלים- אני עונה 22/3/11
- גבולות. אז איך עושים את זה בצורה נעימה? חלק ראשון 20/2/11
- מה עושים כשהילדים לא רוצים ללכת לישון? 1/2/11
- מריבות של שבת אחר-הצהריים 18/1/11
- אני בטלויזיה, בתוכנית "המקצוענים 10" 4/1/11
- הבאנו ילדים לעולם כדי להנות מהם.לא? 26/12/10
ארכיון
יחסים בין אחים- חלק 1
"הלוואי שהוא לא היה אח שלי!" אתם מכירים משפטים כאלה?
כולנו מדמיינים לעצמינו בית מאושר, בית שבו הילדים אוהבים אחד את השני, מפרגנים לאחים שלהם, תומכים. בית שיש בו אווירה טובה. ואז מגיעות המריבות... וזה נראה שהם פשוט שונאים אחד את השני. רבים לעיתים קרובות מדי, מרביצים, מקללים...ואנחנו עומדים מתוסכלים מול החלום המתנפץ לנגד עינינו ולא יודעים מה לעשות, מה עשינו לא בסדר, למה זה ככה... אז דבר ראשון- זה נורמאלי!
זה לא שעשיתם משהו לא בסדר. כלומר, הדבר היחיד שעשיתם זה להביא לעולם אנשים שונים, עם אופי שונה, רצונות שונים, טמפרמנט שונה...וזה פשוט לוקח להם זמן ללמוד להסתדר. זה לא דבר פשוט לחיות בבית אחד עם אנשים שונים ממך, אולי אפילו לפעמים הפוכים ממך. זו מיומנות נרכשת. כמו שהילד לומד ללכת, לדבר, לקרוא. הוא גם לאט לאט לומד להסתדר עם הסובב אותו. ולכן, קודם כל תירגעו! זה לא אומר שהחלום שלכם למשפחה חמה ואוהבת נהרס, בכלל לא! אבל זה באמת יהיה תלוי הרבה בכם.
בדרך כלל כשאנחנו נאלצים להתמודד עם מריבה, המטרה שלנו היא להגיע לשקט מה שיותר מהר. זו לא צריכה להיות המטרה!!! חבל, אתם מפספסים.
תראו במריבה הזדמנות. הזדמנות לחנך את הילדים למשהו שיהיה כל כך חשוב להם לחיים! תחשבו על זה שהילדים נמצאים עכשיו באמצע תהליך חשוב מאוד של למידה. רק כך תוכלו להירגע, תהיו מסוגלים להתבונן לרגע על הקטטה מן הצד, בשלווה יחסית, ומתוך כך ללמוד הרבה מאוד על הילדים שלכם וגם ירבו הסיכויים שתמצאו בעצמכם את התגובה הנכונה.
סיבה נוספת שמביאה את הילדים לריב היא הרווח שהם משיגים מהמריבה. כל ילד מרוויח את שלו...
הילד החזק – בשלב ראשון הוא מרוויח את תשומת הלב, תחושת השליטה, כוח. מה שיקרה בדרך כלל הוא שאנחנו נעמוד לצד הילד החלש ונאשים את החזק, מה שיביא את הילד החזק לאמץ לו תיאוריה שאנחנו תמיד נגדו, לא אוהבים אותו...וכל מריבה רק מחזקת את התיאוריה שלו ומצדיקה ממילא את המריבה הבאה.
הילד החלש – למרבה הפלא, גם הוא מרוויח הרבה מהמריבה. הוא מקבל המון תשומת לב, כולם מגוננים עליו. הוא מבין זאת כ"אהבה". אבל הבעיה היא שהוא מבלבל בין רחמים לאהבה... לכן, לפעמים אפילו "שווה" לחלש להתגרות באחיו החזק כדי לגרור אותו למריבה וממילא לגרור עוד תשומת לב מאתנו.
אז מה לעשות? עצות מעשיות- בהמשך... |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה לך אמא יקרה!
אני מקווה מחר להצליח לכתוב את ההמשך, היותר מעשי..
לילה טוב
לאה
פוסט חשוב מאד
תודה על השיתוף
טליה יקרה,
תודה על התגובה החמה שיוצאת מן הלב...
לאה
פוסט נפלא, וגישה נפלאה , ומי שמכיר אותך יודע שהעצות האלו כל כך בקלות ניתנות ליישום והופכות לדרך של חיים שמחים.
מחכה בצמא לפוסט הבא.
[באין לי דרך אחרת להגיע אלייך, אני מיידעת אותך שניסיונותיי להחזיר לך הודעה אישית, כושלים משום מה. תוכלי למחוק זאת אחרי הקריאה. מוזר, זה לא קורא עם הודעות לאחרים....]
רינה,
אין לי אלא לחתום על דברייך!
אם תגלגלי אחורה תראי שזה בדיוק מה שכתבתי (אמנם יותר בקיצור) בתשובה קודמת לדיוטימה.
תודה על הערותייך המחכימות,
לאה
חשבתי עוד על הנושא... משפחה היא מעין מיקרוקוסמוס, עולם בזעיר אנפין, בו ילדים עושים את צעדיהם הראשונים. יחסי הגומלין , כללי המשחק, סדרי עדיפויות - נרכשים במשפחה והולכים איתנו הלאה למעגלים המתרחבים.
כשמדובר במריבה, בסך הכל ריב אחים מתרחש בסביבה מוגנת. ואני רואה זאת כמעבדה אנושית - איך אני פותר בעיות? עד כמה אני עצמאי, אוטונומי ומי במשפחה מעודד את זה או לא.
למיטב הבנתי - התערבות מיידית ורבה של ההורים משדרת לילד מסר: -" אתה לא יכול לבד!"... וכך גדלים ילדים שהדימוי העצמי שלהם נמוך, והם תמיד צריכים שמישהו יגן או יגונן עליהם. ילדים כאלה לא רק שהרגשתם רעה, הם גם "טרף קל" ל"נותני חסות" למיניהם שיחליפו את האם או האב המגונן - ושם, מחוץ לחממה, לא כל כך נחמד.
איילת,
כל הכבוד לך על מה שלמדת, ושבאמת הצלחת ליישם את זה...
אמרת מאוד נכון, שאת לא תחליטי מי צודק, וגם בדר"כ אי אפשר באמת...
לגבי שיחות הטלפון, בדיוק דברתי על זה בתשובה הקודמת שלי לרינה.
אגב, איך את מרגישה?
עוד מעט מצטרף שלישי למריבות...
לאה
לקח לי הרבה מאוד זמן ללמוד לא להתערב ולהבין שההתערבות שלי רק עושה נזק.
היום, גם כשהם מנסים לערב אותי אני שואלת אותם מה אתם רוצים שאעשה? כי באמת, מה הם רוצים שאעשה? הוא לקח לי, הוא עשה לי, הוא אמר לי וכולי. אוקיי, מה אני אמורה לעשות עם זה?
הרי אני לא אחליט מי צודק, ולא מעניין אותי מי התחיל.
וכשהמסר הזה עובר זה עוזר.
למרות שאני נופלת לפעמים, וכן פוסקת בינהם ויודעת שאני עושה טעות תוך כדי.
הכי מעצבות אותי שיחות הטלפון לעבודה של אמא.... הוא עשה לי
מסכימה מאוד. חיים של הילדים וגם שלנו...
אשמח לשמוע את דעתך\ עצותייך בנושא
לאה
רינה,
תודה רבה על העצה היצירתית. אשמח להשתמש בה!!
לגבי מה שכתבת (בשורה המודגשת), באמת בגלל זה למשל אסור לפתור מריבות בטלפון.
הרבה פעמים אפילו כשאנחנו לא בבית, הילדים בכל זאת מנסים להכניס אותנו למריבה דרך הטלפון.
כדאי מאוד לא להגרר ולא לפתור מריבות בטלפון. להגיד משהו כמו :"עכשיו אני לא בבית, אני סומכת עליכם שתסתדרו. כשאגיע הביתה אני מאוד אשמח שתספרו לי איך פתרתם את זה לבד".
תתפלאו איך פתאום הענינים מסתדרים יותר מהר...
כן, הרבה הצלחה.
ושוב, תודה לך על התגובה
לאה
חשוב מאד. דיון בנושאים מסוג זה
יכול לשנות חיים שלמים...
חשוב וראוי לדיון!
ריב אחים הוא ככל הנראה בלתי נמנע - אך אפשר למתן את התופעה וגם לבנות צעדים בוני אמון.
דבר שאני אישית ממליצה, נדמה לי שווה לנסות - לקבוע ככלל: ללא אלימות!
זה לא מתעלם מהקונפליקט, לא מכחיש אבל לא נותן לו להתפתח לממדים בלתי רצויים.
המלצה ל"מלומדים" - להיתלות באילן גבוה: היעזרו בסיפורי יוסף ואחיו. יש כאן הרחקת עדות עם לקחים טובים. מדברים עליהם... מתכוונים אלינו!
למה? מה הם הרגישו? מה הם חשבו על יוסף? מההוא חשב עליהם... איך יעקב האבא תרם לעניין?
והעיקר -- מה הם עשו? מה הם היו יכולים לעשות?
במקרה מאוד מוצלח - אפשר להציע לילדים לכתוב מכתב בשם יוסף אל האחים, בשם האחים אל יעקוב... בשם יעקב אל האחים...
ואפילו משחק תפקידים:
ובאמת, הרבה סבלנות להישאר מהצד. לא להיכנס מידית למריבה , כשאנחנו ההורים לא בבית - המריבות האלה נגמרות מהר, ועל פי רוב ללא נזק משמעותי.
בהצלחה
דיוטימה יקירתי,
תודה על הערתך המחכימה.
מאוד מאוד נכון!
הם לפעמים כ"כ שונים מאיתנו, או דווקא דומים לנו באופן שמזכיר לנו את הנקודות שאנחנו לא רוצים להפגש בהם עם עצמינו...
בכל מקרה באופן הזה, המשפחה היא דוגמית של העולם החברתי בשביל הילד בה הוא לומד את כישוריו החברתיים, חלק נכבד מזה הוא לומד ע"י ההתמודדיות עם אחיו.
לכן, חבל לפספס את תהליך הלמידה הזה. שלפעמים הוא לא פשוט אבל חשוב..
שוב, תודה על מה שהוספת לדיון!
לאה
"הדבר היחיד שעשיתם זה להביא לעולם אנשים שונים"...
ולא רק שונים זה מזה, גם שונים מאיתנו, ההורים.
ונכון שקשה לחיות בבית אחד עם אנשים שונים, וכמה קשה לנו לעתים לדור בתוך העור שלנו, בגלל חוסר שביעות רצון מפועלנו?!
פעולות משככות בטווח הקצר, אך תורמות לקיבועם של הדפוסים לטווח ארוך.
מאמר ראוי ביותר! *
תודה על הפירגון!
אתה כ"כ צודק, הגדרת את זה מצויין- החשיבה לטווח רחוק.
אנחנו בדר"כ מוצאים את עצמינו פשוט נגררים לסיטואציה, בלי חשיבה בכלל...
תודה!
יום נפלא
דברים חשובים להורים הצעירים.
מתן כישורים לחיים זה הדבר הכי שנוכל לתת לילדינו.
לצערנו כהורים ובכלל כבני אדם לא תמיד ההסתכלות לטווח הרחוק היא זו שמנחה אותנו אלא ההתמודדות והטיפול בכאן ובעכשיו.
פוסט מעולה.